התגובות האחרונות שהגבתי
 
 
 
ד´ טבת ה´תשע"ב

כיף למצוא כזו פנינה בשיטוט רגעי ואקראי
כ"ט ניסן ה´תשע"א
אני חושב שהשיר הזה מוצלח מכמה בחינות. ראשית, טוב עשית שבחרת להשתמש בלשון מרוחקת מעט, בגוף שני, זה יוצר מעין תחושה של קביעות אובייקטיבית שעוזרת להכיל את ההצהרות המאד חד משמעיות שאת מציינת באופן רך יותר, שנתפס כאמין.

התחברתי מאד לתחושת האין אונים ולידיים הכבולות במודע כמעט, מתוך איזו שהיא התבוננות מאד בוגרת (וקצת פסימית) על העולם ועל דרכי התנהגותו. הצלחת לתאר זאת באופן מרגש ועוצמתי.

בנוסף, אהבתי את המוזיקליות של השיר. הצלחת לעשות שימוש אינטיליגנטי ונבון בחריזה (לא שגרתית, יש לציין) באופן שנראה טבעי ולא מרגיש מאולץ. בימינו - זה כמעט נדיר לקרוא שיר כזה.

קראתי, התרגשתי.

רותמ´ס.
כ"ט ניסן ה´תשע"א

יאיר שלום,
שיר יפה, אני אוהב את בחירת הנושא. עם זאת, אני חושב שהיה אפשר להעמיק קצת יותר בטרגיות של הדמות, אולי להכניס את העובדה שהבשר שלו נרפא וחוזר להיות שלם ואז שוב הם מנקרים בבשרו - כך במעין מעגל נצחי. הוא-הוא הסובל הנצחי האולטימטיבי, לדעתי זה ישפר את השיר אם תכניס מוטיב זה.

כמו כן, בסוף השיר הייתי ממליץ להוריד את כל ה"ואז' ולהישאר עם:
בעור/בבשר/ובעצם
לדעתי, זה יותר עוצמתי.

חוץ מזה, שיר יפה מאד.

כל הכבוד!
רותמ'ס.
כ"ט תמוז ה´תש"ע
יוני! איזה כיף לקרוא אותך פעם נוספת, בשיר מקסים ומרגש במיוחד.

אהבתי את השיר מאד, אתה כותב מוכשר, אני צופה לך עתיד גדול בתחום, במידה ותחפוץ בכך.


גם באמצע לילה בעיר סואנת וגדושה בלב מנהטן, הצלחתי להרגיש אינטימיות לכמה רגעים, תודה לך.

רותמ'ס

כ"ט תמוז ה´תש"ע
יוני! איזה כיף לקרוא אותך פעם נוספת, בשיר מקסים ומרגש במיוחד.

אהבתי את השיר מאד, אתה כותב מוכשר, אני צופה לך עתיד גדול בתחום, במידה ותחפוץ בכך.


גם באמצע לילה בעיר סואנת וגדושה בלב מנהטן, הצלחתי להרגיש אינטימיות לכמה רגעים, תודה לך.

רותמ'ס

ח´ תמוז ה´תש"ע
ללא נושא / בתגובה לשיטוט


ושלא תחשוב שבגלל שאני בגולה אני לא אפספס את השיר הזה.


*חיבוק*
כ"ו אייר ה´תש"ע

נו, ועוד כמה פעמים יחזור על עצמו הריטואל הזה? עוד כמה פעמים תבטיח את ההבטחה הזאת בדיוק?...

היה לי קצת מוזר כל שינויי הגוף. המושא שלך לא ברור. קצת קשה להחליט אל מי אתה פונה. אליו? אליה? אל אלוהים?...

חוץ מזה, יפה מאד.

אשמח לשמוע
כ"א אייר ה´תש"ע

ושוב התרגשתי מאד. תודה לך.
כ´ אייר ה´תש"ע

גאה להיות זה שהמליץ על השיר הנהדר הזה.

אני דווקא הצלחתי לגבש תמונה די ברורה גם בלי התגיות, הן רק איששו את הכיוון שאליו לקחתי את השיר.

אפתח בכך שהשיר חזק, מאד מודע לעצמו, מאד מפוכח. יש בהליכה ההתגנבותית הזאת לחטא משהו מאד כן שיוצר תחושה מעט אינטימית בין הקורא לבין הכותב. מעין שותפות לפשע. כמו שותפי סוד, אנו יודעים משהו שהגוף השלישי בשיר אינו יודע. זה מקסים.

אני חושב שהיה אפשר לוותר על הבית האחרון, השלישי מסתיים טוב, עם פאנץ' חזק, הבית האחרון מוסיף נופך קצת אחר, הוא מרגיש טיפה לא שייך ולא מועבד עד הסוף.


כך או כך, שיר מיוחד מאד ויפהפה, נהניתי מאד לקרוא אותו.

מקווה לקרוא ממך עוד,

רותמ'ס.
ט"ו אייר ה´תש"ע


כבר מאז שקראתי אותו בשולחן העריכה אני מנסה לחשוב מאיפה אני מתחיל לאכול את השיר הזה ומנסה להבין את השקיף העצמי המבולבל שלי שעולה מתוך השיר ונותן בי מבט בוטה וחד.


תן לי עוד קצת זמן

אתה באמת מוכשר, אחד הקולות הטובים באתר.
ח´ אייר ה´תש"ע

ברוח ימים אלה, מתאים מאד.


מושקע ויפהפה, כתמיד. איזה כיף, פשוט חגיגה לעיניים!
ז´ אייר ה´תש"ע

אריאל, מצטער שלא הגבתי קודם. אני יכול להתחיל בתירוצים על כמה שאני עסוק וכמה שיש הרבה יצירות, אבל זה ישמע כמו מה שזה - תירוצים.

אז סליחה, מקווה שמעכשיו העניינים יראו אחרת.


אתה יודע, הפתעת אותי עם הסיומת של השיר. הייתי בטוח שזה יהיה שיר פרידה. אז אומנם הכותב עדיין מוצא במושא השיר צדדים חיוביים, אבל הרבה פעמים גם זה לא מונע מפרידות להתרחש. לפעמים למרות שישנם צדדים חיוביים, לצערנו, הרעים גוברים עליהם בכמותם.

ולכן, יש משהו בדבקות הזאת, או ליתר דיוק בהִדַּבְּקוּת הזאת, שהוא שונה ושוֹבה. אנחנו חיים בעולם שמוותר לעצמו, שלא רוצה לעבוד קשה, ודווקא בשל כך, הגישה שמציג הכותב היא אחרת וייחודית.

והכל מתנקז לשורות הסיום המקסימות:
"רציתי שתדעי שאני לא-
אומר שאני אוהב כשצריך
ובעצם אני כן ואת איתי כמו נפש תאומה
בראש, בלב
ובנשמה."

ז´ אייר ה´תש"ע

קצת חיכיתי עם התגובה, השיר הזה פשוט מקסים וכל כך עדין, שהעדפתי לשתוק אל מולו.

אין לי מושג איך את מצליחה בכך כל פעם מחדש, אבל את בוראת עולמות במילותייך. יש פה געגוע אחר, שאפילו אני התקשיתי לשים עליו את האצבע קודם.

עברו עלי כל כך הרבה שעות של קסם שם, בעיר המטורפת הזאת. השלוש שנים הכי עמוסות ולחוצות בחיי ועם זאת מדהימות ומסעירות. כל פעם שהראש שלי עמד לאבד את הצפון סופית (בחיי, כמה שירים כתבתי אז על 'שיגעון') - הייתי הולך דקה וחצי עד לעיר העתיקה, יושב על הטיילת ומהרהר בהכל. יש בה מן פשטות הדורה, בעיר הזאת.


שיר מקסים במיוחד. ושתדעי לך שזה מרגש לראות ארמזים לשירים של עצמך אצל אחרים. זה כבוד גדול מאד, לדעת שכמה מילים שכתבת שינו משהו אצל אחר.

תודה רבה על שיר קסום.

רותם
כ"ב ניסן ה´תש"ע
השיר יפה, התרגום טוב, אבל איכשהו המקור יפה יותר...

עבודה טובה, איציק.


וסתם הערה קטנונית, יש רווח מיותר בשורה:
"אוֹ אָז הַיָּרֵחַ יֻכֶּה בְּטֵרוּף ," לפני הפסיק.

י"ד ניסן ה´תש"ע

לא קראתי את התגובות האחרות, מתנצל מראש אם אני חוזר על דברים שנאמרו כבר.

שיר מקסים, אני רואה פה תיאור נהדר של העברת הלפיד - לפחות מבחינה תודעתית ומערבית - מהאלוקות השמיימית והכל יכולה אל האדם.

או אולי יורת נכון להגדיר את זה כשינוי המרכז. אם בעבר הייתה האחריות אצל האל, או אצל איזה מר מוות, שהיינו נתונים לחסדיו, עכשיו האחריות אצלנו, אנחנו דואגים לחיינו ובידינו הכוח לשנות את המציאות. זה התחיל עוד לפני ניטשה, אבל הוא ביטא זאת הכי טוב כשאמר: אלוהים מת.


שיר ממוצה, מדוייק ויפה.

אהבתי
רותמ'ס.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד