זה מצוין. יש כאן מן עצבות, כמו געגוע ישן. זה מועבר בסיפור בצורה לא מפורשת, ודווקא בגלל זה זה יפה כל כך.
מעבר לזה, זה כתוב פשוט מעולה.
תודה לך

הרוך בשיר הזה מקסים. ויש בו גם הרבה שקט.

אוף, הכאב הזה.
והתקפי הגעגוע. ובמיוחד:

רַק אֲנִי שָׁם
מְגִיפָה תְּרִיסִים
בְּפָנֵיךָ

השיר הזה דייק לי כמה נקודות. תודה לך

כתבת מקסים את הסיפור הזה.
מעניין להסתכל על זה מזוית קצת אחרת של רחל: לא רק הקרבה ונתינה אינסופית, אלא גם רצונות אישיים.
המשמעויות שמסתתרות בכל שורה נפלאות.
תודה

השיר הזה מערבב מלא רגשות, ואת כולם אתה כותב בצורה עדינה ונוגעת כל כך.

השורות האלה:
אַתְּ סוֹעֶרֶת יָם
וַאֲנִי שׁוֹתֵק שָׁמַיִם.

פשוט מופלאות, ומחזיקות במעט מאוד כל כך הרבה.
וכאב האבדה שמבליח ביחד האחר בשטיבל, וההיאספות אל הדף.

ועוד משהו ששמתי לב שכבר עשית בעבר- הקישור בין הרגש לבין השבת, לבין הרוחניות של השבת- מאוד מדויק אצלך, ומדייק את כל החוויות שאתה מתאר לנקודה הפנימית שלהן.

תודה על כל זה, אין לי ספק שעוד אשוב לכאן הרבה.

הכאב הזה של הסגר, ושל ההתכנסות, ושל האחרי-ימי-תשובה, את כותבת אותו כל כך יפה:

עֲלֵי שַׁלֶּכֶת מַשִּׁילִים מִמֶּנִּי
אֶת יְמֵי הַתְּשׁוּבָה

(והבית האחרון- הנה, הם כבר כאן)

ציירת פה חורף ובצורת וכמיהה כל כך יפה.
הבית האחרון העניק לי זוית ראיה חדשה על כל התקופה הזו.
זה שיר יפהפה

העדינות הזו, והסוף.
תודה

איזה תיאור נהדר לסתויות הזו שבאה עלינו.
תודה

השיר הזה מאוד ישיר וחד.
המילים "היינו בסרט הזה"
ו- "ברא לי לב טהור"
הופכים את הבקשה הזו לכל כך נוגעת.

אני מרגישה ששזורים בשיר הזה כמה רבדים.
הרובד של הסיפור שאתה מספר דרך השיר, שנרמז בכמה מקומות, משתלב עם הרובד של התחושה הזו של אחרי החגים, של-

חֶדְוַת גִּלּוּי שֶׁלְּךָ

אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי

ומשלים אותו כל כך טוב.
השיר הזה מאוד נוגע, והארמזים העדינים הופכים אותו לכזה.
תודה עליו, אין לי ספק שעוד אשוב לכאן

אתה מעביר כאן בצורה חזקה מאוד את השילוב החד הזה בין החזרתיות שיש במעגל השנה מצד אחד, לבין ההתחדשות שיש בימים האלה. הניקיון, אולי.
(הבית הראשון מופלא בעיניי).
תודה

כתבת את הכאב בצורה חדה מאוד.
את התמימות הילדית הזאת, שכל כך מחדדת את הכאב.

השיר עצמו סוער, העברת את זה בצורה נפלאה.
יש כאן הרבה כאב. והכמיהה ליציבות שמתוארת כאן נוגעת מאוד.
תודה

ממש הצלחת לתצת פה את המעבר הזה מהקודש לחול בצאת יום הכיפורים. את ההתחדשות, את הפחד שההתחדשות הזו תתמוסס.
והסוגריים בסוף.
איזה יופי, תודה על זה