מדרש אגדה - אמי 1
"תקרא שוב, מתחילת השורות הרחבות."

"לעולם קסבר עירוב פרשיות כתוב כאן ובדין הוא דבעי מומחין", נאבק פינוקיו בלשון התוספות, ומישש את אפו
י"ח סיון ה´תשע"ה

מעשה מבן ישיבה - אביצר
ואף בעלי שררה שם, שקורין סערג´ענ"ט ולעיטנענ"ט בלע"ז, היה גדול מהם הרבה בחכמה ובשנים, והם לא ידעו מעלתו והיו מבזים אותו במיני ביזיונות שקורין קאדע"ר, והיה לו צער גדול מזה.
י"ג סיון ה´תשע"ה

[להיוולד] - אריאל ק.
תכלית כל מנהרה
היא האור שבסופה.
ח´ סיון ה´תשע"ה

על ילדים וחלומות - יהוצפן
פעם ראשונה שפגשתי אותו הוא היה ילד, קטן ורזה, עם שיער מתולתל ומבט רחוק בעיניים, מבט ששידר משהו נטוש, אפילו קצת שבור.
כ"ט אייר ה´תשע"ה

אם ילד שעשועים - אם היה לי מטוס
שמש בבאר שבע לא מרחמת, חשבה לעצמה יוכבד, ונפנפה על פניה עם מניפה צבעונית שהביא לה יוסף באחד מביקוריו בתל אביב.
ז´ אייר ה´תשע"ה

אחרי הרעש - שיכורי אפרים
אך ככל שנעשה זום-אין, ונתקרב אט אט אל אותה מדינה קטנטונת, נוכל לראות שהמצב לא תקין. הרים שלמים נמחקו, עננים שחורים מתערבלים ומסתחררים באוויר היבש והחולי, הריסות של ערים שלמות מוטלות על הקרקע השרופה.
ז´ אייר ה´תשע"ה

שפיות אלטרנטיבית - ליכט
קשה היה להאמין שדווקא עכשיו, כשהוא ממש על הקצה, חושיו בוגדים בו. באותו רגע לא היה נים מנימי גופו שלא הזדעק במחאה רבתי למול המראה החָלָק כל כך של המים למטה, מראה סוער כל כך עבור מי שעומד שם למעלה.
ג´ אייר ה´תשע"ה

באר - תם ונשלם
באר, אומר יאיר. זו באר עמוקה. רק באר.
לא צריך לפחד. לא הפעם. בואי, נביט פנימה. – אבל יאיר, מה כבר יש בבאר? – לוידע. אבל אני מוכרח לרדת לשם.
ואז יאיר יורק פנימה.
ב´ אייר ה´תשע"ה

המקרה המוזר של דב הנמלים בשעת לילה - המשחק בקוביא
ג´ימי נרעד, לרגע טיפס בקרבו חשש קל שאולי נכנס לפרשייה סבוכה מדי לסנאי חמוד שכמותו, שהדבר הנועז ביותר שעשה בחייו הוא לפצפץ פצפצים מול חלון ביתה של זילפה, השכנה הזקנה, בשעת מנוחת הצהריים שלה.
כ"ד ניסן ה´תשע"ה

אליסיה - אז מה
"לך לעזאזל, רוֹבּ", היא לוחשת לעצמה. מתנדנדת בתוך עצמה היא חוזרת על זה שוב ושוב, כאילו זו תפילה, כאילו שתפילות עושות אפילו חצי עבודה: "לך לעזאזל, לעזאזל, לעזאזל, לעזאזל".
לעזאזל, איך היא תגיע בזמן לאליסיה.
כ"ג ניסן ה´תשע"ה

אקס-מן; אקס-טריטוריה - אזמרגד מומלץ העורכים
מה שמחזיק את וולברין ברגעים האלה הוא, קודם כל, בוז לאלה שמתמרמרים על חוסר הצדק. אחר-כך ההבנה שכל זה עדיף מלעמוד בינתיים בחי"ת; עם הזמן הצליח לשכלל את הגישה לכדי ציפייה לעונש, לקבל אותו כמו גזירה משמיים ולא לשאול למה הוא קרה.
לפעמים הוא גם מאמין לזה, אבל רוב הזמן הוא סתם בז למתמרמרים.
כ"ג ניסן ה´תשע"ה

