התגובות האחרונות שהגבתי
 
 
 
ט"ז חשון ה´תש"פ
זה מקסים, לעשות דברים כאלו מאגדתות. באמת.
וכל הבפנים והבחוץ שמעורבבים פה מצד אחד ומנוגדים כ"כ מצד שני- פשוט משגע.
השיר כולו בבחינת קסם ההיפוך.
[מפרש כדרכה כבר תיארה את זה יותר טוב לפני]


ט"ז חשון ה´תש"פ
ואיזה כיף שאת מחדדת לי את כל הנקודות פה :)
י"ג חשון ה´תש"פ
[אגב, היה לי פעם ר"מ שכמעט הכריח אותנו לקרוא את זה כספר חובה בהקשר של עבודת התפילה]

י´ חשון ה´תש"פ
הממ, מעניין.. עט שחור? כחול? [אילוצי איכות צילום אני משער...]
הצללות בעט זה עניין טריקי, ועמדת בו יפה. אם מנסים לחקות עם עט את דרך ההצללות של חומרים אחרים [פחם, מים; נניח] התוצאה לא מספיק משכנעת. הצללות של עט זה משהו עצמאי, צריך לא ליפול בפח הזה. כאמור, הצלחת. [טוב, אולי זה קצת נכון יותר לאזור הפה, הסנטר, הלחי המוארת והצדע מימין (של המתבונן). בצוואר זה אולי קצת יותר הצללות של פחם כביכול]
נהדר ואיזה כיף :)
י´ חשון ה´תש"פ
אוקי / בתגובה להרגע הבא
אז בבית הראשון לא הייתי סגור עדיין על איזה קושי רגעי אתה מדבר, בבית השני זה כבר נהיה ברור.
אמי אקדים ואומר שהיו לך כאן כמה שורות מבריקות ורמוזות בהקשר המדובר של הקושי בלחכות ולחכות ויאללה כבר מה יהיה על עכשיו. נגיד:

"חגים בעיגול משרטטים עקבות

נשימה מכבידה נשיפות קצרות

מופתעים מחדש לעשות שוב הכל

הפתעת המחר מחכה באתמול"

זה בעיניי הבית הכי יפה בשיר. כי הוא מדבר על הקושי באמצעות המסביב של הקושי, וכי הוא מדבר על המאפיינים הפחות צפויים של הסיטואציה. כאילו, גם אני כקורא מכיר את מאמץ ההמתנה הזה. מה יש לך בתור כותב להאיר לי עליו? אז בבית הזה ממש הצלחת להאיר לי את המקום הזה מזוויתך השונה; לדבר על המעגליות שיש בזה מול הפתעה כל פעם מחדש, על מה שיהיה שבעצם טמון במה שהיה. וואלה פתחת לי קצה מחשבה להרהור. שירה שמצליחה לעשות את זה היא שירה טובה.

עכשיו אני חייב גם להודות שהיתה לי הסתייגות קלה בסוף השיר. תיארת מעולה את הקושי, תקפת אותו מאיזה זווית אחרת. מקסים. עקרונית זה אפילו היה יכול לעמוד בפני עצמו ככה, בלי הבית האחרון ואפילו בלי זה שלפניו. יש מלא עוצמה בעצם היכולת להתמקד בצורה עניינית ומחודשת בקושי. אולי זה שלפניו עוד שופך אור עדין של תקווה, וגם זה חלק אינטגרלי בחוויה של ההמתנה. סבבה. אבל הבית האחרון, טוב לא יודע... אולי זה רק אני, אבל משהו בו היה לי מעט יותר מדי דידקטי. מחנך כזה. לא יודע, מבחינתך זו תשובה כנה במישור הרגש? ברור ששכלית אתה צודק. אבל הי, כל השיר התמחה בלתאר את החוויה שבעניין, לא את השאלה הפילוסופית-דתית שבו... לא יודע, זה ממש זעק לי. מובן לי שהבית הזה הוא די הפאנץ' של השיר, אבל באיזשהו מקום אני אישית הייתי מוותר עליו.

[כמובן שאני כותב את זה ברוח בונה, כן? אם לא הייתי מתלהב ככה על השיר לא הייתי מזדעק על דבר כזה ופשוט עובר הלאה בחיים... דווק בגלל שהצלחת לגעת. ושוב אומר, שיר יפה מאוד!]
י´ חשון ה´תש"פ
אותן מחשבות שעלו לי ב"לא מפחד מדרך ארוכה",
ביחס לחריזה ולארמזים.
[גם קצת על ווי החיבור, פשוט באופן פרוס יותר לאורך השיר]
תודה רבה על שניהם!
י´ חשון ה´תש"פ
מה יש לומר / בתגובה לערב
רק שתחזור לכאן יותר פעמים וזהו
י´ חשון ה´תש"פ
הכתיבה שלך מתחילה להתאפיין, זה יפה מאוד. תמשיכי לשתף אותנו עוד!
כמה דברים שאמרתי לעצמי שאפשר לדבר עליהם פה בשיר הזה.. אז ביחס לבית הראשון והשני, כל ווי החיבור שלו יוצרים תחושה של נפילה אל אמצע סיטואציה קיימת, ממש כמו שבפרוזה סיפור יכול להתחיל באמצע דיאלוג ספציפי בלי שבכלל יש רקע כלשהו. שזה אחלה כלי, יש לומר. עמדת במשימה יפה. יש מחיר דידקטי קל לכ"כ הרבה ווי חיבור, כדאי להיות מודעים אליו באופן כללי ולשקול שימוש מידתי.
הארמזים שלך לשלל נושאים וסוגיות מחשבתיות מטעין את השיר ביותר משמעות מאשר אילו הדברים היו נאמרים באופן תלוש. בכללי, ארמזים זה אחלה. השתמשת בהם בצורה יפה.
ולגבי החרוזים- ערבבת פה מבני חריזה שונים בבתים מסויימים. בכוונה? זה רק כדי להסדיר את המצלול פה או שיש לזה משמעות עיצובית אחרת?
ז´ חשון ה´תש"פ
וגם להוסיף שהשימוש במילים פשוטות, בקצב פשוט ובמשפטים כאילו לא שלמים- זה ממש ההווי החסידי של השיר [ושלך, כמובן]
ז´ חשון ה´תש"פ
[ואם כבר, אז תודה על התגובות]
ג´ חשון ה´תש"פ
זה הרי ממש עניין סגנוני-אישי. סתם תהיתי. וברור גם לי שיש תרומה משעמותית לקצב של השיר, העובדה שהוא כולו רציף.
ויאללה, מוזמן להמשיך עוד
ג´ חשון ה´תש"פ
את היחס בין 2 הבתים הראשונים לשאר.
ואכן, מרשים מאוד השיר הזה.
יש לי ניתוח יותר מפורט, אולי במסרש
ג´ חשון ה´תש"פ
טוב לדעת שאנשים שהיו פה ממש ממש מזמן עוד חוזרים מדי פעם..
אני אוהב את המרקם של התמונה שטווית פה. המשלב הגבוה והדימויים העשירים משווים את הנימה המתאימה לסיטואציה בבחינת תפאורה נאה.
בקריאה שניה התלבטי איך השיר יקרא אם זה יהיה מחולק לשלושה בתים, נניח. יכול להיות שזה יכול לתרום מבחינה עיצובית ולהקל על שטף הקריאה וההבנה.
תודה!
כ"ט תשרי ה´תש"פ
איזה יופי לקרוא דברים שלך :)
כמה מחשבות שיש לי לומר על השיר הזה.
הצלחת ללקט נקודות שונות ולכאורה לא קשורות שחגות סביב אותו עניין [החורף] כדי לתאר באמצעותן בעדינות את המרקם שלו. זו יכולת מרשימה, לבחור את המסמנים הנכונים לשדה הסמנטי המדובר, והשתמשת בה בחן בעיניי. חן חן.
התלבטתי לאורך הקריאה אם השיר מנסה לשמור על חרוזים או לא. זה היה קצת בין לבין כזה עם החרוזים. שזה ממש בסדר מצד עצמו, אם כי לפעמים יותר זורם שבוחרים מסלול אחד עד הסוף- חרוזים מוקפדים או סגנון פתוח לגמרי. לשיקולך.
עוד מבחינת התוכן- ההנגדה בין הבחוץ והבפנים מתאימה בהחלט למסר חורפי שכזה. רציתי רק לציין שהיא אולי מתאימה יותר להיות אמצעי שמשרת מסר ממשי אחר, ולא תמיד מחזיקה כמסר עצמאי. הרגיש לי [להבנתי האישית בשיר, כמובן] שהמסר הסמוי בשיר, שמאדיר את ההתכנסות פנימה דווקא על רקע הסגריריות שבחוץ, טמון בהנגדה הזו במיוחד. אולי יש לתיאור הזה פוטנציאל נרחב מעט יותר.
ולהוסיף ש"נצא אהובה אל הבית" זו שורה חזקה, גם באבסורד היפה והכ"כ כן מתקיים שהיא מכילה, וגם במצלול שלה על רקע השיר כולו.
תודה רבה!
כ"ו תשרי ה´תש"פ
קצרצר אפילו, אפשר לומר.
התיאור חד: המינימליזם השיג את שלו.
[רק אולי את הפלא היית מעלה למעלה לשורה בפני עצמו, לא משהו קריטי אבל דקורטיבי יותר בעיניי]
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד