התגובות האחרונות שהגבתי
 
 
 
א´ אדר ה´תשע"ח
הקטע הכי סודי שקראתי כבר הרבה זמן
א´ אדר ה´תשע"ח
נחמד להיתקל.
לא ראיתי אותו כשיר אהבה רומנטית, האמת. כאילו, שהדוברת בתוך הסוגריים המרובעים היא האישה החכמה הפנימית, שיש לכל אחת בפנים.
מתאים לה לומר "יקירה":)
א´ אדר ה´תשע"ח
מעניין שבחרת לכתוב בגוף ראשון.
ט"ז חשון ה´תשע"ח
מחריד.
בפני עצמו.

(בעיני השורה השלישית מהסוף קצת מפחיתה ממנו, ועדיין.)

את שאר הבתים (אולי חוץ מהשלישי) הצלחתי להבין רק בזכות התגית "כיפה אדומה". אז ממש שמחה שהוספת אותה.

שיר של נשימה עצורה.
ט"ז חשון ה´תשע"ח
קריאה מוחלטת.
ט"ז חשון ה´תשע"ח
בא לי אותו מנוקד
ולתלות מול האור אצלי על החלון
רק לכמה ימים.

תופש משהו.
ט"ז חשון ה´תשע"ח
מאוד.
עד השכבה הרכה, כשמתחילים להרגיש שוב.

(אמן.)
כ"ה תשרי ה´תשע"ח
מוזר לדבר על הדיבור שאחרי המוות. כאילו-יומרני להגיד לאחרים איך לחשוב עליך. בכלל, זה קודם כל, אבל במיוחד כשאתה כבר לא.
אבל כשאתה כבר לא, אתה כאילו מוריש לאחרים את המשימה שלך. ואז, אולי, מן הראוי לפחות להשאיר אי אילו הוראות.
אני מאוד אוהבת את המשימה שהשארת, את המבט הזה על העולם - החי הוא הנע, המתעורר מערות לערות אחרת, כל הזמן.
"ברכות ובתוקף
כמו אש
כמו ים".
והפרספקטיבה הרחבה מחזירה לעולם של מוות, של קיפאון - כמו כוכב עצום ובוער, איך שהוא מרחוק, רק אור דק, קר, קבוע - "דבר לא נגמר יותר משהחל בעבר".
לפעמים זו מחשבה מנחמת מאוד-מאוד, לפעמים מצערת עד בלי די. (פלא.)

תודה, על הרכות והתוקף, האש והים.

(ועוד, בסוגריים, כמובן: אני מקווה שעוד לא הגיע הזמן בשביל צוואות כאלה - שזו רק היסחפות רגעית לאולי של שם.)
ט"ז שבט ה´תשע"ז
לקחת כמה כאלה שכתבת -
אולי אפילו רק המשפטים שנוגעים בך ממש (כמו הכותרת שכאן, שהיא ממש נהדרת) -
שימי אותם אחד ליד השני, ותנסי לפתוח.
אולי כבר יש שם סיפור מקופל בפנים.
כ"ו אלול ה´תשע"ו
- / בתגובה לסיפור בשם עט
מצחיק, וגם לא.
הזכיר לי איך לפעמים מלחיץ קצת, איך שכתב יד נראה כל כך אישי, ובאמת התעצב לאט, ודרך כל כך הרבה מילים ושתיקות, אבל איכשהו הוא נמזג דרך זרוע פלסטיק תותבת מוזרה וחסרת שם.

רק הסוגריים שבאמצע קצת גרמו לי לרצות להתעלם מהם. (בייחוד לשם הייחוד של הסוגריים שאחריהם.)
י"ט אלול ה´תשע"ו
בייחוד הילד הקטן עם השבלול על הגב. מזכיר תיק בית ספר. ברגע החזיר אותי לגילאים האלה (כשנעמדים והתיק מפיל אותך על הרצפה).
י"ב אלול ה´תשע"ו
וגם: נראה לי שהחלק שעשוי הכי טוב בציור זה הכובע, וקווצת השיער הקטנה משמאל.
משתי סיבות עיקריות: הקווים, שלא הולכים בכיוון אחד, אלא מתפרעים קצת, לכיוונים שונים, והכהויות. נחמד שהקו הקטן של השיער פתאום בהיר (הצל הורוד שם מתאים מאוד), ונחמדים הקפלים הכהים בכובע.
חסרה לי מאוד מאוד החלטיות. יש הרבה שפות בציור הזה: רגע טשטוש עם האצבע, רגע קווים דקים שהולכים הצידה, רגע צורות ברורות בקו יציב. זה בייחוד בולט בחולצה.
אולי זה בכוונה, אבל התחושה היא שככה יצא. אולי גם בגלל שיש דברים אחרים לא מוקפדים, כמו הנייר שקצת מקומט וקצת מוכתם.
התוצאה מבלבלת.
אבל זו הבעה מעניינת. קצת בוהה. הפה שקצת פעור.
י"א אלול ה´תשע"ו
ממש אהבתי. / בתגובה להדור
(אולי לא ברור מהתגובה הקודמת, אז חזרתי כדי להגיד :))
במבט ראשון חשבתי שהכוונה במסגרת היא לעצי זית, אסלאם אפילו. כאילו, משחק, אבל משהו אחר.
וממש נחמד, לגלות את ההבדל בין מה שחושבים בהתחלה לכוונה של היוצר.

ורואים שחשבת על היצירה שלך, ושניסית להעביר רעיון, גם לכן כל כך כיף להיתקל בה.
י"א אלול ה´תשע"ו
מסכימה ממש עם אלגביש ובחיפוש ומרים.
אהבתי שהצל על האיש חד כל כך, למרות שהוא מטושטש.
מרגיש כמו לצמצם עיניים בשמש חזקה.

המרחב הפתוח, כל הריק הזה, ממש חשוב. המסגרת גורעת ממנו.
[אגב: מעניין איפה המסגרת נגמרת. איך נראית תחתית הציור.]
הקטע של המסגרת לא הוליך אותי אל הרב קוק, ולהפך: כשראיתי את התוית לא קישרתי למסגרת.
המשחק עם הרב קוק לא עובר, ואי אפשר להסתמך על הסברים מילוליים ביצירה וויזואלית (אולי חוץ מפרטי היצירה). אבל, שמחתי לקרוא שהמשחק הזה היה אמור להתקיים: הוא יפה.
אז - אולי שווה לנסות להעביר אותו בכל זאת, בדרך אחרת.

[סתם זורקת רעיון - לעשות מזה טריפטיך. שלושה פריימים, כולם באותה שפה: שמן על בד, אולי אפילו עם המסגרת הזו, רק שבתוך המסגרת באחד מהם יש ציור ובאחרים יש את המילים של הרב קוק. כלומר, לצייר בשמן דפים ממש מתוך הספר. לא הרעיון הכי עדין בעולם, אבל אולי.]

ועוד שאלה - איך התכוונת שהכותרת תהיה מנוקדת? (בחולם או שורוק?)
ד´ אלול ה´תשע"ו
לא בטוחה אם זה הראש שלי, (כי היעדר שינה חריף), אבל הקומפוזיציה, האובייקטים -
רפרנס לבריאת האדם?
הכאילו-אצבעות שנוגעות-לא נוגעות? האלכסונים?
והאלוהי (נו, ירח,) הוא לא אחד מאלו שמבקשים ("את אחי אנוכי מבקש" - צריך להיות אח שלהם, חלק מהם, כדי לבקש אותם כך) אלא משהו שמחבר/מקרב/חוסם/ממלא את החלל.
ממש באמצע של הכל. איך חלל חיצון, מי המציא חלל בכלל.
בכולופם חמוד מאוד.

בפינת הביקורת: טבע-עולם טיפה קיטשי מדי לטעמי, אבל זה באמת בעיקר עניין של טעם.
וגם, חסר לי קצת קונטרסט, וחבל לי על הקטעים המטושטשים בתמונה.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד