התגובות האחרונות שהגבתי
 
 
 
כ"א כסליו ה´תשע"ה
עברתי את מחסום ההתחברות שלי (חושבת שלא עשיתי את זה בערך שנתיים) כדי לומר לכם שאתם מהממים בעצמכם ותודה! מסתבר שממש כיף להיזכר גם בשירים של עצמי וגם בתגובות :)
כ"ט טבת ה´תשע"ב
ללא נושא / בתגובה לבקבוק
היו כמה משפטים שלא הבנתי, אם זה מרגיע אותך :)
ולקח לי זמן, אבל אמרתי וחזרתי.
את מכירה את 'בשביל הזה' של אמיר גלבוע? אם לא אז תקראי: http://www.blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?LangCode=Heb&ID=4346679
השיר שלך הזכיר לי קצת, תמונה של עץ אחד שאנשים מטביעים בו את האנושיות שלהם, והיא חולפת אבל לא חולפת, גם אם כל ה'היינו פה' יתקלף, העץ עדיין יזכור את החריטה. אולי את קצת יותר תוהה בעניין ולאמיר גלבוע זה ברור?
ואני דווקא מבסוטית מזה שהשיר מובן יותר אבל יש את ההסתכלויות הכל-כך מיוחדות שלך, שתופסות רגעים ומראות בבפנים שלהם ונותנות להם שמות.
איזה כיף שפרסמת!
ט´ תמוז ה´תשע"א
רציתי לכתוב לך שהשיר הזה כותב את הכאב במדוייק, וזה יוצא קצת אבסורדי.
בכל זאת, אני אוהבת את הדיוק הזה. וגם את הפתיחה שלך ב "אז". כאילו שכבר ניסית לנצח בכמה דרכים, ועכשיו הגעת לזו. מכירה את ההרגשה. באנגלית אפשר לומר: talk it away, זה קצת הזכיר לי את התיאור שלך. כאילו אם מדברים על משהו בלי סוף, מנתחים אותו לפרטי פרטים, הוא יעבור. למרות שזה לא ממש אותו דבר, כי הביטוי הזה קצת אומר לדבר כל כך הרבה שהכאב ייעלם בתוך הדיבור, והניסיון שלך יכול להיות בשתי מילים של הגדרת כאב מדוייקת, שגם היא לא תמיד עוזרת.
כבר אמרתי שאני אוהבת את הדיוק הזה? אמרתי. זה קשה לכתוב שיר קצר מתומצת, ובעיניי עשית את זה טוב.
ט´ תמוז ה´תשע"א
ככה בדיוק. כל כך בדיוק שבא לי לקרוע את השיר הזה בעצמו, לדפוק את הראש בקיר, הוא מתסכל מדי. זה מתסכל מדי.
ז´ סיון ה´תשע"א
הכותרת שלה היא מחזה של שייקספיר, קצת לפני שולי רנד :)
ז´ סיון ה´תשע"א
המ... אני לא לגמרי מבינה מה השיר אומר.
אני דווקא אוהבת את הסגנון הזה, של קפיצות ממשפט למשפט שמרכיבות ביחד סיפור, אפשר לעשות את זה טוב. נגיד ההתחלה שלך, היא טובה, אני מבינה שאת מספרת על השיח ללא מילים שלך עם מישהו. אבל אחר כך זה מתפזר מדי.
נגיד: אוהב - לקטוף לי פרח. זו מחווה של אהבה.
אז כשאת כותבת: לא אוהב - הייתי מצפה לדוגמא למשהו שמביע חוסר אהבה, אבל את חוזרת שוב לדיבור בעיניים, שהוא משהו כללי יותר, העיניי מביעות את שני הצדדים, לא?
והסיום ב: זה לא נסלח, למה הוא מתייחס? לכל השיר? לשורה האחרונה שבה הוא לא אוהב? הלכתי לאיבוד.
אפשר לעבוד על השיר באותו סגנון, זה באמת יפה, רק לעשות את ההקשרים יותר ברורים, שיצליחו לבנות סיפור שלם.
כ"ה אייר ה´תשע"א
בהתחלה חשבתי שהרסת הכל בסיום ושאתה רשע וחייב ללמוד שלא לכל סיפור חייב להיות פאנץ' שיהפוך הכל. אני עדיין חושבת שיהיה אתגר בשבילך להצליח לכתוב סיפור כזה בצורה טובה בלי שיש נקודה שאתה מושך אליה. יש משהו קל יותר בזה שאתה יודע שהפאנץ' יגרום לכל הסיפור להראות אחרת, אז הוא פחות צריך לעמוד בפני עצמו והיה טוב לסיפור הזה ספציפית בלעדיו.
אבל באופן אבסורדי, דווקא בגלל שהפאנץ' היה יכול להרוס והוא לא, זה מציב באור חזק יותר את ההצלחה ליצור דמויות כאלה מכמירות לב. בעצם בלי הסיום הייתי מסכימה עם ארגמון שאין לך כאן אמירה מספיק חזקה, אבל הסיום מעצים את החרדות המטורפות של שניהם ואת התהיה אם זה נקרא הצלחה או לא. אחרי שהבנתי והתבאסתי לרגע, חשבתי שזה דווקא לא סוגר כלום, זה רק מעצים את המיוחדות והקושי האדיר של שניהם ליצור קשר וגורם לי ממש לרצות להאמין שזה בסדר שהם הגיעו עד כאן ככה, זה לא מוחק את האמת במה שנבנה שם, ולהאמין שהם עוד ייפגשו וזה יהיה טוב. זו בעיניי האמירה של הסיפור והיא חזקה מספיק.
ואני לא יודעת למה חייבים שסגנון הסיפור יוביל למשהו מסויים, יש תוכן ויש צורה וכל עוד הם לא מתנגשים ומעבירים משהו לא אמין, זה בסדר, זה גורם לקרוא באווירה מסויימת והאווירה הזו לגמרי מתאימה כאן, כזו חצי מכניסה ללחץ וחצי מרגיעה.
ב´ אייר ה´תשע"א
היה חסר לי משהו בסוף, מכל הסיפור יצאתי עם הרגשה של סוף "פרווה" כזה.
אבל הכתיבה שלך ממש מרשימה, בדרך כלל נסיון לסיפורים בסגנון נוטים להיות טרחניים ולא אמינים ואצלך הכתיבה זורמת ומובילה את הקורא, סחתיין עליך, זה לא קל.
ב´ אייר ה´תשע"א
את יודעת מה מעניין בשיר? שאני חושבת בסוף: איזה שיר חמוד, ואז אני קוראת שוב וקולטת שאת מתארת רגשות די קשים: לא מוצאת את עצמי, פחד. ובתוך זה את נשארת עלמת חמודות קטנה. לא יודעת מה זה אומר בעצם, או שמשהו בשיר לא מתחבר מספיק, או שזה ממש מגניב שאת נשארת קטנה אבל יציבה. אני חושבת על זה :)
בכל מקרה, ברוכה הבאה!
כ"ח ניסן ה´תשע"א
להטיח בפנים את ככה את האמת שאנחנו לא מסוגלים להתמודד איתה.
כ"ח ניסן ה´תשע"א
ללא נושא / בתגובה לרוך
אוי, זה מקסים! הזווית נהדרת, והכותרת ממש מביעה את העניין.
י"ט ניסן ה´תשע"א
אוי, זה עצוב...

הפריעה לי המילה האחרונה שכתובה ככה קטוע. באופן כללי, כשמשהו עצמתי מספיק הוא לא צריך עזרה של כלים חיצוניים. היית יכול, למשל, לעשות נקודה אחרי השורה שלפני, ורווח לפני המילה.

(אבל לי הוא השאיר
בקשה מאחור:

לתרום.)
ואז זה מעביר ת אותה תחושה אבל בלי צורך בגימיק, החכמה של השירה היא המשחק במילים עצמן.

אבל אתה כותב בצורה נוגעת
וברוך הבא לביכורים!



י"ט ניסן ה´תשע"א
אתה מכיר את זה שכל הפנים מעקצצות שניה לפני שמגיעות דמעות לעיניים ובסוף הן לא מגיעות?
זה קצת לא הוגן להגיד את זה על שיר כאב אבל אני כל כך שמחה שאתה מפרסם.
י"ט ניסן ה´תשע"א
דווקא מהסוף: הכורעת מישהי, מתבקש להמשיך: ללדת. ואז המקיאה את נשמתי אומר את זה, פשוט במילים אחרות. אני אוהבת שירים שהבפנים והבחוץ שלהם אומרים את אותו הדבר, את מבינה? שהאיך והמה שלהם ממש הרמוניים, זה גורם לשיר להיות מתחכם ופשוט בו זמנית. כי את מתחכמת במילים אבל זה מסתדר בול עם המנגינה של השיר. (שוב, את מבינה למה אני מתכוונת?) כאילו לפני שכתבת אותו שפכת את כל רשתות הביטחון של השירה ואז התיישבת לכתוב. או בכלל לא התיישבת, בטח ריחפת באוויר כשכתבת אותו. ומה שטוב בו זה שהוא עדיין מוחזק. הדימויים שלו מופרעים ומבריקים אבל יש לו עמוד שידרה, זה טוב.
היו לך מדי פעם משחקי מילים קצת מיותרים בעיניי כמו: אל-לא-הים. דווקא בגלל שהדימויים שלו יוצאי דופן, את משחקי המילים לדעתי אפשר להשאיר בחוץ הפעם, אין בהם צורך.
אחרי שסיימתי לקרוא כמה פעמים אמרתי שנייה למוח שלי להיות בשקט כדי להרגיש. והוא עשה לי את הבטן חלולה, השיר הזה. חלול טוב כזה, שאפשר לצוף איתו כי אין משהו שמכביד.
י"ח ניסן ה´תשע"א
יופי של שיר וכיף לגלות שהוא שלך :)
פירוט, בהמשך.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד