מכסים
בתוכם
מתחת לכל עלה
מתחבאת
אהבה קטנה.

אָנוּ מְשַׂרְטְטִים קַוֵּי קִיּוּם
לַגּוּף הַזֶּה

במרכז תל אביב
אין שקיעות
הומלסים ישנים ברחובות
ואפילו חושך אין להם

סְיָג לַזְּכִירָה,
שְׁתִיקָה.

אבק כוכבים שכבר לא
קיימים רק בראש

יֵשׁ מִלִּים בְּטַעַם תּוּת
וְיֵשׁ מִלִּים בְּרֵיחַ סְתָיו;
יֵשׁ מִלִּים שֶׁל פַּעַם, וְיֵשׁ מִלִּים עַכְשָׁו.

מוּל אוֹר שְׁקִיעָה, אָבִיב נִקְטַף
וְרֵיחַ גֶּשֶׁם אַט נִשְׁטַף
יָרֵחַ קָם וְהִתְעוֹרֵר
מוּל פַּס הַמַּיִם הַזּוֹהֵר

גוף נאנח לרווחה

´מהתחנה יצאה רכבת,
בתוכה אמונה צרופה לא מורכבת.

כָּל כָּךְ הַנֶּפֶשׁ שַׁבְרִירִי

אֲנִי רוֹצָה לִהְיוֹת קְצָת לְבַד.
לְבַד,
בְּלִי הַבְּדִידוּת הַזֹּאת

שֶׁלֹּא יֵדְעוּ שֶׁבָּכִיתִי
רַק בַּמִּטָּה, בַּתְּפִלָּה
חֲרִישִׁית

ציפור קוראת דרור

פָּשׁוּט תְּדַבְּרִי.
אַהֲבָה תָּמִיד הוֹלֵךְ
(אָז מָה אִם הַלֵּב שֶׁלָּךְ לֹא נִשְׁבָּר)

בעקבות ימי הקורונה והבדידות המתלווה אליה

חסל סדר פסח

תנו לי חמץ

כמויות

עד שלא אוכל להתפתות

תפילותינו אינן נשמעות

כָּל נִדְרֵי וֶאֱסָרֵי,
מְזַמֵּר בַּעַל תְּפִלָּה.
חוֹשֵׁב עַל שֶׁאַחֲרֵי,
כְּשֶׁתָּפוּג הַהִלָּה.

בְּיַעַר רָחוֹק, שָׂם עֵץ נִשָּׂא,
סוֹכֵך צִילוֹ עַל הַכֹּל.
אֵלָיו יִפְנוּ הָעֵצִים בָּעֲרִיסָה,
יִצְפּוּ בְּנוֹפוֹ הַכָּחֹל.

בָּעֵצִים זוֹעֵם הָרוּחַ,
וְעָנָן דּוֹלֵף רָבִיב.

וְהַנֶּשֶׁר בּוֹ יִלְטוֹף,
יֶהְגֶה בְּטוֹבָתוֹ.
יְגוֹנֵן, יַעֲטֹף,
יִבְטַח בְּכֹחַ אֶבְרָתוֹ.

כְּשֶׂה אוֹבֵד תָּעִיתִי,
יוֹצֵא מִן הָעֵדֶר פּוֹרֵשׁ.
אֶת דִּמְעוֹתַי כִּלִיתִי,
בַּסֶּלַע הַדּוֹמֵם, הַחֵרֵשׁ

אחד הזוגות החמודים בתבל.
השיר הזה נכתב בלילה בו בישרתם לעולם שאתם הולכים על זה לקראת זה.