התגובות האחרונות שהגבתי
 
 
 
ט"ו תשרי ה´תשפ"ב
מול מראה... יפה, מגניב.
לדעתי כדאי לערוך את זה בתשומת לב, לפסקאות במקום שורות קצרות, סימני פיסוק מסודרים... זה כנראה יהיה מוצלח מאוד כשייראה במיטבו.

מועדים לשמחה!
י´ אלול ה´תשפ"א
בתחילת הקריאה חשבתי שאצטרך להעיר על חריקות במשלב, אבל כשהמשכתי לתוך המזיגה של עידון, סחבקיות והומור, גם החריקות השתלבו מצוין, זה פשוט מעלה חיוך ומתוק מאוד.
הביטויים פה מצוינים, ובמיוחד "עם פחות או יותר אותם איברים באותו מקום".
חן־חן! כיף לקרוא.
אלעזר

נ.ב. כרם חדש? ברוך הבא!
כ"ז אב ה´תשפ"א
או-קיי! / בתגובה לאמפתיה
אז נתקלתי בשיר הזה בשיטוט דרך "יצירה אקראית", וזיהיתי אותו... מהספר שלך. כבר כמה שלבים הלאה. חן־חן!
כ"ד אב ה´תשפ"א
או, לפחות, תמונה אחרת שעשויה להיות: מין תופעה של הילה גדולה סביב הירח.
את העומק ההייקואי אכן קצת קשה לי לתפוס. אולי ההופעה המלאה, כמעט שמשית, של הירח באותה תמונה... אולי.

דרישת שלום מרחוק!
כ"ד אב ה´תשפ"א
לאחרונה שאלתי מהספריה ספר מבחר שירי הייקו. נראה לי שאחרי שקראתי בו אני מצליח לראות ביתר צלילות את התמונה היפנית שפה.
כ"ד אב ה´תשפ"א
אוקיי... / בתגובה ליקירי
אני רואה כאן איש ואשה מבוגרים (עולים?), כשהאשה טוענת בשכנוע רב שמרננים אחריהם (שירים? עוד מן המילה הכתובה?), ומבקשת מיקירה להיטיב את משקפיו (למרות שבהתייחסות למשמעות האחרת של "להיטיב", דווקא המבט שלה הוא הביקורתי).

הֲרֵי הִיא מְלֵאַת אָבָק מַעֲשֵׂינוּ הַרִאשׁוֹנִים.
הָאַחֲרוֹנִים לֹא שָׁוִים שְׁמוּעָה מֵעֵין זוֹ.

מייבאים בכוח את "הבית" - זכרונותיהם הרחוקים - למקום שאינו ראוי להם, בעיניה?
דווקא הרטינה שלה נעשית מאוד ישראלית, על פי הסטיגמה. וגם זה מעלה חיוך.

זה כתוב נהדר.
כ"ד אב ה´תשפ"א
ומתוך ההקשר אני מדמיין את זה: (מסכת ערכין, פרק ב' משנה ו')

אֵין קָטָן נִכְנָס לָעֲזָרָה לַעֲבוֹדָה אֶלָּא בְשָׁעָה שֶׁהַלְוִיִּם עוֹמְדִים בַּשִּׁיר. וְלֹא הָיוּ אוֹמְרִים בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר אֶלָּא בַפֶּה, כְּדֵי לִתֵּן תְּבַל בַּנְּעִימָה.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, אֵין עוֹלִין לַמִּנְיָן, וְאֵין עוֹמְדִים עַל הַדּוּכָן, אֶלָּא בָאָרֶץ הָיוּ עוֹמְדִין, וְרָאשֵׁיהֶן מִבֵּין רַגְלֵי הַלְוִיִּם, וְצוֹעֲרֵי הַלְוִיִּם הָיוּ נִקְרָאִין:

והסוף - נהדר.
כ"ד אב ה´תשפ"א
בגזרת משחקי המילים, נתפסתי ל"בלי / מודה אני ובלי נעליים" ול"ברוך / דיין האמת".
בגזרת התוכן, הדבר הראשון שניסיתי הוא להיזכר בתקופה שבה כתבת - תמוז ה'תשע"ד... לבושתי לא הצלחתי להיזכר מה היה אז. (עכשיו הצלחתי להיזכר - צוק איתן.) מהלך החיים שסובב כולו סביב אובדן ופחד נשמע מטלטל מאוד.
הבית האחרון מעורר מחשבה במיוחד. המנהג הוא להרהר בקריאת שמע בנכונות למסור את הנפש על קידוש השם. המשורר כאן - הוא נמצא באופן תמידי בפחד מוות? אולי מעדיף למות בעצמו מלשמוע על אחרים שמתים? (תפסה אותי גם האפשרות לקרוא "באחת" במקום "באחד" - תזכורת למוות שעשוי לתפוס את האדם פתאום ובכל עת?)

דרישת שלום מרחוק!
כ"ד אב ה´תשפ"א
כ"ד אב ה´תשפ"א
כ"ד אב ה´תשפ"א
בעצם היום יש עוד הרבה מקומות לקרוא דברים משלך,
אבל במידה מסוימת (שעוד אפשר להרחיב) אני מעדיף את ביכורים.
כ"ד אב ה´תשפ"א
גם הסוף מעלה צחוק מריר: הנה זה כותב בשפה מוקפדת ולמדנית, גם כשהוא כמעט נכנע לקרוס בפני סערת הרגשות שהוא מחזיק. משהו כמו קריין חדשות שמקריא הספד.

דרישת שלום מרחוק!
כ"ד אב ה´תשפ"א
יקרה בעיני גם הבחירה לשמור על סיומת חלקה, נחיתה שאפשר להמשיך ממנה הלאה. ואני לא מתייחס בזה לדמות, אלא לסופרת...

נחמד גם לחזור לקרוא מהימים הראשונים של ביכורים.
חן־חן.
כ"ד אב ה´תשפ"א
מקסים! / בתגובה לפריחה
פליאה מסוימת גם ביחס לכך שזאת עבודה בעפרונות.

(והי, הייתי כאן! דרישת שלום מרחוק.)
כ"ד אב ה´תשפ"א
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד