מצונפת בשמיכה זוגית על ספת יחיד
עם חלומות מטושטשים על עתיד
בית ומרפסת מקורה
אני חוזרת בחזרה

בתוך הלילה שלי
מסתתרים כוכבים שלך

ומהם נובע עולם גדול

אוּלַי רַק תַּדְלִיק תַּ´אוֹר



[עַכְשָׁו אַתָּה רוֹאֶה

אוֹתִי?]

מִטּוֹת רַכּוֹת יוֹתֵר מִדַּי. אַשְׁמְדַאי:

תולידי חיים חדשים
מתוקנים
עם זהות
ורחמים
על הגלות
על הטעות

יהודה שב להתפלל

הָיִינוּ מְטַכְּסִים עֵצוֹת אֵיךְ

לֹא לִשְׁכֹּחַ אוֹתָנוּ בַּפְּרוֹזְדוֹר הַזֶּה

בבת אחת
בבת עיני
התמוגגה מחלוני
כלא הייתה

אתה חפץ אומנות
שביר והרסני
בעיניך הגדולות
התלויות
בשאלה
מי הביא את השואה
ומי לא מנע ממנה להיכנס

אילו רק היית נשארת
בחיים
או עוד קצת זמן
היית

כמו שופר שמעתי את תפילתם

יוצאת מן החדק

מן הבטן

כמו תפילה דמעתי אותם

וִירִיחוֹ סֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת,
אֵין יוֹצֵא, וְאֵין בָּהּ
דָּבָר

קרני השמש מציצות
מעבירות כרטיס
וממשיכות
לבהות
בנפסדות העולם

הפעם זה לא יתפוס אותי לא מוכנה
אני אזכור הכל
ובמיגונית נשיר וננשום וננשוף
ונתעלם מכל הבומים
ולא נספור יירוטים
ולא נשמע נפילות
והלב ירגע
מהר.

איך זה מרגיש
כשאדם מאבד את שפיות דעתו

ושוב אני תועה
במסדרונות בית החולים

לו רק יכולנו
לכתוב ולמחוק
להפסיק ולדחוק
להשכיח

גם לאות ומאס
הרהורי תשובה הם

קטק (שיר סימטרי בן 5 שורות)
למדתי מהלך בודד שאמר:

אני אוהבת אותך
עד הקצה
כל כך אוהבת אותך
מהקצה והלאה

המחשבות שבראשי כבשדה קרב הן נלחמות
שועטות מההרים עם כידונים וחרבות
כבליסטראות הנטענות ומתרוקנות

אני מיתר תלוש
על גג
של בית נטוש
ומט ליפול

אף אחד לא שלח לי
חג שמח
משלוח מנות
מתנות עטופות

על מה שנפצע והגליד
כמעט ואנני מדברת
אבל מה עם מה שנפצע
ואינו מתרפא

אישה מרגישה טוב עם עצמה
עובדת קשה על לחם מיהלומים
אישה בורחת לילדה שלה בסופר
הילדה בוכה
היא שמה לה רסן
נותנת לה שוקולד לבן
עם פיצפוצי אשמה

לזרוק את האחריות לכלבים
האושר עובר דרך הכאבים
אם לא תתני לה ליפול היא לא תקום
האישה שלך
תזהירי אותה מהאמת הבדויה