אתה עוזב בעוד שלושה ימים. עוד רגע הכל יתפורר לי
לתוך הקפה. הטעם קצת חמצמץ.

המיקום:
ארץ לעולם לא
יהיו לי
ימים של תום

שְׁכָבוֹת שְׁכָבוֹת הֵם
נֶאֱסָפִים.
וְאַף אֶחָד לֹא
שׁוֹאֵל.

פֵּרוּרִים אַתְּ
אוֹמֶרֶת
הֲרֵי
מָה יֵשׁ לָנוּ עוֹד?

אדמות נוקשות

´וכשתשוב ותהלך עלי עשב
ותחכה לצלצול הפלא, אמר במתק -
תהא תזוזתו כמנגנת במיתרי לבבך,
וצלצולו כמבשר: "והיו לבשר אחד"´.

התלמודים בידי

משחררת עצמה לעולם
בתנועה מתמדת
בריקוד פשוט
בשקט.

המחשבות משוטטות ונוגות

על אדמה נשפך הדם
נובע מאדם כמעיין

כְּמוֹ נִיצָן פּוֹקֵעַ צוֹחֵק לַדְּבוֹרָה
תֵּכֶף לֹא אֶהְיֶה עוֹד הַפֶּרַח שֶׁלָּךְ

למרות השצף והקצף הרגועים
והפרות הקדושות שפתחת וסגרת ופתחת

קור גדול בירושלים

ותדעי

הרעש של מנועי המכוניות שמשפריצות על נעלי
הזמש. וכל הגשם שכמעט ולא שומעים את
המוזיקה האבודה באזניות הכפתור הצרחות הבגדים שנקרעו

הוא אוהב אותה
והוא יודע
מתי להתרחק

הוא שואל:
האם יש שמים?
האמנם קיים מעיין געגוע?

כפי שכבר אמרתי
תחת עננה של מפלצת בטון

לכתוב שירים

מֶה עֲלָי לַעֲשׂוֹת
שֶׁאוּכַל לִמְצוֹא מִלִּים

פְּעָמִים אֲנִי רוֹאֶה שְׁקִיעוֹת
כְּשֶׁאוֹר הַיּוֹם מַכֶּה בִּי
בְּשִׁבְטוֹ.

אדם מושיט ידיים,
בעלייה למחלף סואן

הָעֻבְדּוֹת הֵן פְּשׁוּטוֹת.

ככה העולם מרגיש לפני רעידת אדמה:
אשמה
בקצות האצבעות

נאחזים בריח שלא יישכח.

איך אאמין שנולדתי מחדש בזה הרגע
ואני הווה ומחובקת בידי יוצרי

עד שוך הסערה
יקדמו פניי את פניך

בודד הייתי במערכה
עומד לבד זקוף קומה

היה,
בלא מחסום, בלא בועה,
בלא מסווה לפניך.

שלוש תפילות ביום
אלפי טיוטות אמונה