התגובות האחרונות שהגבתי
 
 
 
ח´ טבת ה´תשע"ו
או וואו.

פגע לי בלב המטרה.

"איני יכולה" זה החלק שעליו סובב השיר הזה ושמעלה בי שאלות. אולי רק אני היא זו שאומרת "סליחה, אין לי אומץ" לנרות רבים.

אהבתי מאוד את "לְהַצְהִיל בִּי יְשוּעוֹת חֲבוּיוֹת" ואת הפסיחות התהומיות שם.
ו´ טבת ה´תשע"ה
חיבוקים והזדהות, וטוב לראות אותך.
כ"ו כסליו ה´תשע"ה
הייתי קוראת לשיר "פרספקטיבה", כי זה שיר שקשה לכתוב כשצעירים.

מחזיר אותי אל האיש שנולד בטבת. אוהבת יותר את המקום הזה...

יום הולדת שמח.
ט´ תמוז ה´תשע"ד
קראתי עולם שנעצר ומחליד, שקיעה שנהיה יותר ויותר ברור שאחריה המובן מאליו לא יקרה, ולא תהיה עוד זריחה.
חידלון שכזה.

ושוב אני לא יודעת אם התגיות מוסיפות או גורעות משירים, כי הן מרמזות מעט על הכוונה שמאחור, וגעגוע מסתדר כל כך עם תחושת החדלון מחד, והבוקר העולה למרות הכל, מאידך.
ט´ תמוז ה´תשע"ד
ללא נושא / בתגובה ליקירה
מרגש ונוגע.

מודה שבקריאה הראשונה השיר עצבן אותי. כאילו, זה מה שיש בה? "היפה בנשים", "יפי פנייך", "קסם עלומייך"?

אחרי שראיתי את התגית, וקראתי שנית ושלישית, מצאתי בליבי לסלוח, ולפנות מקום לשאר המילים היפות של השיר ולהתענג על "לפלס דרכי אל שבילים בעיניך".
כ"ט סיון ה´תשע"ד
לא לתופף, לנגן ולשיר.

מחייכת,
וחושבת על גבולות השירה.
ט´ ניסן ה´תשע"ד
מר.
אבל ואימה כרוכים ביחד - זה שילוב שמשאיר אחריו אפר בלב.
ט´ ניסן ה´תשע"ד
התחושה עוברת מאוד חזק דרך הדימויים.
היום התחברתי במיוחד ליום הבהיר שאחרי המבול.

(באופן אישי, בקריאה שניה בחרתי לא לקרוא את כל מה שבסוגריים. בקריאה שלי הרגשתי שאין להם תוספת משמעותית והם רק מעכבים את הקריאה.)

ב´ כסליו ה´תשע"ד
אני חושבת שהתגובה של עז הסירה לי מה הדיסוננס שכל כך מעניין אותי בשיר הזה.

לכאורה, כאילו, הכל מתחיל בזה שיש את אלוקים.
ואיך זה שאלוקים זה לא מספיק
ואפשר להיות בודד בתוכו

ואיך אלוקים לא הבין את זה מהתחלה, ולא ברא אותם מראש ביחד,
או שבעצם -
אם הוא היה עושה את זה אז לא היתה נבראת הבדידות.

ואז איפה היינו.

תודה על השיר הכן הזה.

כ"ד תשרי ה´תשע"ד
איך בישראל ידיעה אקטואלית וחד פעמית כל כך יכולה להפוך למשהו נצחי כמו שיר.

ז´ תשרי ה´תשע"ד
תחושת המחנק היתה לי מאוד חזקה וברורה בקריאה, כמו גם תחושת האין מוצא, כמו חיה נרדפת.

הבית האחרון משרה תחושה שלוה קצת יותר. אילולא היה מדובר על "שינה של ימים", שזה מזכיר לי דכאון עמוק.
אבל אולי זה לא, אלי זה פשוט חזרה למצב המכחיש של לפני זה, שנותן להמשיך בשגרת המעשים, ואז גלגל חוזר...

שנה טובה!
כ"ד אב ה´תשע"ג
ללא נושא / בתגובה להָגָר
"שֶׁזָּמְמוּ כְּצֶפַע לְשׁוּפְךָ"

איזה יופי
י"ב סיון ה´תשע"ג
ללא נושא / בתגובה לדייט
מאיפה בא לי פתאום.

בעיקר התחושה שלי מהשיר היתה של רב הנסתר על הנגלה, כי מה לבחורה צעירה ולמוות. כמה שהוא תמיד שם וחלק מהכל. זה עדיין תפיסתית לא מסתדר וגורם לי לתהות מה היה שם.

גורם לי גם לשאול את עצמי מה הבחורה הזו מחפשת בזוגיות, שלדעתה המוות עשוי להיות בן זוג אפשרי.

בקיצור, מסקרן.
ה´ אייר ה´תשע"ג
נו, ילד, כי קולומבוס מגלה ארצות חדשות,
ומרחיב את העולם הידוע באופן בלתי נתפס כמעט.

לבבות, עש"ב
כ"ז ניסן ה´תשע"ג
תודה כתמיד על שיר מוסיקאלי, בתוכן ובמצלול, שפותח לי קצת צוהר לעולם שאני פחו מכירה, ובכל זאת מצליחה להרגיש אליו שייכת בתוך היצירה, והיא לא משאירה אותי בחוץ.
הצליל והזרימה שובים ומעבירים מאליה את העין משורה לשורה.

תוך כדי קריאה ממש משעתי את התזמורת. שזה קסם בפני עצמו. שאפו.

השיר כמובן מחובר לשיריך הקודמים (לפחות חלקם), ובתחושה שלי לא בטוח שאפשר לקרוא אותם בנפרד. התחושה עבורי היא של מחזור שירים, שכל אחד מהם מוסיף עומק ורוחב ליריעה. התחושה היא של צלילים ששמעתי כבר, של נושאים שדוברו כבר, הבזקים משיר כזה ומשיר אחר, נסיון לקרוא את הדברים אולי אחרת. אולי הפעם משהו אחר יקרה, אולי הארגון מחדש יצור איזה קסם שלא פיללתי אליו, השפה הפנימית מסבירה את עצמה יותר אולי, משיר לשיר, ובמקום ליצור הבנה הייתי אומרת שהם יוצרים מרחב מחיה ושפה משל עצמם.

חיבוקים
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד