סגור חלון
שלח להדפסה
קולקטורים - פרק 18 / דוצקי

כ"ב חשון תש"ע

בס"ד

אנון היה שקוע בעבודת הניקיון של משרדיו הרבים של מר איוול. את משרה זו, להיות עובד של מר איוול, לא זכר מתי התחיל.

מעט מאוד ידעו על אנון. הוא לא סיפר לאף אחד על עברו או על משפחתו, אם הייתה לו בכלל, ומעולם לא חקרו אותו.

חייו של אנון לא היו הכי מאושרים, זה היה בטוח. הוא תמיד הביע פרצוף עצוב או אדיש על פניו, חייו נשארו תעלומה.

אנון שאב אבק במשך שעתיים והתיישב לנוח על המדרגות תוך כדי הישענות על הקיר.

"ווחאפ" נשמע קול מתחתיו, ואז נפל אנון לתוך חור ברצפה לפני שהספיק להביע צעקה.

                               *

"אני מחזיק אותך! אל תזוז!" נשמע קולו של ערן בראשו של מיכאל, בשעה שנשר גדול סחב בקושי רב אותו אל האדמה.

"אל תדאג, זה לא עלה בדעתי" ענה מיכאל.

בתוך המסוק ניסה יוס' בכל כוחו להתרכז כדי לייצב בעזרת כוחו את המסוק, אבל טילטולי הקולקטור הפריעו לו.

רחלי הביטה בשייקה המנסה לקלוע בקולקטור, אבל גם כשהצליח - זה לא שינה לקולקטור בהרבה.

רחלי עצמה את עיניה ואמרה בלחש "בבקשה, עשה שזה יצליח".
היא קיוותה מאוד ששמעו את תפילתה.

רחלי שלחה את ידיה קדימה וקפצה לעבר הקולקטור.

"רחלי!!!" צרח הנשר.

אור גדול אפף את רחלי כשפגעה בקולקטור ואז נשמע "בום".

פיצוץ מסנוור עיוור את מיכאל והנשר לכמה שניות.

המסוק נחת בקושי ועשן היתמר ממנו.

"מה קרה?" שאל מיכאל.

מהמסוק יצאו שייקה והטייס כשהם סוחבים איתם את יוס' המעולף.

הקולקטור ורחלי נעלמו...

 

הודפס מאתר ביכורים
www.kipa.co.il/bikorim
כל הזכויות שמורות לבעל היצירה©