התגובות האחרונות שהגבתי
 
 
 
כ"ו תמוז ה´תשס"ח
מקסים. איזו תפיסה!
ט´ חשון ה´תשס"ח
תמונה עוצרת נשימה. והעדינות שהכותרת שלך נותנת לזה...
בהחלט אינטימי (:
כ"ח תשרי ה´תשס"ח
בהחלט ג'אזי וקופצני.
אתה מנגן מצויין, ונעים להקשיב לך.
הצלחה!
ח´ אלול ה´תשס"ז
מעולה, מתוק, מדבר.

[וכייפי ברמה בינלאומית!]
א´ אלול ה´תשס"ז
קבלי מנה של אמפטיה.
אהבתי את הכותרת ששוזרת את השיר במין אריגה סבוכה ומכווצת של כוונה חזקה.
מרגישה מבינה, ובכל זאת יש חלקים שרק אצלךְ יכולים כל כך לגעת, -לזרום ולהציף בָּתחושה המורכבת הזאת. ודווקא זה מושך אותי להמשיך ולהעמיק, לתת לזה לשטוף כמה שיותר ממני בתקווה ללמוד מעט מהעדינות המוצנעת.
תודה לך.
ח´ אב ה´תשס"ז
כיף לראות משהו שונה שלך. אהבתי את הצבעים ואת זה שאין לציור גבולות ברורים והוא מתמזג עם הלבן של הדף בקלות, זה גורם לו להיראות פשוט ומורכב באותו זמן.
נעים ושובה.
ח´ אב ה´תשס"ז
מעניין ש"תקופת היובש" באה בד בבד עם השטפון, יש פה איזה דיאלוג בין המים הזורמים- שהם הדמעות, העצב; ובין היובש, האדמה השחונה- שלא ברור לחלוטין מה הם באים לסמל, אולי סוג של שיממון עצמי שאי אפשר ממש לתת לו שם, אבל גם הוא שלילי, צורב, מבקע.
אם כן, הבקשה הזאת למים היא צמאון אדיר למים פנימיים שיימלאו את האגמים היבשים שבפנים.
-זה נפלא בעיניי.
אני תמהה לגביי ה"אנא" שם בסוף, זה לא נראה לי נכון הגיונית שיש מילת בקשה ולאחר מכן ה"תגיע לסיומה" שזאת קביעה.
התשובה שתרצתי לעצמי זה שהבקשה היא חזקה כל כך שהיא נהיית כבר אמונה שלמה בדבר התגשמותה העתידית.
האם כך הדבר? גם אם כן, לדעתי צריך לערוך את המשפט האחרון כך שישתמר הטון של הדברים אך יוגש בדרך יותר הגיונית שתבהיר- האם זאת בקשה/ קביעה / תפילה וכו'.
י"ב תמוז ה´תשס"ז
זה טוב, עוד לא לגמרי מגובש, אבל טוב.
לדעתי כדאי להגיע לזה עוד כמה זמן ולעבוד על זה עד שלא יוותרו שום מילים מיותרות והכל יהיה יותר חד וברור.
כך רק לענ"ד.
י"א תמוז ה´תשס"ז
אוהבת את השיר הזה.
כיף להזכר בו שוב.

דש.
ד´ סיון ה´תשס"ז
ללא נושא / בתגובה ללחש
קובי, זה מעולה.
אהבתי את החדות של הפנים שלו- בצורה מובהקת, לעומת הטשטוש של העשן.
וזה גם הצליח לסקרן אותי- לאן העשן ממשיך ומגיע? ומה מסתתר בראשו שלו שמתמסטל ותופש שלווה עם הסיגריה?
תחושה של עצירת הזמן.

כיף (:
ט"ז אייר ה´תשס"ז
כיף אדיר לקרוא אותך.
מעניין הנושא של השיר. תקבל מסרישי בהזדמנות. (מקוה שבקרוב, בעז"ה.)
ו- איש גדול שכמותך, אתה מסתיר לי את השמש מרוב צל...
וברצינות- זה לא הגודל של האדם או של ביתו או של רכושו שנשארים אחריו, אלא אוסף מחשבותיו, מעשיו ומילותיו, וזה מה שעשית אפילו בעצם במקום הזה.
או בקיצור, גם אם היית גמד, עדיין הייתי אוהבת אותך אותו הדבר.

חיוכים רבים.
כ"ב ניסן ה´תשס"ז
זאת באמת אחת היצירות האהובות עליי.
אתן שתיכן באמת נפלאות.

חבל שאי אפשר לחמש שוב.
כ"ה אדר ה´תשס"ז
אוהבת ומחבקת (:
א´ אדר ה´תשס"ז
תודה לך.
אני אוהבת מאד את השיר שהזכרת של לאה גולדברג ונתוודעתי אליו אחרי כתיבת שיר זה וזה כמובן קרץ לי, כמו שעשית את/ה, ואהבתי את האופטימיות שבו. אז תודה, וגם לזעוק כאב צריך לעיתים -כי אחרת איך נוכל לזעוק את השמחה שתבוא לאחר ההבראה ממנו?
(כמו שפעם למדתי ממשפחה יקרה לי מאד, כי בעצם כשאנו "חולים" זוהי רק ההשתקפות של תהליך ההבראה שאנו עוברים מהמחלה שהיתה מתחת לפני השטח.)
|לב|
י"ד טבת ה´תשס"ז
ללא נושא / בתגובה לזכור.
אני חושבת שהסיבה שאין כאן תמונות של המקום הזה היא שהוא צולם כבר מכל זוית אפשרית (גם בשחור-לבן- כגישת שמאי וגם בצבעוני ופורח- כגישת לא עקרוני), מיליוני פעמים.
וגם, אם כבר יש תמונה של השער הזה (שנמצא בכניסה למחנה העבודה אושוויץ-בירקנאו, ומכריז בתרגום ש"העבודה משחררת", להשכלתכם) - היה עדיף אם לפחות היה זה מזוית שאפשר לקבל איזשהי תחושה שתבוא מהצילום -ולא רק מזה שמזהים את המקום ומצטמררים.
טוב שיש התעוררות לנושא זה, וההופעה של התמונה הזאת מעודדת את העניין, אז לדעתי זה טוב. והדיון שהתפתח פה בעקבות זאת לא פחות חשוב.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד