התגובות האחרונות שהגבתי
 
 
 
י"ב סיון ה´תשע"ז
זה תלוי איך מפרשים את היצירה, האם הקטע הראשון דינמי ודרמטי או שמא נע לסירוגין בין קלאסיקה מתונה לבין רומנטיקה דרמטית ואולי זו בכלל קלאסיקה שלמה, והאם הקטע השני פשוט ושקט או שמא המורכבות מצויה בדינמיקה. האם הקטע הראשון והקטע השני שונים זה מזה בסגנונם או שמא לשלשת הקטעים של הפרק אותו סגנון?
י"ב סיון ה´תשע"ז
הליווי שבטהובן כתב מתאים לסקרצו מהיר וקצבי, אולם איננו בהכרח מתאים לקנטבילה. עיבדת יפה מאד את קטע הלגטו. לעומת זאת, לטעמי, בקטע הסטקטו, הליווי שבטהובן חיבר שבלוני מדי לרביעייה, הן מבחינת האיזון הצלילי והן מבחינתה המבנה הקונטנרפונקטי. לפיכך מוטב לחשוב את הנושא המוסיקלי של קטע הסטקטו מחדש בצורה של רביעיית כלי מיתר. בקטע השלישי, בגלל הטמפו המקורי המהיר והדינמיקה, נראה לי שהסטקאטו אמור להיות נון-לגטו, ככה שפיציקטו קצת זר לרוח היצירה, ונותן לקטע נופך אימפרסיוניסטי, במקום להגיע לאיזון קלאסי בין שלשת הקטעים, מה שבטהובן עשה באמצעות אוקטבות.

י"ב סיון ה´תשע"ז
הבחירה לעבד את הסקרצו כקנטבילה יפה ומקורית.
הקו המלודי מצויין. לענ"ד אפשר היה לסדר ולאחד יותר את המבנה ההרמוני, כך שהתזמור יהיה עשיר ולגמרי בסגנון קלאסי.


כ"ב כסליו ה´תשע"א
יותר שירטוט של צללי מחשבה מאשר סיפור עם נשמה.

כ"ב כסליו ה´תשע"א
הרעיון טוב. באשר לכתיבה, כל המוסיף גורע.
כדאי לפשט את הסגנון, להימנע מקישוטים
ותיאורים שאינם נחוצים על מנת לספר את הסיפור.


י"ח אב ה´תש"ע
אמנם זה קצת יומרני וקצת אנכרוניסטי לכתוב פיוט בסגנון כזה בימינו, אלא שדווקא בגלל הנמיכות הכללית של השירה המודרנית, יש להעריך במיוחד נסיון שכזה. מבחינת תוכנו, הפיוט מעולה. מבחינה סגנונית, החריזה די מאולצת. מכל מקום, לרוב הקוראים בימינו זו כתיבה עמוסה מדי לקריאה.

באשר להערה על הפסוק "זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי". האמוראים דעתם מהפייטנים הקדומים לא היתה כל כך נוחה, שהפייטנים הקדומים ביססו את פיוטיהם על המקרא ולעתים דבריהם לא התאימו להלכה, ומכאן אפשר להבין שפירוש הגמרא לדברי דוד מבטא יחס מסוים שיש בהלכה כלפי פייטנות. להבדיל, המלבי"ם פירש את הפסוק: הגם שהייתי גר נרדף ממקומי, בכל זאת למדתי חוקיך בזמירות ובשמחה, אף החוקים שאין טעמם נודע למדתי בשמחה.

אולי, מאחר שכמה דורות אחרי תקופת הגאונים החלו ללמוד באשכנז רק גמרא, נהיו מאד שכלתנים עד כדי הורדת הפיוטים מהתפילות. וכבר האפודי, מחכמי ספרד הראשונים, גינה בחריפות את דרך הלימוד האשכנזית.


כ"ט אדר ה´תש"ע
ניכר שיפור בכתיבה הן מבחינת רגישות והן מבחינת סגנון. לו היית מזדהה עם כל הדמויות, הסיפור היה שלם.


י"ד טבת ה´תש"ע
הסגנון והחריזה טובים. הבית הראשון מצויין.
גם השני טוב. בבית השלישי השורה האחרונה
קצת חלשה יחסית לכל השיר. מבחינת תוכנו,
השיר הזה נכתב הרבה פעמים. ומה שכתבת
אחד מהמוצלחים.


י"א חשון ה´תש"ע
ומשלמדים להתפלל עבור מישהו אחר, למדים להתפלל עבור כולם.
כ"א אב ה´תשס"ט
ומסדר השאלות למדים שהיסוד להכל הוא פרנסה ישרה, ואח"כ תלמוד תורה לשמה, ואח"כ פריה ורביה ילדים ומעשים טובים, ורק אז גאולה.
וזה מה שאמר ר' יוסי: יהי ממון חברך חביב עליך כשלך, והתקן עצמך ללמוד תורה, שאינה ירושה לך, וכל מעשיך יהיו לשם שמים.
י"ז אב ה´תשס"ט
כדאי לנסות לצמצם את הכתיבה לפחות שורות.
י"ח סיון ה´תשס"ט
יפה / בתגובה לסיס של שבת
אהבתי את הנסיון לראות את הרוחניות שבבריאה האלקית. ראה פרק שירה (הסיס הוא הטסית).
י"ח סיון ה´תשס"ט
שני הבתים הראשונים נהדרים בצמצומם ובתוכנם.
הבית השלישי מפוספס מבחינה תוכנית. הבית הרביעי איננו במקומו (מציע למזג אותו עם הבית השני). דרך אגב, מדבר איננו רק דבר שלילי, אלא גם ענווה ויכולת לקבל ולהכיל. סה"כ שיר טוב!
י"ח סיון ה´תשס"ט
המממ... / בתגובה לאל המוזה
העברית יפה, אבל האם לא הגיע העת להתבגר ובמקום לצפות להשראה מהמוזה יצירת הדמיון להתקדש ולפנות אל השכינה?
ג´ אייר ה´תשס"ט
איציק, כאשר אתה מתחיל שיר בפסוק מפורש מהמקרא, תהא אשר תהא כוונתך,
המקור חזק יותר מכל מה שתכתוב. לכן ברגע שעברת לביטויי לשון עכשוויים, נוצר דיסוננס. אולי זה מתאים למה שרצית להעביר, אבל מבחינה סגנונית הפאתוס כמעט שאיננו קיים. אם רוצים לזעוק, נראה לי שיש רק שתי צורות לעשות זאת:
א. זעקה אילמת. ואז השיר צריך להיות פשוט ומצומצם.
ב. זעקה חוצבת להבות. ואז השיר נדרש לפירוט ואריכות.

בכל אופן, מבחינה שירית יש עוד מה לעשות...

 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד