התגובות האחרונות שהגבתי
 
 
 
ד´ אדר ה´תשפ"א
אישה שתמיד הייתה נאמנה ללבה.
כ"ט חשון ה´תשפ"א
למען האמת לא כיוונתי או חשבתי על ימי הקורונה (באופן מודע לפחות) אלא על דווקא על ימי שגרה. תודה לך על מבט נוסף ומעניין.
י"ז תשרי ה´תשפ"א
כל אחד והסוף שלו (:

אהבתי מאוד את ההבחנה שלך על החומר מול הרוח. לדעתי, האב אטום גם לעצמו, הוא מנסה לקרב את בנו באמצעות "החומר" אך לא מבין שבכך רק מחסיר מהבן את הדברים להם הוא זקוק באמת, ובכך רק מגדיל את הפער ביניהם.

אמנם לא זו הייתה כוונתי או המשמעות שלי, אך מקבל, כמובן, את פרשנותך כי האב הוא האל והריחוק מסמל יציאה בשאלה. זה היופי בשירה, כל קורא פוגש את הטקסט מתוך עולמו. אך לא משנה איזה עולם אנו יוצקים למילים (דת, משפחה, בית...)- מעדיף כרגע להשאיר את שאלת הניתוק כתעלומה.
י"ז תשרי ה´תשפ"א
עבורי לכל מילה יש משמעות והיא נבחרה להיכתב לא סתם. זהו שיר מאוד אישי וחשוף. כולי תקווה שמי שיקרא יצליח לעמוד על הדקויות והמשמעויות. אני זכיתי לשחרר את אשר היה על לבי.
י"ז תשרי ה´תשפ"א
לגדיאל / בתגובה לחיי אבי
בדרך כלל איני אוהב להסביר שירים, מעדיף להישאר תחת הערפל ושכל אחד יוביל את השיר למקום שלו. גם אם לא מבינים ולוקח זמן לתת לרגש לצוף ולהתגבש, זה חלק מחוויית תהליך הקריאה.

אבל, בגלל ששאלת, אנסה להסביר מהיכן השיר נבע אצלי (ולאו דווקא צריך להתפרש כך אצלך):

ליהודה עמיחי יש שירים שמתארים את הקשר בינו ובין אביו (שנפטר כשהיה עמיחי ילד).

ניסיתי לתאר בשיר מערכת יחסים בין בן לאביו הפוכה ממערכת היחסים שבין עמיחי לאביו. היחסים שבין הבן לאב בשיר שלי הם קשים ורצופי אכזבות (השתדלתי לעצב את השיר באופן הדרגתי, כך שתחושת האכזבה מתעצמת מבית לבית).

בכל בית הבן מתאר כיצד המשורר (עמיחי) מלווה אותו בסיטואציות קטנות מחייו (אוכל, תמונה, כסף, קידוש) ובכל אחת מזכיר לו את אביו ואת הריחוק שנוצר ביניהם- עד לסוף שאולי מסמל נתק מוחלט. הליווי של המשורר רק מעצים את תחושת התסכול, לאור מערכת היחסים הכה שונה ומלאת אהבה שהוא מציג כתמונת ראי לבן.

שיבצתי מילים וצרופים משיריו של עמיחי, כולי תקווה שמי שיזהה אותם יוכל לגלות רבדים נוספים בשיר ולגלות משמעויות חבויות.

די להיזכר בשירו של עמיחי "מות אבי" אל מול כאן "חיי אבי"- באחד האב מת אך קיימת אהבה וקרבה, ובשני האב חי אך החיים ספוגים בריחוק ובקשיים.

אולי תנסה עכשיו לקרוא שוב את השיר, לאט ובזהירות, להתמסר למילים ולזהות אילו תחושות הוא יוצק בך. אשמח מאוד לתגובה נוספת.

(ואם תקרא שוב את עמיחי, זה בכלל בונוס!)
י"א תשרי ה´תשפ"א
וגם / בתגובה לבשולי הדרך
ערספואטיקה (:
א´ אלול ה´תש"פ
לצערי, הימים האחרונים החזירו אותי לכאן.

לקיטש- כשכתבתי את השיר רציתי ליצור מעגליות (סיפורי התולדות- דבר שקורה דור אחרי דור), בדיעבד נזכרתי ביצירתו של פגיס (כנראה הלא מודע נוכח תמיד).

לשירת טל- אכן ניסיתי לכוון למקום הזה, לקחת את האונס הראשון בתנך כמייצג לכל אלו שבאו (ועדיין באים) אחריו. ובעיקר לתת דגש על אשמת הקורבן (כפי שחלק מהפרשנים עשו לדינה) וקורה גם בימנו בתהליך החשיפה.

ל´ אב ה´תש"פ
בחיי, שלא הבנתי
ט"ו סיון ה´תש"פ
תודה על הקריאה ועל התגובה.
ניסיתי לתאר חוויה של ציפייה שלא מתממשת, אלא מחדדת את הדרך הארוכה שיש עוד לעשות בכדי לקיימה.

לגבי הערותייך,
קודם כל לוקח לתשומת לבי.

1. המילה "נתצים" נבחרה בכוונה כדי להדגיש את הפער בין רסיסי הציפייה שלא רק שלא נצתים (מתעוררים), אלא נתצים (נשברים ומתפרקים), מה שמתחזק לקראת סוף השיר עם הגפרור (כמשל) שאולי סוף סוף ניצת (בהקבלה לרסיסי הזכוכית שעל דופן חבילת הגפרורים). במשחק המילים האסתטי (בתקווה), טמונה המשמעות. עצם זה שעלתה בך השאלה, מעידה כי הניסיון אולי הצליח.

2. הסוף של השיר הוא חלק מהמטאפורה שהולכת ומתפתחת לאורכו. בסופו של דבר יודעת האם שלא מדובר בניסיון חד פעמי של הדלקת גפרור וחיפוש אחר ניצוץ, אלא עליה לעבוד קשה ולבער (להדליק ולסלק) את כל קופסת הגפרורים שבידיה. שוב, ניסיתי לצקת משמעות למשחק המילים (ידע, נודעת או לבער).

מקבל את ההערות ולומד מהן.
כ"ה אייר ה´תש"פ
תודה לכם על התגובות. חוויתי רגע פרטי מיוחד וניסיתי להעביר אותו באמצעות השיר.

לגבי המבנה: איני מתיימר להיות כותב הייקו מיומן, נעשה כאן ניסיון. השתדלתי מאוד לתמצת ולזקק את הרגע תוך שמירה על כללי ההייקו הנפוצים, למשל: מספר שורות, מספר מילים סה"כ, מספר הברות בכל שורה- 5,7,5, שימוש במילת עונה), וכך לשמור בכך על הקצב הנכון.

כמובן שהייקו יכול להיות גם חופשי לגמרי ולא להיצמד לכל הכללים הנוקשים, אני בחרתי להשתדל שכן לנסות ולהיצמד.

לגבי המילה "רק", יש לה משמעות, היא לא נכתבה סתם. כמובן שהצמצום מוביל לכך שכל מילה נבחרה בקפידה ומתוך משמעות.

מסכים מאוד שתחום המינימאליזם הוא מאוד אפור ותמיד יש לאן להשתפר ולשייף עוד ועוד. אני לומד וממשיך ללמוד, גם בזכות תגובות מאירות כמו שלכם.

יש לי חשבון בכיפה עם אותו הכינוי, יכול לקבל מסרים אישיים.
י"א ניסן ה´תש"פ
אני מקווה שכעת יתגלה רובד נוסף
ח´ ניסן ה´תש"פ
תודה. תמונת החוץ ומול תמונת הפנים רוצות לומר משהו, לו רמזים רבים. ההסתרה היא אמצעי, מקווה שכמו במחבואים לא הסתתרתי יותר מידי טוב.
כ"ט אדר ה´תש"פ
תודה רבה על תגובתך. אני לוקח את הערותיך לתשומת לבי, אעשה חשיבה עם עצמי להבהרת המסר.

אני סבור כי הבנת את כוונת המשורר (אם אפשר לדבר על כוונה שכזו...).

אכן, הכאב מבקש את גופו של המשורר. בניסיון לנחם את עצמו ולהתמודד עם המצב הבלתי נסבל הוא בורח לאנשי התהומות, שביומיום אולי רחוקים מאתנו, על אף היותם קרובים. אותם אנשים שגורלם אמנם נסתר, לא גלוי לסביבה, אך קשה מנשוא- הכאב נגע לא רק בגופם, אלא גם בנפשם, התקרב אליהם עד שמצא את תכליתו והזיק.

בין אנשי התהומות הוא צופה באישה אחת ידועה, אחות שמוליכה את חרפתה. אני מקווה שכולנו זוכרים מיהי האחות, ומהו הכאב שהיא נאלצת להוליך מידי יום (ואם איננו זוכרים, אז בא השיר כדי להזכיר). כשהוא צופה באחותו וחוזה בעתידה הידוע מראש, הוא מבין עד כמה הוא בר מזל. פתאום הכאב הפיזי לא מרגיש כל כך נורא.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד