סגור חלון
שלח להדפסה
השיר האחרון / האיש הקטן

י"ג טבת תשע"ט

קבור בינות למילים אנגליות

ציפורניו חורצות בתחתית מצבתו

מייחלות לחיה מבחוץ

שתבחין בחיים המפעמים בתוכו

היא מלטפת באצבעותיה

את האבק שהצטבר על שמו הדהוי

מפנה זר נבול שנותר משנה שעברה

היא מביטה בפליאה

בבנה המחייך בעגלה

מקיפה אותו מילים ומשפטים

הוא מניח לאשר הוא מבין להיספג בדמו

ומתעטר באשר יובן לכשיגדל

שפת אמו צומחת בקרבו

היא יונקת משפת ילדותו

ליבם פתוח וקשוב

אך לא דרוך ונצור

כי אם מקבל וקעור

מעולם לא הרגישה שלמה יותר

ושוב הוא נולד מחדש מתוכה

היא שוכבת מאושרת ומותשת מהמאמץ

עיניה עצומות

אך היא יודעת שהוא שם איתה כמו תמיד

בעוד רגע המיילדת תניחנו בחיקה

הוא בשר מבשרה

***********

המציאות המתוקה טופחת על פניו

הוא מתעורר אל חלום בלהות

ושוב הוא עולה במעלה ההר

ושוב גרונו ניחר

נעליו הולכות ובלות

הוא ממשיך לחיות

מתנדנד מול הגמרא

מלחין עוד שיר בחשיכה בעמדת השמירה

מחייך אליה מתחת לחופה

מביט בבנו הנולד מתוכה

יונק שפת אם בארץ זרה

והדמעות זולגות

מתמזגות עם עקבותיו

והכאב נושא אותו על כפיו

זה בלתי נסבל

הוא חושב לעצמו

וממשיך לטפס 

אל הקבר שבראש ההר


הודפס מאתר ביכורים
www.kipa.co.il/bikorim
כל הזכויות שמורות לבעל היצירה©