התגובות האחרונות שהגבתי
 
 
 
א´ טבת ה´תשע"ב
לזכותי יאמר שחשבתי על זה לבד. ואז בא חבר שלי ואמר לי כמה גרסאות לבדיחה. תודה!
כ"ו כסליו ה´תשע"ב
תודה. כן, הרב סולובייצ'יק. אכן. תוכל לראות על זה הרחבה בבלוג שלי, ככתוב מתחת לציור. (וואו אני פאתטי בניסיונות הנואשים שלי בשיווק :( )
כ"ו כסליו ה´תשע"ב
אלגביש, האמת היא שהתכנון המקורי הוא שהבועה השנייה תהיה צרה הרבה יותר וגבוהה יותר, וככה תיווצר תחושה של ברייק, של עצירה, של הפתעה. מתוך הפסטורליה והזרימה של המשבצת הראשונה, שאם הייתי תוחם אותה, הייתה מורגשת כפחות פסטורלית. אז נכון שזה לא היה מספיק מודגש, ונכון שגם הקווים שם לא יצאו עבים מספיק, ועדיין, אני חושב שזה מעביר את האווירה הנדרשת גם ככה. ואם היה יוצא לי כמו שרציתי, על אחת כמה וכמה. רק שהתלהבתי מלצבוע צבעי שקיעה...
שו"מ, יש לפעמים הפתעות :(
אבל השבוע יהיה בעזרת ה'.
כ"ד כסליו ה´תשע"ב
אכן חמוד. יש בי תחושה עזה שלא התכוונת, אבל לי זה היה נראה כמו ההתכתבות הקבועה עם אריסטו-הרמב"ם ודרך הזהב שלהם. חביב מאוד!
א´ כסליו ה´תשע"ב
אני יודע ארגמון...
א´ כסליו ה´תשע"ב
משדר תחושת פנטזיה כזו... ממש מרשים. סוחף אפילו.
יפה ממש
כ"ב חשון ה´תשע"ב
זו בדיוק הנקודה. ככה הסדר אמור להיות: נעבכמן, פרויד, נעבכמן, פרויד, פיצוץ, נעבכמן.
לא טעית כלל.

או שאני לא הבנתי לרצונך
כ"ב חשון ה´תשע"ב
כ"א חשון ה´תשע"ב
ועז, אני לא זוכר שאמרתי משהו נגד... רק הצגתי צד אחד של הדברים. יש לי דווקא הרבה כבוד והערכה לצורה הזו. זה גדי שאמר שהוא נגד, תחלקי עליו. ;)
כ´ חשון ה´תשע"ב
גם הפחד צריך מקום לגור, בסופו של דבר.

ממש שיר חורפי. הצבע שלו, הקצב, וכמובן השורה השישית.

ברוכה הבאה. ואני צודק בזה שהשם שבחרת הוא משחק מילים?
כ´ חשון ה´תשע"ב
כ"ז תשרי ה´תשע"ב
ללא נושא / בתגובה למוצא
אני דווקא מבסוט על זה שמה שיצא מהיצירה זה מה שאתה אומר.
אני לא מסכים עם כל הדברים שאמרת "אנחנו מסכימים", אבל אני לא רואה צורך להרחיב בנושא.
מה שכן, אני כן חושב שהנטייה לבחון מה עמדתי ביחס להלכה דרך קומיקס היא לא בדיוק הגישה הנכונה לאמנות בכלל: יש כאן ביקורת ביחס לאיך שהדברים נראים. אתה פנית ישר לאיך שהדברים צריכים להראות. בסדר, אפשר להתווכח על זה, אבל הנקודה היא שבעיניים שלי כרגע מה שיש זה זה, וזה חלק ממה שנקרא "היהדות". לא תוכל להתעלם. ולא, גם בלי ההסבר הזה אני לגמרי עומד מאחורי מה שיש שם..
כ"ו תשרי ה´תשע"ב
ללא נושא / בתגובה למוצא
אכן דיון אורתודוכסי משובח.
ובכל זאת, אמשיך בקו שלי:
לחז"ל ישנן אמירות קשות מאוד. זו צורת ביטוי: כל הכועס כעובד עבודה זרה, ישרפו דברי תורה ואל יימסרו לנשים, כל המסתכל באצבע קטנה של אישה כאילו הסתכל במקום התורף, ועוד.
ודאי וודאי שכל אדם אשר רוח בו מבין שהאומר את הדברים לא התכוון לחומרה שכזו, ברב המקרים (במקרה של דברי תורה שיישרפו אני לא כזה בטוח כי ר' אליעזר היה באמת די קיצוני בדעותיו... אם כי גם שם אני נוטה לומר את זה). לראיה, חז"ל עצמם מספרים על עצמם סיפורים בהם הם כועסים, או מסתכלים ביותר מאצבע קטנה (אם אתה לא מאמין, תשאל את ברוך. סתם. אני מוכן להביא סיפור..)
כשחכם נותן משפט כזה, הוא רוצה להביע את החומרה של הדברים, בדרך כלל, ולא להציג את זה כך. אמירה שבית המקדש נחרב כי שיחקו בכדור בשבת לא נראה לי צריכה להיות מובנת כפשוטה: יש כאן אמירה כנגד הזלזול בשבתות וההליכה שהיתה מצויה למשחקי הכדור (גם אז היה איצטדיונים).
אבל כאשר הדברים נלמדים כמו שהם נלמדים בבתי הספר, שהדברים הם כפשוטם, ואם כעסת, בעצם עבדת עבודה זרה ועל כן בעצם אתה ראוי למות, ילד שרוצה להיות ילד טוב לא מרשה לעצמו לכעוס. (ילד - גם בגיל 19 לפעמים. לפחות כך היה אצלנו)
אם היו מראים את אמירת חז"ל כמות שהיא, שיש כאן הקצנה כדי להדגיש בעייתיות, המצב היה אחרת. אבל שולחים משפטים באוויר. שלמה, אתה באמת מצפה שילד בן 14 בבית ספר ידע מה יש לספר החינוך להגיד? או שידע לצטט שהתורה היא תורת חיים... אולי החיים האמיתיים זה חיים שבהם לא כועסים?
כשאני אומר "לא לקחת קשה מדי" אני מתכוון שאפשר לראות באמירות תנאיות ואמוראיות כגון אלו קריאות כיוון, לא הלכה פשוטה למעשה מיידי. זה לא "לא תרצח", או "לא תבערו אש בכל מושבותיכם", אפשר גם אחרת, אבל לדעתי ולפי נסיון חיי הן האישיים והן כמחנך (כן, היה לי שלב כזה בחיים) לתת את האמירות האלו באופן פשוט, זה גורם הרסני ומסוכן מאוד לנפשות של אנשים עדינים מחד ופרפקציוניסיטים מאידך.
כ"ו תשרי ה´תשע"ב
ללא נושא / בתגובה למוצא
תודה גנעדן. אני רוצה להמשיך בכיוון הזה: ודאי מי שבקיא ברזי חז"ל יוכל למצוא את הדרך שבה אפילו מותר להזות את דמו של המלבין על הכיור. אחרי הכל זה אנחנו האורתודוכסים שמוכרים את הושט של הכבשים לגוי כדי לפתור את בעיית המעשר מן הצאן. באמת.
אבל הבעייתיות היא ברובד החברתי: בתור נער צעיר אתה לא מבין כל כך הרבה, והאמירות שאנחנו שומעים זה שאסור לכעוס כי אז אתה עובד עבודה זרה, אסור להרביץ או לקלל חזרה - זה ברור הרי, ואסור גם לבכות, כי מה, אתה נקבה? ואז אין דרך שבה בכלל מותר לילד להעלב. הוא צריך לא לעלוב חזרה - ואז הוא פשוט בולע את העלבון וזה מתנקם בו באחו-שילינג. (כל תאוריה פסיכולוגית שאני מכיר תגיד שאגירה של עלבון יוצרת דיכאון)
אז אפילו כולכם חכמים נבונים ויודעים את דיוקי התורה, עדיין בעיני יש כאן בעיה חמורה מאוד של העדר מפלט נפשי לפשוטי העם.
כ"ו תשרי ה´תשע"ב
ללא נושא / בתגובה למוצא
יש! מתחיל דיון!

אז שלמה, אמור נא לי: מהו המפלט שהבחור המתפוצץ היה יכול לבחור בלי שהוא יעשה איזה שהוא חטא כנגד דברי חז"ל, אם מפרשים שהם אכן צריכים להיות מתממשים במלואם?
הוא כבר נעלב, אז אי אפשר להגיד לו "אל תעלב".
הוא גם רוצה לשמור על הכבוד שלו, לכן קשה לו לבוא ולומר "הי, זה מעליב. אתה יכול להפסיק?" כי בינינו, בגילאים האלו (ילדים) זה קצת יותר מדי לדרוש.
אז מה המוצא שלו שאיננו פיצוץ?
(ואוף דה רקורד: להגיד: "זה בורות וסכלות" זה סתם טיעון בלי שום שיניים. אני יכול לענות לך באותה הלשון. תן טעם: למה זה בורות וסכלות?)
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד