סגור חלון
שלח להדפסה
ושננתם לבניך / יוסי בלו

י"ב אלול תשס"ט

הוא נולד בעיר, שם היה כל כך בהיר. ולה כניסה-פתח טהור לתקווה, עיר שראשיתה הייתה בעצם מושבה.


כבר מימי שחר ילדותו כשלא ישן, היה בעצם מן סוג של בלשן, שהרי המציא שפה פרטית. ואמו, לזכותה יאמר, לא הייתה ותרנית.

על כן לא הייתה לו ברירה, ולמד את "השפה העברית" במהרה. אך עדיין מוצא פיו לא היה ברור, על כן שלחוהו להיגוי ודיבור.

הילד אט אט למד בשקט ובלאט, שהרי רק תוך שינון שקד ולמד. התגבר על הקשיים והבשיל, מכל מלמדיו השכיל.


ככל שהתבגר התקשה להתגבר:

שיטת השינון לה הורגל כל שנותיו נותרה בעינה ולטבעו הבריא הייתה מתאימה. כך עבר את תקופת נעוריו, שבה היו לו גם קשיים: מקצועות הלימוד היו כה רבים ושיטת השינון עובדת אט אט.


אז מה יעשה שהחיים הם על פי המימד, אשר לו מדד: מדד של זמן, "לשאיפה למצוינות", כשלמעשה לטובת הדייקנות, אך ורק "למצוינות"?


אז אנא, ענו לי בבקשה, כבודו וכבודה:


איך חקלאי החורש את האדמה, עובד בבית חרושת,

בו הוא נמדד, לזכות או לחובה?


הודפס מאתר ביכורים
www.kipa.co.il/bikorim
כל הזכויות שמורות לבעל היצירה©