התגובות האחרונות שהגבתי
 
 
 
כ´ טבת ה´תשע"ז
כל כך יפה ועצוב. נכנס ללב.
ה´ חשון ה´תשע"ז
מדהים.
כמה טוב לקרוא אותך.
קראתי כמה פעמים, לאט. עם הרבה מחשבה. התיאורים העדינים-כואבים. התהליך והחיבור הנשי לגוף - לו יש רצונות משלו, ולנפש - עם הרצונות שלה. אפילו לעצמות יש פה חיים עצמאיים. וצחוק.
שיר יפה, מדויק ומכיל. תודה עליו.
(והסיום - לקחת את כל העצמה של החוויה הגדולה ולהגיד: לא, תודה. רגע. לנשום. להכיר מחדש, להתחבר. זה כל כך לידה.)
כ"ד אב ה´תשע"ו
ללא נושא / בתגובה לחורבן
מדהים. כל כך הרבה דברים להתפעל מהם.
מלא הבעה וכאב.
כ´ אב ה´תשע"ו
הבית הראשון והבית השלישי - חזקים מאוד. מעוררי מחשבה וכתובים יפה.
(השני - מרגישה שיש בו תיאורים שלא מצליחים להגיע לקורא. גם בבחירת המילים וגם בפרשנות אליהם. אולי לא מספיק התעמקתי. והרביעי - לדעתי סגירה לא מספיק חזקה לגבי המסר והעצמה שהשיר מבקש להעביר. האמת גם "חום ואהבה וקפה" זה טיפה נדוש מדי. אולי לסיים ב"אלא יציע". יש בזה משהו).

השיר הזה תפס אותי בעיקר כי הבית הראשון הזכיר לי את המדרשים האומרים שמאז חרב הבית - עם ישראל הם קצת נשואים לקב"ה, וקצת גרושים ממנו. המדרש ממשיל את היחסים בין כנסת ישראל לקב"ה - למלך שכתב גט לאשתו, ולקח לה אותו בהחבא. אם היא כועסת עליו ורוצה ללכת ממנו - הוא אומר לה: איפה גיטך? ואם היא רוצה בו, הוא אומר לה: הרי נתתי לך כבר גט.
מצד אחד - אנחנו ביחד. מצד שני - אין את החיבור.

ילד להורים גרושים. זה כואב וקשה ומשקף מאוד.
כ´ אב ה´תשע"ו
השיר לכאורה מדבר על רצון לסיום, על מקום לנוח בו. להישפך בו.
בדרך לשם, הוא משקף מעין תחנות מעבר. ללכת או לחדול. להיות טיפה - להיות בפני עצמי אך גם בתוך הכלל; להיות אדווה - להישטף, להישאר רק סימן, או להיעלם, לא להיות.
יש בהיעלמות מנוחה. יש בבדידות משהו מקל, חסר אחריות. אך יש בה גם, ואולי בעיקר, ריצה מטורפת, כמיהה להיות חלק. למצוא את המקום שבו אוכל לנוח.

התחברתי כל כך. תודה על זה.
כ´ אב ה´תשע"ו
לתוך המחשבה, סערת הרגשות. הפחד, ההתמודדות. חלום ומציאות שפושטים ולובשים צורה. דוחפים אותנו למקומות שאנחנו לא יודעים ולא רוצים - - - לגלות בעצמנו כוחות.

מצאתי כאן הרבה. בעיקר את עצמי.
י"ד אב ה´תשע"ו
מדהים / בתגובה לנינווה
מעורר מחשבה. מצאתי פה כל כך הרבה משמעויות.
כתמיד בשיריך - מעט הכמות ורב האיכות :)
אהבתי מאוד את הכובד שייחסת לכל מילה בשיר. ואהבתי עוד יותר: "נינוה שלי". אני צריכה לחשוב עכשיו מה הנינוה שלי.

י"ד אב ה´תשע"ו
אני אוהבת את הצילום הזה.
מזכיר לי את המחבואים בשדות כשהייתי ילדה.
יפה, נעים ורך.
א´ סיון ה´תשע"ו
ללא נושא / בתגובה לתך
זה מקסים.
ובכלל, כבר כמה ימים שאני עוברת על הכרם שלך ונהנית לגלות יוצר כל כך מוכשר. עם כזאת מודעות, התבוננות. ומילים.

השיר הזה - גמגומי אהבה שנוגעים בלב. מלאים כמיהה. נפלא נפלא.
כ"א אייר ה´תשע"ו
תודה על התגובות הרגישות.
אני תמיד תוהה האם מילים קטנות יכולות להעביר רגשות כל כך חזקים, מקומות רחוקים. איך מילים יכולות ליצור מציאות בלב של אדם אחר, שלא מכיר ולא יודע.
והנה.
תודה לכם.

(עודלא, הייתי רוצה לדעת מה מפריע לך במילה "נכמר", ולמה היא לא מתאימה לדעתך שם. זו מילה שיש לה כר נרחב של פירושים, החל מנסער, הצטער, ריחם, ערג. היא נכתבה במקומה כאן - במובן של צער ורחמים).
כ"א אייר ה´תשע"ו
מצטרפת לתגובה מעליי.
שיר יפה, הצלחתי להרגיש אותך, את הרצון למלא את הריק, את הרצון ליחד, לאדם אהוב. הריקנות שמצטרפת לחלל שממילא נמצא במוצאי השבת. אף פעם לא חשבתי על הזמן הזה ככה.

כדאי מאוד לעבוד עוד על השיר - לדעתי פסיחות נכונות וויתור על כמה מילים שלא מתאימות למשלב, יעשו לו רק טוב.
כ"א אייר ה´תשע"ו
ללא נושא / בתגובה ללבבא
אהבתי. תיאור כואב ובכל זאת עדין.
החזיר אותי לבית של סבתא שלי, רואה מולי אותה קמה מהכסא בקומה כפופה, עם ספר-התהילים-הניצחי ביד.

אפשר עוד לשפצר את השיר הזה ולהפוך אותו ליותר שירי ופחות מסבירני. (למשל: לזרום עם זה שבהתחלה לא כל אחד יבין ש"בבא" זה סבתא ו"זיידה" זה סבא(.
אבל גם כך הוא יפה.
ח´ אייר ה´תשע"ו
ישר חשבתי עלייך.

שיר יפה. מסתורי ומתגעגע.
כ"ה ניסן ה´תשע"ו
וואו. לא יודעת מה יש בציור הזה, שמחזיר אותי לעולם שלי בתור ילדה. הסתכלתי עליו דקות ארוכות והרגשתי איך אני נזרקת לילדות. לעצמי.
תודה תודה.
ז´ אדר ב´ ה´תשע"ו
מקסים ונוגע ללב.
הנחמה הגדולה היא שיש לך זיכרונות טובים, שקיבלת ממנה, שחיית איתה. זאת זכות גדולה שנראית לנו מובנת מאליו.

מן השמיים תנוחמי.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד