התגובות האחרונות שהגבתי
 
 
 
ט"ו סיון ה´תש"פ
תודה על הקריאה ועל התגובה.
ניסיתי לתאר חוויה של ציפייה שלא מתממשת, אלא מחדדת את הדרך הארוכה שיש עוד לעשות בכדי לקיימה.

לגבי הערותייך,
קודם כל לוקח לתשומת לבי.

1. המילה "נתצים" נבחרה בכוונה כדי להדגיש את הפער בין רסיסי הציפייה שלא רק שלא נצתים (מתעוררים), אלא נתצים (נשברים ומתפרקים), מה שמתחזק לקראת סוף השיר עם הגפרור (כמשל) שאולי סוף סוף ניצת (בהקבלה לרסיסי הזכוכית שעל דופן חבילת הגפרורים). במשחק המילים האסתטי (בתקווה), טמונה המשמעות. עצם זה שעלתה בך השאלה, מעידה כי הניסיון אולי הצליח.

2. הסוף של השיר הוא חלק מהמטאפורה שהולכת ומתפתחת לאורכו. בסופו של דבר יודעת האם שלא מדובר בניסיון חד פעמי של הדלקת גפרור וחיפוש אחר ניצוץ, אלא עליה לעבוד קשה ולבער (להדליק ולסלק) את כל קופסת הגפרורים שבידיה. שוב, ניסיתי לצקת משמעות למשחק המילים (ידע, נודעת או לבער).

מקבל את ההערות ולומד מהן.
כ"ה אייר ה´תש"פ
תודה לכם על התגובות. חוויתי רגע פרטי מיוחד וניסיתי להעביר אותו באמצעות השיר.

לגבי המבנה: איני מתיימר להיות כותב הייקו מיומן, נעשה כאן ניסיון. השתדלתי מאוד לתמצת ולזקק את הרגע תוך שמירה על כללי ההייקו הנפוצים, למשל: מספר שורות, מספר מילים סה"כ, מספר הברות בכל שורה- 5,7,5, שימוש במילת עונה), וכך לשמור בכך על הקצב הנכון.

כמובן שהייקו יכול להיות גם חופשי לגמרי ולא להיצמד לכל הכללים הנוקשים, אני בחרתי להשתדל שכן לנסות ולהיצמד.

לגבי המילה "רק", יש לה משמעות, היא לא נכתבה סתם. כמובן שהצמצום מוביל לכך שכל מילה נבחרה בקפידה ומתוך משמעות.

מסכים מאוד שתחום המינימאליזם הוא מאוד אפור ותמיד יש לאן להשתפר ולשייף עוד ועוד. אני לומד וממשיך ללמוד, גם בזכות תגובות מאירות כמו שלכם.

יש לי חשבון בכיפה עם אותו הכינוי, יכול לקבל מסרים אישיים.
י"א ניסן ה´תש"פ
אני מקווה שכעת יתגלה רובד נוסף
ח´ ניסן ה´תש"פ
תודה. תמונת החוץ ומול תמונת הפנים רוצות לומר משהו, לו רמזים רבים. ההסתרה היא אמצעי, מקווה שכמו במחבואים לא הסתתרתי יותר מידי טוב.
כ"ט אדר ה´תש"פ
תודה רבה על תגובתך. אני לוקח את הערותיך לתשומת לבי, אעשה חשיבה עם עצמי להבהרת המסר.

אני סבור כי הבנת את כוונת המשורר (אם אפשר לדבר על כוונה שכזו...).

אכן, הכאב מבקש את גופו של המשורר. בניסיון לנחם את עצמו ולהתמודד עם המצב הבלתי נסבל הוא בורח לאנשי התהומות, שביומיום אולי רחוקים מאתנו, על אף היותם קרובים. אותם אנשים שגורלם אמנם נסתר, לא גלוי לסביבה, אך קשה מנשוא- הכאב נגע לא רק בגופם, אלא גם בנפשם, התקרב אליהם עד שמצא את תכליתו והזיק.

בין אנשי התהומות הוא צופה באישה אחת ידועה, אחות שמוליכה את חרפתה. אני מקווה שכולנו זוכרים מיהי האחות, ומהו הכאב שהיא נאלצת להוליך מידי יום (ואם איננו זוכרים, אז בא השיר כדי להזכיר). כשהוא צופה באחותו וחוזה בעתידה הידוע מראש, הוא מבין עד כמה הוא בר מזל. פתאום הכאב הפיזי לא מרגיש כל כך נורא.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד