התגובות האחרונות שהגבתי
 
 
 
ג´ חשון ה´תשע"ד
אולי מישהו יתרגם לי את זה ללוגיקה, מתמטיקה או מחשבים.

זה החסרון של הסיפור הזה [ועוד כמה יצירות שלך בסגנון], הקושי להבין וגם הקושי להזדהות.
אבל כמו שכעס ואימה ושמחה והתרגשות נשמעים אותו הדבר לא משנה באיזה שפה ביטאת אותם כך גם פה.


ח´ תמוז ה´תשע"ג
אכן אכן.
אולי קצת פרטים - נכתב מזמן, הועלה לפני חמש או שש שנים בסדנת פרוזה, נזכרתי בו לאחרונה בעקבות שיחה עם חברה. ואם יעשו מזה צ'ופר אז זה בסדר מבחינתי רק שאני סקרנית לדעת על מה תהיה פעולה שהקטע הזה הוא הצ'ופר שבסוף.
י"ב סיון ה´תשע"ג
לימים שבו הייתי צריכה להסביר למדוייטים פוטנציאלים שהרומן שלי עם המוות התחיל הרבה לפניהם.

יש אנשים שפוחדים מהמוות. יש אנשים שמתעלמים ממנו. ויש אנשים שרואים בו חבר. אני מהאלו שרואים בו ידיד ורע וכתף להניח עליה ראש. למה? ככה. וזה בסדר.

אני מסכימה עם מי שכתב שהלכת עם המטאפורה רחוק מדי. יש כמה שורות שהייתי מוותרת עליהם וכמה אזכורים לא הכרחיים בעיניי [דוסית שומרת נגיעה?] אבל זה רעיון טוב.
ובכלל, עם הקשור לשין בית שלך, כמו סיפור בהמשכים על מהות החיים, והמוות.
י"ב סיון ה´תשע"ג
ומעניין. ציפיתי לסוף, ידעתי ששם יתברר הפער בין מה שאמר הפסיכיאטר לבין מה שאתה חושב לעצמך ואז "לאבד שתיקה".

זה נשמע דרמטי, אמת, אבל זה לא מובן איך זה מתחבר לחפירות [שהוא כידוע סלנג לדיבורים], ורגליים, וארוכות וחשופות.

אני מקווה שהצלחתי להבין למה כן התכוונת אבל זה לא מהודק וחבל, זה יותר מבלבל מכל דבר אחר. אז יכול להיות שבי האשם שלא הבנתי ויכול להיות שלא הסברת טוב.

עוד משהו - בתוויות הוספת אהבה. אם התכוונת לאהבה אז זה בהחלט לא ברור. אני חשבתי שדברת על חוויות טראומטיות.
כ"ט ניסן ה´תשע"ג
יש לחבר שלך.
"למה זה גאוותני (וכל שאר התארים)? ולמה מישהו צריך לשאול אותי? זה דבר שמתרחש בתוך תוכי. האם צריך לאסור את הרגשות בפנים, כי יש פסוקים שמורים אחרת? שאלה רטורית."
אמרת שאלה רטורית אבל נדמה לי שיש אנשים [כמוני לפחות, אז אפשר לומר יש אשה] שבשבילה השאלה הזו ממש לא רטורית והתשובה עליה לא לגמרי ברורה.

ואולי פתחתי בדיון [שהוא מעניין לכשעצמו ואפשר להעביר לפלטפורמה אחרת] אבל המקור היה הסיפור, לא?
אני אתחיל מהפרטים-תיאורים [אלוהים נמצא בפרטים הקטנים, גיחוך קל]. זו לא העלילה, גם לא הלבטים ולא הדמויות זה התיאורים שהופכים את הסיפור הזה למיוחד בעיני. גם אם חלקם מוגזמים משהו [השערות באף? קצת הגזמה בעיני. העצים המאוגרפים - גאוני]
ואני גם יכולה בהחלט לקחת אותו למקום האישי שלי מול אלוהים. איך כתבה שלמית? זה לא סיפור על סרטן וגם לא על זוג וגם לא על גלעדי עם השם הילדותי, זה סיפור על אמונה. ויש בה משהו ילדותי ונסער שהרגשתי בעבר ואני עדיין מרגישה לפעמים כיום ושמחתי לקרוא עליו.

ולסיום הכותרת - לא הבנתי מה לה ולסיפור .
כ"ד שבט ה´תשע"ג
לי זה מזכיר טור בעיתון שמלא בהומור עצמי.
הארספואטיקה פה היא משנית ויש בעיני מה לשפר [הקפיצות הלכאורה אסוצאיטביות היו חדות מדי בשבילי].

צחקתי וחייכתי אבל לא הבנתי אם רצית שאצא עם משהו מעבר.
אני הייתי משכתבת קצת.
י´ כסליו ה´תשע"ב
"להגיד "אני אוהבת אותך"
בעברית, זה לא מלא ארוס
כמו בצרפתית, או ספרדית."

כל כך נכון. קשה לאהוב בעברית. מה שנשמע טוב בשפות אחרות ישמע בעברית כקיטשי במקרה הטוב ומגוחך במקרה הרע. אבל זה בעיקר תלוי תרבות, את יודעת. הכנות הישראלית לא משאירה הרבה מקום לפואטיקה רומנטית.

החוויה המתוארת בשיר מוכרת עד כאב. אהבה מטורפת לבלתי מושג הניזונה, בעיקר, מהפנטזיות של עצמנו. מתמכרים לזה למרות האשליה שבדבר כי כולנו רוצים לחוש את הרגש המטורף ההוא שמסופר עליו רבות כל כך.
אז כולי איחולים שתרגישי את זה באמת ולא כחלום או אשליה.

אגב, בעיני יש כאן אמירה ישירה של תחושות הרבה יותר משיר להבנתי. אפשר לקחת את התחושה הזו ולסגנן אותה יותר מילולית. קצת נפלת לקלישאות בתאורים על אף שהמסר עובר יפה.
ח´ תשרי ה´תשס"ט
מצמרר / בתגובה למנוחה
קראתי את זה כסוג של אפיזודה מצטמררת מהתיאורים העדינים. כתיבה שירתית שכזו.

הערה אחת - מוזר להגיד ש"היום פסק לה אורח כנשים" יותר מדוייק לומר כי שמה לבה לכך שלא הגיע. אורח כנשים לא נפסק פתאום הוא פשוט מתמוגג לאיטו ומתחיל להיות לא סדיר עד שנעלם לגמרי.
ו´ תשרי ה´תשס"ט
מזכיר לי הרהורים עמומים שעוברים לפעמים בתפילה.
כ"ד אלול ה´תשס"ח
רק להזכיר: הסיפור נכתב בסדנת פרוזה לאתגר אלול תשס"ז בנושא תיקון.

תודה לכולכם, הדר.
כ"ג אלול ה´תשס"ח
אם כי מייאש במידת מה.
בכל אופן, מצטרפת לקודמיי: טיפה עמוס, אולי כדאי לוותר על כמה דחקות פנימיות.
כ"ט סיון ה´תשס"ח
מעניין ומסקרן אם כי מעט מייגע [סבלנותי לתיאורים פקעה אי שם באמצע] מצד שני, תיאורי הסביבה זה כל העסק כאן.

מוטב לקרוא מאוחר מלעולם לא
ט´ סיון ה´תשס"ח
על הניקוד, ונשיקות להילה שהייתה סוג של השראה. רק טוב יקירתי!
כ"ט שבט ה´תשס"ח
וסיפור מרגש.
אני חושבת שהיה כדאי לפתח אותו יותר כי אפשר. מה הקשר בין נעמה ליפעת? איך נוצר הקשר בין נעמה ואהוד, ואיך זה שלא דברו עליה אף פעם? אפשר גם ובעיקר לספר על ההתמודדות ולא לסיים ב"נתמודד".
אגב, בהתחלה חשבתי שהיא כותבת לה מכתב וזה כאילו משתנה באמצע לסיפור וכדאי לשים לב לזה.
המון בהצלחה, הדר.
כ"ט שבט ה´תשס"ח
נהניתי. בייחוד ממשפט תיאורי נפלא שמראה את חדות ההסתכלות שלך - "הם ראו את הצל שלו נשפך ימינה, מגיע כמעט עד קצה רגליהם, ואז מחוויר ונעלם בהגיע פנס הרחוב הבא."
ובכל אופן, מסכימה עם טלר. הפסקאות קצרות מדי עם משפטים מפוצצים מדי, כדאי לשקול יותר רוגע ופחות תזזיתיות.
דבר שני - חילופי הכינוי מאוד מבלבלים ולא בהכרח מתקשרים לטקסט. ז"א הרעיון מעשיר את המסר אבל לפעמים חלקת להם תיאורים שיצרו מלאכים מבולבלים ופחות חדים. המורכבות מתפספסת כאן בגלל הריבוי, אין צורך להחליף להם תיאור בכל פסקה מחדש.

עלה והצלח!
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד