התגובות האחרונות שהגבתי
 
 
 
כ"ה ניסן ה´תשע"א
זו כבר היצירה השנייה היום שאני מדרג ב-5, אבל המלים "עשה לי את היום" לא מתאימות.
דוקר. קודר. ויפה.
כ"ה ניסן ה´תשע"א
יש בישיבה שאני לומד בה כמה רבנים כאלו - שלא מסוגלים שיערכו את מה שהם כתבו, ולא מסוגלים לשכתב... והם כותבים מדהים, אבל לפעמים צריך לעשות תיקונים שהם מסרבים שייעשו, ואותי כקורא זה מטריד, וכתלמיד זה מעצבן...

בקיצור: כמו שכתבתי - הכתיבה שלך מעולה. הלוואי שהייתי יכול לכתוב בצורה כזו קולחת. יש מקום לשיפורים, וחבל לנעול את הקובץ לעריכה... :) בהצלחה.
כ"ה ניסן ה´תשע"א
דירגתי את זה כ-5 בגלל שזה יפה. לומר שזה "עשה לי את היום" זה טיפה בעייתי, כי הנושא מחריד... זה בערך כמו לומר על "בגיא ההריגה" שהוא עשה לך את היום...
אהבתי את הצורה ש"הקמת לתחיה" את הנושא הזה. אבל התיאור לוקה בחסר. הפתיח לכאורה מרמז על "ספר תהלים אלטרנטיבי", אבל הייתי מצפה ליותר רגש במצב כזה: אולי מוכנות של הבן להיות מוקרב למען אביו? מעין מה שחז"ל מייחסים ליצחק בעקידה (חשבתי לכתוב "להבדיל", אבל האמנם זה להבדיל?)? אולי זעזוע מהמוכנות של האב להקריב אותו? משהו על הקשר ביניהם? התייחסות לשאר המשפחה? היה חסר לי. נראה שהתמקדת רק בתיאור המעשה, ולא ביחס לעבודה הזרה עצמה - אין פה "הטחת דברים כלפי מעלה" (מטה...), אין פה בקשה שהקרבן יתקבל.

אבל בסה"כ השיר יפה ומכניס לאווירה (לעבירה...).
[שייך לכתוב על שיר כזה "יישר-כוח"?]
כ"ב ניסן ה´תשע"א
אולי זה מרוח - אבל כל שורה זהב. נהניתי מכל רגע...
כ"ב ניסן ה´תשע"א
כמו קודמיי, אני מצטרף לשבחים על הכתיבה הקולחת.
כמו שהם כתבו - איך הפך הילד שלא מבין מתמטיקה בסיסית לרופא? (אגב - יש לו יכולת מעניינת לקשר דברים, כמו האיפור והעדשות - אולי אפשר לפתח עם זה משהו, על הדרך שבה הוא מסיק מסקנות והדרך בה הוא למד והתקדם)
מלבד זה, הסיום טיפה "אנמי": הרופא מרים את ראשו מהמסמכים ומהנהן. הסיפור נגמר בתדהמה של שני הצדדים, אבל זה קצת תקוע. שלפחות תזדהה לפניו, תאמר לו מאיפה היא מכירה אותו, משהו.
כ´ ניסן ה´תשס"ח
כ´ חשון ה´תשס"ז
כתבת שבני המשפחה התרגלו כבר לבריתות לאחר השבעה, אך לחנה היו רק שלושה בנים ושתי בנות, כך שאם הרביעי הוא בן - נותר רק עוד בן אחד חוץ משמואל, וזה אומר שייתה פלפחות בת אחת איפשהו באמצע - מה שהופך את המשפט הזה לקצת מצחיק,

אבל על זה נאמר: נו, שוין.
י"ט חשון ה´תשס"ז
אהבתי שמ"צרתה" בתחילת הסיפור, פנינה הופכת ל"חברתה" של חנה באמצעו.
עיצוב מצויין, ביצוע עו יותר. שם קולע, מסר חזק - מותיר אותי פעור-פה ואדום-עיניים.
צל"ש.
ל´ אב ה´תשס"ו
אף פעם לא חשבתי על זה ככה... את חושבת אולי שגם ההורים שלי התחתנו בלי להזמין אותי? איזו חוצפה! אני כבר הולך לברר...

ממש חמוד.
כ"ח אב ה´תשס"ו
את הזכות המוסרית הלגיטימית כלפי שמיא לחיות בארץ.

הדיון על עבודה זרה ומודרנה אינו מן העניין. (ופה אני דווקא מסכים עם אקרוקתא - כמו שאמר הרב נבנצאל: אולי יש בעיה בתרבות רודפת הבצע, אבל עוד לא שמעתי על פוסק שיאמר לשרוף את כל הכסף שיש לך בבית...)
כ"ח אב ה´תשס"ו
הסתתם את כל הדיון מהנושא המרכזי והוא המשל.

הפירושים שהציעו כאן למשל, בנסיון מינימליסטי להציג אותו כתפיסת עולם המקובלת על רובנו (איציק ושברכלי...), הם אוויליים, שכן הם מתעלמים מכותרת המשל: "משה וארץ ישראל".

יש כאן אמירה פוליטית, כאילו השמירה ה"הומאנית" על חיי האוייב היא היא זו שתתן לנו
כ"ח אב ה´תשס"ו
המשחק הזה בין שתי הדמויות ממש מזעזע. אני מקווה שאף אחד שיצא איתך לא קרא לך אף פעם כלבה...

כן. שיר עם הסתכלות נכונה על החיים, אין ספק. בעולם של "השתמש וזרוק", קצת רומנטיקה לא תזיק, בהחלט. יפהפה. חימשתי.
כ"ח אב ה´תשס"ו
אויש. זה באמת שנון.
אם זה לא היה מצחיק הייתי בוכה, אבל במקום זה אני נמרח מצחוק... סליחה...
כ"ז אב ה´תשס"ו
וא ידיעה שיש מי שמעליך. עיין בפרשת השבוע שלנו - שופטים, בהגדרת הסכמה מצד גויים לשלום עם ישראל - שיהיו למס...

ובלי קשר- לא הבנתי מה הקשר בין המשל ובין מה שכתבת בתגובתך הקודמת - כתוב במפורש במה נפל משה, וגם אם לזה יש פרשנויות שונות - זו שאתה מביא במשל לא ממש קשורה ל"מי מריבה", "להקדישני לעיני בני ישראל" וכו'... כך שאני באמת לא מבין איך נפילה של מנהיג רוחני כלשהו קשורה כהוא זה למשל שהצגת.
כ"ז אב ה´תשס"ו
מלכים א, פרק ה, פסוק ד: "כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה (אהמ אהמ...) בכל מלכי עבר הנהר, ושלום (אהמ אהמ 2) היה לו מכל עבריו מסביב".

גם רדייה היא לפעמים סוג של שלום, כי השלום הוא אינו סיסמא של קבוצת מתבוללים בעם-ישראל, אלא שם של הקב"ה, שגם הוא רודה בנו בדרך מסויימת. השלום הוא "שלווה", ה
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד