שמש וירח טוחנים 12/12
מאז בריאת העולם

גלי ים פורצים
דמות גשם פראי אץ
אל טוהר רקיע

בימים כהים הייתי מתחננת שילך

שייתן לי עוד כמה רגעי חסד של טרם יום

טרם שגרת עולם מכווצת



האור חודר בי

פסים פסים

אני מברכת אותו לשלום

אני חזקה, הכי חזקה מכולם.

משחקת את המשחק

מנצחת תמיד.

הַסּוֹד הוּא חֹסֶר
אִזּוּן. שִׁחְרוּר

לִפֹּל. לָקוּם. לִפֹּל.

שקים קרועים של קבצנית
נזקקת לחום ואישורים מבחוץ
לאהבה כמים
שלא נגמרת ולא מתחילה
מחילה אמא מחילה

היא שווה זהב,
אך לא נחשקת,
נצנוצה חלש ובהיר,
הולכת ודועכת.

עוד שנה
ועוד כיפור

אַהֲבָה אֲמִתִּית
מִכֹּל הַלֵּב
שֶׁבְּעֶזְרָתָהּ כָּךְ חָשַׁבְתְּ
תּוּכְלִי לְנַצֵּחַ הַכֹּל

אֵין כָּאן מְחִילָה אֵין כָּאן כָּפָּרָה

אֲבָל יֵשׁ כָּאן צְעָקָה הוֹלֶכֶת מִסּוֹף הָעוֹלָם לְסוֹפוֹ

אני ישן
משמע איני קיים

גם הערב אני ספסל בכיכר לסטר

וטיפות מלוחות

מעיני אאסוף

למען תרווי בם

כגשם ראשון.

היה יושב ודורש כתרי אותיות על כל תג מורט שערות
היה יושב ודורש איך עלה במחשבה? כך עלה במחשבה
זו תורה וזו שכרה? זו תורה וזו שכרה

חומות חום זהב
משקיפים בשתיקה מאובקת

כָּךְ שָׁבִים בַּחֲטָף זִכְרוֹנוֹת נְעוּרִים אַל-חֲזֹור
כְּשֶׁחָלַפְתְּ לְיָדִי בְּלִי מֵשִׂים לִכְאוֹרָה, אוֹ שֶׁלֹּא

ובשקט העייפות להתחנן

תנו לו הכוונה.

אש זרה

זרה הלאה

אל זר בה

סָגַרְנוּ? כַּמָּה מִלִּים יָפוֹת, הַעֲלָאָה וּתְגוּבוֹת

צֵרוּף הַמִּקְרִים הַזֶּה לֹא מְסֻבָּךְ.

הס לה למרה השחורה

בחורף

טיפס עץ האזדרכת

לגובה

והציץ מבעד לענפיו.

כהתגוששות חרבות צור בסערה יותזו להבות דרקוניים

סטיקר קטן מלוכלך על קיר
פה לא אוהבים ולא נלחמים.

הבל הבלים אמר אבי
הבל הבלים הכל הבל

הייתי מקלף

את הזמן משניותיו

ומגיע לבערה השקופה של האלם.