התגובות האחרונות שהגבתי
 
 
 
י"א אלול ה´תשע"ט
זה שיר מלא בשמות פועל: לפכור, לחוש, ללכת ולהשתחל. נשמע קצת כמו ציווים, כמו מתכון ידוע מראש. עכשיו חוזרים בתשובה, עכשיו כבר לא.
יש פה את ההנגדה בין שני הבתים, והיא עובדת אחלה. לדעתי אפשר אפילו לחדד אותה עוד יותר, כדי לתת לדיסוננס את מלוא מקומו.
י"א אלול ה´תשע"ט
בתיאור הידני של החזקת העפיפון, והנפש המפרפרת אל מול פרפורי העפיפון שבשמיים. השיר מצליח ללכת מן הטכני אל הנפשי, ועל זה שאפו.
הייתי מהדק קצת את המילים, יש גם מילות קישור כמו "אך" או "את", שהשיר מתנגן טוב יותר בלעדיהן.
שמח מאוד על הרצף הפרסומי שלך, מאחל שרק ימשיך.
י"א אלול ה´תשע"ט
הצלחת בתיאור של היוצא מן היישוב, מסתכל עליו ומרגיש את ריקנותו אל מול האנחה המשברת. מי שחווה זאת פעם אחת יזהה את עצמו מיד, וגם מי שלא חווה יוכל להבין את הנשימה המהירה הזאת, היוצאת מן הלב: אוי אוי אוי.
פרט טכני קטן: הייתי מהדק את המבנה של הבית הראשון והשני כך שיהיו מסונכרנים מבחינת מצלול ומבנה, וככה מסיים את כל שלושת הבתים ב"אוי אוי אוי".
ב´ אלול ה´תשע"ט
בעיני לוותר על השורה הרביעית, ואז זה יהפוך ממש לשיר ילדים נהדר.
רואה אותו מלווה באיזה איור נחמד
ב´ אלול ה´תשע"ט
מי שחווה את הסבל כבר לא יוכל לשכוח. וטוב שהראית את הצד הזה, על אף שהוא תמיד נהפך להירואי כשהוא מסופר החוצה.
קצת היה קשה לי עם הפרטים הטכניים, שיצרו אצלי תחושת חישוב שלא באמת הסתדרה. לא משנה לי כקורא אם זה 3.2 ק"מ או 70 אחוז מהמסלול, העיקר זה הרושם שזה יוצר על הדמות.
יאללה, תאילנד. עכשיו זמן מנוחה ונחלה.
כ"ב אב ה´תשע"ט
וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לֵירֵד - יַחֲזִיר אֶת פָּנָיו.
וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲזִיר אֶת פָּנָיו - יְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד בֵּית קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים.
כ"ב אב ה´תשע"ט
אהבתי את העדינות ואת השזירה של החומרי והמיסטי זה בזה, ברקימה עדינה ולא בתפרים גסים.
כמו כן, הפתיחה והסיום באותו משפט עושים ליצירה הזאת טוב.
כ"ב אב ה´תשע"ט
טוב מאוד יודל'ה, טוב מאוד.
מילים עדינות לאש בוערת
כ"ב אב ה´תשע"ט
נהדר / בתגובה לסכסוך
השרשרת הזאת של כניסה ויציאה, וסדר נכון, ושימוש טבו בפסיחות.
כ"ב אב ה´תשע"ט
יש פה תיאורים נהדרים, שברי מילים וגעגוע. חסרה לי ההתכנסות, המילול של 'מהלך בדרך יחידי' גם למי שלא מכיר את תורה נ"ב בליקוטי מוהר"ן.
א´ סיון ה´תשע"ט
הרחבה אומנותית נהדרת של המעשה התלמודי.
רואים איך השיר מצווה על הנמען לעשות סדר מעשים ופעולות להימלט מן ההכרה שהוא האחראי, עד שפרק ו' מגלה לנו את הסוד החשוף שאי אפשר להימלט מעצמך. (למרות שיש גם הבלחה של דיבור עצמאי בפרק ד', מכוון או בטעות?)

"אַחֲרֵי כֵן תְּמַלְמֵל
אֵין לִי מָקוֹם
איןלי מָקוֹם
איןלימקום
אֱמֹר זֹאת מַסְפִּיק אוּלַי
תִּבָּלַע אֶל הַשִּׁכְחָה" - כתיבה מופתית.
א´ סיון ה´תשע"ט
דימויים טובים, חלוקות טובות לבתים.

אעיר בקטנה: נראה לי שאפשר לסיים את התפילה בצורה חדה יותר, לחתוך אותה לכאן או לכאן, אל הכמיהה או אל הצעקה.

כיף ששיר כזה עולה לפה. "כמו שופר שמעתי את תפילתם יוצאת מן החדק" - השופר בד"כ נקשר אצלנו לבהמות, לחשוב על חדק ארוך כשופר זה חידוש נהדר.
כ"ד אדר ב´ ה´תשע"ט
(ממש טוב לדעת שזה מחמם)
כ"ד אדר ב´ ה´תשע"ט
י"ג אדר ב´ ה´תשע"ט
תודה. זו אכן התוצאה
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד