התגובות האחרונות שהגבתי
 
 
 
י´ אלול ה´תשע"ט
וזו מילה שאני לא משתמשת בה לעיתים קרובות (;

השם ירחם. הזמן הזה מתומצת כמעט בלי להזכיר אותו, ונגעת בו מכיוון מאוד מעניין ורענן. והמילים ככ יפות וזורמות אחת לתוך השניה, אחח.
אוהבת במיוחד את המשקל של שתי השורות האחרונות. יש בהן משהו ככ מתאים, נכון.

תודה לך. הגיע בזמן
ט´ אלול ה´תשע"ט
כמה חמלה יש כאן, כמה ענווה. אנחנו נוטים להיות קיצוניים ביחס שלנו כלפי עצמנו; או שיפוטיים וביקורתיים בלי פרופורציה, או בלי ביקורת בכלל ובסוג של עיוורון למציאות. ויש כאן שפה שלא מדברת את הדריסה הזו, אלא יוצרת שיח מאוזן. יש רצון לשינוי מסויים (להיפתח, לרכון), ואת מדברת אותו בדרך נעימה ולא דורשת. פונה לגוף ולנפש בשאלה, מה שאוטומטית יוצר רכות וחמלה גדולה.
תודה
ח´ אלול ה´תשע"ט
(זה כל מה שיש לי להגיד בינתיים)
ח´ אלול ה´תשע"ט
פה ואגיד שוב שכמו תמיד אני נהנת מאוד מהכתיבה שלך.
התיאורים מדוייקים, סוחפים ומעוררים הזדהות והבנה (הסוגריים הראשונים, אחח. כל כך אנושיים וכנים. יש הרבה יופי ברגעים של היציאה מהסיפור המסודר).
השפה שלך נורא יפה. משחקת על הגבול שבין שפה מדוברת למליציות-מה. אמנם היו כמה רגעים שהמעבר לא הסתדר לי ודווקא הפריע, היה פער בין המשלבים, אבל תוהה אם אני קצת מדמיינת או שהוא באמת קיים.
עוד משהו קטן שחברה טובה העירה את תשומת ליבי אליו ומאז אני הולכת איתו- נאמנות לזמן. או שמספרים את הכל בהווה, או בעבר. שמתי לב שלפעמים זיגזגת ביניהם קצת.. השמירה על הזמן תורמת לחווית הקריאה, הופכת אותה לזורמת יותר. אני חושבת.
מבחינצ הסיפור עצמו-. לא לגמרי הבנתי את הפאנץ' והעניין עם השם, אבל בנית טוב דמות עם סיפור וזהות, ככה שקראתי ברצף, נהנתי והזדהיתי גם בלי להבין עד הסוף.

כמובן כמובן שמגיבה נטו מתחושות ומחשבות; לא מגיעה מעולם הפרוזה, לא כותבת ולא מבינה בתחום, ככה שהכל בעירבון מוגבל ביותר.

תודה! המשך כך
ג´ אלול ה´תשע"ט
איזה חוסר פרופורציה בין השיר לתגובה...
מתנצלת אם הגזמתי עם האורך🙇‍♀️
ג´ אלול ה´תשע"ט
אפשר כמעט לטעום את החופש. המדבר, והגבים. והמלח.
בעיקר אני מרגישה מהשיר הזה אלם, התחושה של עמידה מול אינסוף (קורה הרבה בטבע. או בתפילה, שנזכה..). היא עוברת טוב, אני חושבת, בזכות השימוש היפה שלך בשפה ובמבנה. ואני אסביר ☺
המילים מתארות מדוייק, ובלי דרמה מיותרת. כלומר, גם אם הביטוי הזה, 'מוכה סנוורים' קצת דרמטי לטעמי ודומיננטי, הוא לגמרי מתאזן באמצעות שאר השיר שכתוב בשפה לא נמוכה אבל פשוטה ונוגעת. בקשר למבנה; אני לא חסידה של שורות קצרות, את יודעת. אבל באופן מפתיע זה עובד לי כאן. בהתחלה יותר מאשר בהמשך (עדיין קשה לי עם שורות של מילה בודדה, לא מצליחה לקרוא ולהתייחס לתוכן באמת). בכל מקרה, המבנה תורם לתחושה של האלם, הקצה. של הניגוד במבט הגומע בין העין הקטנה למרחב הגדול. שלא לומר בין גבולות האנושות לאינסוף

תודה.

והערה טכנית קטנה, מקווה שתהיה במקום..
המקף מציק לי. קצת תקוע, קוטע לי את הרצף והשפה היפה. מעניין, למה בחרת לשים אותו במקום פסיק, נקודה או פסיחה?
ב´ אלול ה´תשע"ט
תודה, קודם כל. ובשמחה (:
טוב לשמוע שהתגובה התקבלה בטוב. אני חושבת שתמיכה היא חלק מהסיבות לפרסום יצירה. אמנם ממש לא העיקר, אבל זה בהחלט נעים, מחזק ומשמח לקבל משוב חיובי. שמחה שככה!

בקשר ליישום, אני הייתי משאירה את המילים כמו שהן ורק מורידה את האדם (לידת, חיי, אחרית). דווקא ההטייה שלהן לסמיכות יוצרת עניין, בעיניי. ושוב, להרגשתך
כ"ז אב ה´תשע"ט
מה שציפור אמר
כ"ז אב ה´תשע"ט
הכאב עובר חד.
יש אסונות שמולם אין מה להגיד, וכשמגיעים לנחם או להשתתף או לתמוך יש תחושה עמוקה של חוסר אונים, כי אין מה לעשות. כלום לא יעזור, באמת. לא מילים ולא מעשים. אבל כיוון שפרסמת פה את השיר אני אשתדל לפרט קצת, להתייחס לתוכן ולצורה. מקווה שזה במקום.

אני אוהבת את החלוקה לבתים, הדינמיות של אורך השורות. משהו בצירוף שלהם ושל השפה, ואולי גם של העובדה שאין ניקוד, יוצר מין קריאה נינוחה-דרוכה. הכאב לא מתואר בבוטות ישירה, ולא צריך אותה. במילים פשוטות, הוא נמצא שם, וזה בועט לפעמים הרבה יותר.
המשלב הלשוני לא מאוד גבוה ("באסה בסה"כ") אבל באופן מעניין זה לא מפריע. לי, לפחות. אני אוהבת את הזרימה והקצב, והשפה מתאימה ולא תוקעת, כמו שקורה הרבה; שהמשלב פתאום מתנמך וזה צורם.

הצעה קטנה, שהיא לגמרי עניין של טעם אישי אבל למקרה שתתקבל ותובן: אני חושבת שהחזרה על המילה 'והאדם' בכותרות המשנה קצת מיותרת, חוזרת ומסבירה משהו שאולי בלעדיה היה מעניין ויפה יותר. ושוב, זה עניין של טעם. בעיניי למחוק אותה יהיה משחקי יותר ומסקרן, אבל זה ממש לא מחייב.

תודה לך
ה´ תמוז ה´תשע"ט
לגמרי. ושוב, תודה על הצוהר.
ה´ תמוז ה´תשע"ט
פשוט, תודה. (עכשיו זה כבר ארבע)
השורות הקצרות (שאני בדכ לא אוהבת) עושות טוב. תחושה של עייפות כבדה, הולכים במדבר הזה צעד, צעד. אתמול הייתי בחתונה שמחה מאוד, ויש את השלב בריקודים שכבר אין כוח ורוקדים מתוך האין הזה. מתוך ההתשה. מה התחושה פה מזכירה- מין ריפיט של תנועה ובקשה, בתוך איזה טראנס עייף.
י´ סיון ה´תשע"ט
ולפעמים / בתגובה לסימנים
זה כל מה שאנחנו מבקשים, ומשתגעים בריצה
סביב העצם. מחפשים מחפשים לבלי
שוב
י´ סיון ה´תשע"ט
תודה, תודה.
ההתכתבות הברורה והיפייפיה עם בראשית יוצרת עניין, ובאופן אישי גם הרבה יותר הזדהות וחיבור. אני אוהבת שמשהו תופס את העין, מסקרן, גורם לפתוח את הפסוקים ולחייך מהחיבורים.
זה שיר שמשחק בין הדינמיקות. בקריאה שלישית אני קולטת אותו יותר בועט (ואולי אפילו כועס), אבל באמת מרגישה שם עדינות גדולה ורגישות. שבר עמוק שגורם לרצות לצרוח, ואתה מתעל אותו בצורה יפה מאוד לתוך מילים שקולות, דיוק. שקט.
איזה יופי.

ומעבר, איזה כיף להתקרב ככה לדמות תנ"כית ולגלות נקודות ממשק. שנזכה
כ"ב אדר ב´ ה´תשע"ט
שיר נוגע. ושבור
אם לצטט, אז:

אין לי אלא לשוב
ליפול בניסיונות העמידה
בתפילת רשות
שאין בה קבע

אוהבת את המשחקים והפסיחות,. הם משרתים טוב את התוכן, נותנים תחושה של עייפות, נפילה. במין כבדות כזאת, שורה ועוד שורה. ושוב, פותח לי פתח לעולם הזה ולחוויה הזו, אז תודה.
י"ח אדר ב´ ה´תשע"ט
זו אני. נהניתי מההזדמנות ומהעשיה (שהיתה אגב בשעות קטנות מאוד, לכן האיכות לא משהו.. סליחה), מעניין אם מפתיע
ואיזה כיף שהמסורת חיה ובועטת!
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד