שלוש רגליים יש לי
בשתיים אני מהלך
ובשלישית אני מכשיל את הראשונות.

שוב חוזר הניגון,
אחרי הצורך בגיוון.
יבואו הלומדים אל הספסלים,

מה שווי למניין
אם כולו לא בעניין
וישב החסיד בכנפי שלמת אל
וימצא בלבו גם אותה שממה

וְכִנּוֹר רָטֹב אֶחָד
נִגֵּן תַּחְתָּם
וְגַם הוּא זָכַר יָמִים טוֹבִים.

בעת אכיר אדם,

על מה אסתכל ומה יהיה נעלם.

הָעוֹנוֹת מִתְמַזְּגוֹת זוֹ אֶל תּוֹךְ זוֹ

לַמְרוֹת שְׁאֲנִי יוֹדַעַת שֶׁלֹּא תָּשׁוּב,
כְּבָר לֹא נֶאֱחֶזֶת בְּדִמְיוֹנוֹת שְׁוָא

שיר שנכתב ליום העצמות על השפה העברית.

כִּי כְּבָר אָז נִשְׁמַעְתִּי
לִכְלָלֵי הַטֶּקֶס. בִּשְׁתִיקָה

יום הזיכרון תש"ף

מכסים
בתוכם
מתחת לכל עלה
מתחבאת
אהבה קטנה.

אָנוּ מְשַׂרְטְטִים קַוֵּי קִיּוּם
לַגּוּף הַזֶּה

במרכז תל אביב
אין שקיעות
הומלסים ישנים ברחובות
ואפילו חושך אין להם

סְיָג לַזְּכִירָה,
שְׁתִיקָה.

אבק כוכבים שכבר לא
קיימים רק בראש

יֵשׁ מִלִּים בְּטַעַם תּוּת
וְיֵשׁ מִלִּים בְּרֵיחַ סְתָיו;
יֵשׁ מִלִּים שֶׁל פַּעַם, וְיֵשׁ מִלִּים עַכְשָׁו.

מוּל אוֹר שְׁקִיעָה, אָבִיב נִקְטַף
וְרֵיחַ גֶּשֶׁם אַט נִשְׁטַף
יָרֵחַ קָם וְהִתְעוֹרֵר
מוּל פַּס הַמַּיִם הַזּוֹהֵר

גוף נאנח לרווחה

´מהתחנה יצאה רכבת,
בתוכה אמונה צרופה לא מורכבת.

כָּל כָּךְ הַנֶּפֶשׁ שַׁבְרִירִי

אֲנִי רוֹצָה לִהְיוֹת קְצָת לְבַד.
לְבַד,
בְּלִי הַבְּדִידוּת הַזֹּאת

שֶׁלֹּא יֵדְעוּ שֶׁבָּכִיתִי
רַק בַּמִּטָּה, בַּתְּפִלָּה
חֲרִישִׁית