מגבות מטבח - ניק בלי ראש מומלץ העורכים
הקיום האנושי קודם למהות ובנוסף אינו הוגן: יואל נולד כשרגלו וידו הימניות קצרות מהשמאליות. משהו בו נראה מעוות ומכופף קמעא ונוטה לימין, אלא שביום חמישי היו השמיים מעוננים מאוד ויפים עד להתמיה.
י"א ניסן ה´תשע"ה

את פתח לו - ישנה ולבי ער
על ילד אחד שלא ידע לשאול
ב´ ניסן ה´תשע"ה

ככה זה - ריח ורדים שדהה מומלץ העורכים
היא תגיד שזה בסדר. היא תגיד שהיא ואבא יאהבו אותי בכל מקרה. היא תגיד שהיום זה כבר מקובל ואין מה לדאוג ואני יכולה ללכת עם הלב שלי וזה לא יסתור כלום. אני והילה נוכל להיות ביחד, להקים בית, לגור בגרעין תורני כמו שתמיד חלמתי - -
"את שואלת את זה כי יש לי סיבה לדאוג?" היא שואלת. אבל היא לא מודאגת. השאלה שלי משעשעת אותה, כתיאורטית. היא לא מעלה בקצה דעתה את הרעיון שאני אעשה משהו כזה בחיים. היא מכירה אותי הרי, לא?
לא?
ב´ ניסן ה´תשע"ה

מכולות מלכויות ושלום אחד רחוק - דממת מדבר
דוד המוכר הג´ינג´י של המכולת השכונתית, היה יוצא כל אחה"צ מהחנות ומתיישב על הכסא של שאול הבישן, שתמיד היה מגיע בבוקר
כ"ה אדר ה´תשע"ה

כמעיין המתגבר - קל וחומר מומלץ העורכים
הוא לא פגע
הוא הפוך הוא
מבפנים הוא לא נפגע
כאן עדנאן
האם את פרח האם הרדוף

כאן הרדוף
הנה, כאן
כ"ד אדר ה´תשע"ה

עכבישים - צועדת
אני כמעט פורצת בצחוק פרוע. כמעט, כי אני בכל זאת זוכרת איפה אני ואיפה היא אבל כמעט
ל´ שבט ה´תשע"ה

העץ האחרון - superdos
הם הגיעו בהמוניהם. כמו נחילי ארבה, מכסים את עין השמש, מביאים את הלילה בצהרי היום. הם באו עם המעבורות המכוערות שלהם, חסרי כל חן, נראים כל כך שונה ממה שהאנושות תיארה לעצמה שיראה גזע חייזרי, נוכרי, מאיך שדמיינה שיהיה מגע ראשון. הם לא היו ידידותיים, והם לא חיכו רגע.
ט´ שבט ה´תשע"ה

זרם. תודעה - אזמרגד
בחוץ קר וחשוך. אסף ממהר מבית המדרש, והחדר הופך ממקום להניח בו מיטות לבית של ממש: כזה עם גג אדום, תריסים ירוקים, וילונות כחולים. כשאסף מתאמץ הוא גם רואה דשא בצדדים וארובה עם עשן. רק שיהיה חמים ונחמד בחדר, מה כבר אדם יכול לבקש. פתאום הוא נזכר: יש מרק.
כ"ט טבת ה´תשע"ה

מקומן של חיות הבר - אמי 1
מיד אחרי ההבדלה שאלתי את אבא אם הוא יודע איפה מנחם.
אמא הזעיפה פנים – ככל הורי הישוב גם היא, מן הסתם, כללה בתפילתה איזו בקשה מיוחדת שהילדים שלה לא יתקרבו למנחם המשוגע, ובודאי תהתה לעצמה לא פעם למה היא היחידה שתפילתה לא נענתה.
כ"ד טבת ה´תשע"ה

סגירת מעגל - איש תם
לפתע יד נשלחה אל תוך ערימת הקש. ראיתי את קנה הרובה מגשש וממשש וכמעט שנגע בי. עוד רגע ואני מתגלה. התכוננתי לגרוע מכל.
כ"א טבת ה´תשע"ה

לישון בשמונה - בלייט
הספסל היה קריר עדיין, סימן שאף אחד לא הספיק לתפוס אותו היום.
אחר כך הוא ראה אותה.
ט"ו טבת ה´תשע"ה

שנים אוחזים בסוס - אמי 1
לעיניהם נגלה סוס שחור ומרשים / שעל גבו רוכבים שני אנשים / אשר בלי כל שימת לב לקהל הצופים / איש את רעהו מחרפים ומגדפים.
כ"ו כסליו ה´תשע"ה

סטירה - ניק בלי ראש מומלץ העורכים
ומכאן לשם התגלגלו הדברים כך שישב אתמול בחדר ההמתנה בהדסה עין כרם והרופא הודיע שיש לו גידול ברגל. לא ממאיר, הוא אמר, אבל המילה ´גידול´ כבר הוציאה ממנו בהלה עצומה, והוא ישב על הכיסא ורעד בכל כוחו.
ה´ כסליו ה´תשע"ה

שמות - ילד, גדול.
יש לי חבר רגוע. מה זה רגוע, גופה תזזיתית לידו. קוראים לו שליו, לחבר הזה שלי, וכולם מתפעלים מכמה שבמקרה שלו, ברור שנזרקה נבואה בהוריו כשהיה בן שמונה ימים.
כ"ז חשון ה´תשע"ה

תפוגה - אברהם שחר
הייתי צריך להבין הרבה קודם, אולי כשהאמא אספה בבעתה את בנה, אולי כשהבן לחש לאביו המזדקן מילות עידוד ונחמה לאחר שהעזתי לפתוח את פי, אולי כשהאיש הצעיר מישש את כל גופו להרגיש שהוא עוד קיים והסתלק בקללות, אבל מסתבר שעד שאתה לא חוטף אגרוף בבטן ועוד אחד בלסת אתה לא מבין, זו הבעיה כשאתה מלא תחושת שליחות ובשורה.
י"ב חשון ה´תשע"ה

בתו של הרב- פרק 1 - אפשר להתרגש?
"אולי אנחנו מנסים יותר מידי? התלבט אבא בקול והיא נעה במקומה באי נוחות. מרגישה לראשונה איך ההורים, המבוגרים האחראיים הם בעצם בני אדם, שחווים את אותם הדברים שהיא חווה.
י"ט תשרי ה´תשע"ה

נקודת מבט - אבי דן
כולו דמות של סיפוק כלבי עילאי בשעה שרגלו מגרדת במרץ נקודה מטרידה. נראה שלדעתו ברגע זה העולם מושלם...
בעיניו החומות הוא מנסה לשכנע את צחי להוציא אותו לסיבוב ברחוב המופלא המלא יצורים מסקרנים.

ט"ז תשרי ה´תשע"ה

המדריך למטייל - וספרתם
קור, ארץ זרה, פנס רחוב ריצד במרחק. אין כאלה פנסים בארץ שלו. הוא עמד שם עם מעיל גשם חום ארוך, השלג היה פריך ומחליק מתחת לרגליו. כבר מאוחר והוא עוד צריך להשיג היום מלון, חבל שהוא לא הכין מספיק. אבל ככה זה טיולים, אף פעם לא מגיעים מספיק מוכנים,
לא ככה?!
ה´ תשרי ה´תשע"ה

דיאלוג בגן עדן - ~עלמה~
"אני לבד!” צעק אדם, "לבד! לבד! לבד!” חזר ההד. "מי שם? מי זה? גם אתה לבד? בוא, תהיה איתי ביחד!” הזמין אדם את ידידו החדש. "יחד, יחד יחד" דעך ההד.
ד´ תשרי ה´תשע"ה


1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 >>
מנוי על יוצר       עשה מנוי / בטל מנוי