להסיר עמודי ענן

מעל ההר,

לרפא שבורי לב

להעלות



מי תהום.

זה דינו של משתיק השואה, אב זקן

נחזור להיות אותם השניים
מאושרים בשחור ולבן

לֵךְ לִישֹׁן יֶלֶד
לַמְרוֹת שֶׁהַכֹּל
כָּל כָּךְ זָר מוּזָר וְאַכְזָר
וְלֹא מוּבָן וּמְנוּכָּר.

הפקידה ידעה את שמי
לפי תעודת הזהות,
הרופא נתן לי תרופה
שמעולם לא טעם.

בואי ותמצאי יושב כיסא בישיבה

אַתְּ מַסְגִילָה בִּשְׂעָרֵךְ
פַּסִים - פַּסִים שֶׁל אֹמֶץ
כַּמָּה אֶפְשָׁר לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם בַּשִּׁגְרָה

הו, לילה ,
הו,
זר פרחים ישנים

בסוף
אמצא

אני חי בתקופת המנדט
הכול סביבי באנגלית נוצצת

אש מושכת אש אחרת
פחד מזמין את השדים
ביקום מקביל הכל מושלם מדי
ולא שומעים את הצרחות
ביקום אחר אני לא מוצאת את המפתחות

פתח את כל החלונות לרווחה ולראו

לכל הפחות אהבה
לכל הפחות תהיי שם
רק את ואני

זוּג כּוֹכָבִים פּוֹתֵחַ בְּמָחוֹל
טַנְגּוֹ בַּשָּׁמַיִם

וסובל ושותק
ודופק ודופק

בניינים עצומים, ליד גשר מיתר
החיפוש אחר השליחות זה האתגר.

מִישֶׁהוּ אָמַר לִי שֶׁמִּזְבֵּחַ
כְּבָר לֹא מוֹרִיד דְּמָעוֹת עָלֵינוּ
הוּא מִתְיַיפֵּחַ בִּזְעָקוֹת שֶׁבֶר

[ורק לידך תמיד החאקי נראה לי מחמיא]

ונראה היה לי שנגדרים גדרות
והחלו ופרחו ניצנים

אבל למעלה יש חלל
אפור ועמום כמו ענן

בפרוזדור מחכה לו צל חבוי
שכולנו חוששים לבוא בגלוי

הרצון לחיות חיי תורה בלי לחשוב מה יגידו.

הרצון לחזור בתשובה.

איפה מוצאים מישהי נורמאלית?
דוסית רצינית ויחד עם זה ריאלית

אנא, גשי הלום
אינני יודע מה קרה לי היום

אינך קיים כידוע
אך אין זה אומר שאינך מקשיב

החיים הם לא אש ולפידים

יום שבת אחד בדמדומי החורף בתחילת הקיץ הבנתי

דמעה,
בין קודש לחול