על גורלה של ירושלים - ליכט
הלמות הפטיש שהיו דפיקות הלב של מיכל איימו להעיר את שוכני הבתים שמסביב לשוק המרכזי של העיר, ובכל אופן היה בהם די כדי להטריד עד כדי תנודת רגליים עצבנית את שותפה השלו בדרך כלל, שאף שהיה בוגר ואמיץ ממנה, חששה מיכל שמא ברגע האמת, יהיה זהיר פחות.
כ"ב אלול ה´תשע"ה

מה שנשאר - שיכורי אפרים
פיצוץ אדיר ממרחק הרעיד את הרצפה והד נפץ עמום נשמע. מרבית הנוכחים בחדר אבדו את שיווי משקלם, וארוחת הערב הלא-מוכנה עפה לכל עבר. ג´ו חיבק את המחשב בשתי זרועותיו, שלא ייפגע.
כ"א אב ה´תשע"ה

וביניהם - ב - זכרונות כנרת מומלץ העורכים
צח נראה שונה מכפי שזכר אותו אדם. שערו הספיק להתארך למדי מאז השתחרר, ועל כתפו השמאלית נוסף קעקוע חדש, ממנו ניבטים פני הפיל הנבונים של האל גאנש. בפעם הראשונה והאחרונה הוא סוקר את מקום מגוריהם. אדם מציע לו, בחצי-לב, חמש מאות שקל שמשך אמש, יודע שצח יסרב לקבל אותם. חילופי מילים חלולות. מפתח סובב במנעול, קול רכב מתניע. גוף הענק של צבי קורס לישיבה שפופה על שפת המדרכה. אדם, לאט יותר, מתיישב לצדו.
י"ח אב ה´תשע"ה

ההצגה של אורי - אדרבה, גם אני
אורי ורוני הלכו להצגה עם סבתא. איזה כיף! הם מאוד אוהבים הצגות, ובעיקר עם סבתא, בגלל שהיא קונה מלא גומי.
ח´ אב ה´תשע"ה

השר לענייני משאלות - על גג בית המדרש
השר לענייני חלומות פכר את ידיו בייאוש.
ג´ אב ה´תשע"ה

עשור - משה כ
"אתה קולט בכלל כמה הזוי בנאדם יכול להיות? רואים שאנשים כאן מנותקים. עזוב אותך חבל להתעצבן.."
מינץ התבונן בו בשקט ונראה היה שמשהו מטריד אותו.
"דורון?"
"אה מינץ?"
"לא גרת שם נכון?"
כ"ח תמוז ה´תשע"ה

אותו הניגון הנשכח - ערפל ההרהורים
הן נראות כצללים שחורים על רקע שחור השמיים, ובכל זאת נראות. אולי לא האור הרגיל הוא ששולט כאן.
אולי החושך הוא ברור יותר מהאור.
כ"ד תמוז ה´תשע"ה

כלוא - גדול וקטן
אולי תראו תמונה של מירב מחייכת ולידה שתי חברות יושבות על הדשא עם גיטרה ואז מפרסמים אולפנא בצפון. כלומר זו לא חייבת להיות מירב, אבל זו היא בדרך כלל כי כבר בריאיון קבלה בטח שאלו אותה אם היא תסכים להצטלם בשבילם לפרסומת ובתמורה נוותר לך על הדמי הרשמה או על השכר לימוד או שנביא לך קצת כסף או את הירח.
כ"ט סיון ה´תשע"ה

הלוליין - ר"ס קלוגר
האדם שחי על קו המשווה לא אוהב לראות לילה, ככה הוא אומר. גם בתור ילד הוא לא אהב.
כ"ז סיון ה´תשע"ה

וביניהם, א. - זכרונות כנרת
בהיכנסו הכה בו ריחו החמוץ של שתן חולדות. רצפת הבטון הזהומה היתה דביקה ממנו. במקום בו נגע פנסו הבהיקו תיקנים חומים גדולים, שריצרצו, נוצצים וקלי-תנועה, בין הצברים הפזורים של גללי חולדה קטנים, כהים, קשויים למחצה. המקום ישר בעיניו.
כ"ה סיון ה´תשע"ה

רומן רומנטי - אריאל ק.
העלמה פוסט
הזמינה טוסט...
כ"ה סיון ה´תשע"ה

מדרש אגדה - אמי 1
"תקרא שוב, מתחילת השורות הרחבות."

"לעולם קסבר עירוב פרשיות כתוב כאן ובדין הוא דבעי מומחין", נאבק פינוקיו בלשון התוספות, ומישש את אפו
י"ח סיון ה´תשע"ה

מעשה מבן ישיבה - אביצר
ואף בעלי שררה שם, שקורין סערג´ענ"ט ולעיטנענ"ט בלע"ז, היה גדול מהם הרבה בחכמה ובשנים, והם לא ידעו מעלתו והיו מבזים אותו במיני ביזיונות שקורין קאדע"ר, והיה לו צער גדול מזה.
י"ג סיון ה´תשע"ה

[להיוולד] - אריאל ק.
תכלית כל מנהרה
היא האור שבסופה.
ח´ סיון ה´תשע"ה

על ילדים וחלומות - יהוצפן
פעם ראשונה שפגשתי אותו הוא היה ילד, קטן ורזה, עם שיער מתולתל ומבט רחוק בעיניים, מבט ששידר משהו נטוש, אפילו קצת שבור.
כ"ט אייר ה´תשע"ה

אם ילד שעשועים - אם היה לי מטוס
שמש בבאר שבע לא מרחמת, חשבה לעצמה יוכבד, ונפנפה על פניה עם מניפה צבעונית שהביא לה יוסף באחד מביקוריו בתל אביב.
ז´ אייר ה´תשע"ה

אחרי הרעש - שיכורי אפרים
אך ככל שנעשה זום-אין, ונתקרב אט אט אל אותה מדינה קטנטונת, נוכל לראות שהמצב לא תקין. הרים שלמים נמחקו, עננים שחורים מתערבלים ומסתחררים באוויר היבש והחולי, הריסות של ערים שלמות מוטלות על הקרקע השרופה.
ז´ אייר ה´תשע"ה

שפיות אלטרנטיבית - ליכט
קשה היה להאמין שדווקא עכשיו, כשהוא ממש על הקצה, חושיו בוגדים בו. באותו רגע לא היה נים מנימי גופו שלא הזדעק במחאה רבתי למול המראה החָלָק כל כך של המים למטה, מראה סוער כל כך עבור מי שעומד שם למעלה.
ג´ אייר ה´תשע"ה

באר - תם ונשלם
באר, אומר יאיר. זו באר עמוקה. רק באר.
לא צריך לפחד. לא הפעם. בואי, נביט פנימה. – אבל יאיר, מה כבר יש בבאר? – לוידע. אבל אני מוכרח לרדת לשם.
ואז יאיר יורק פנימה.
ב´ אייר ה´תשע"ה

המקרה המוזר של דב הנמלים בשעת לילה - המשחק בקוביא
ג´ימי נרעד, לרגע טיפס בקרבו חשש קל שאולי נכנס לפרשייה סבוכה מדי לסנאי חמוד שכמותו, שהדבר הנועז ביותר שעשה בחייו הוא לפצפץ פצפצים מול חלון ביתה של זילפה, השכנה הזקנה, בשעת מנוחת הצהריים שלה.
כ"ד ניסן ה´תשע"ה

אליסיה - אז מה
"לך לעזאזל, רוֹבּ", היא לוחשת לעצמה. מתנדנדת בתוך עצמה היא חוזרת על זה שוב ושוב, כאילו זו תפילה, כאילו שתפילות עושות אפילו חצי עבודה: "לך לעזאזל, לעזאזל, לעזאזל, לעזאזל".
לעזאזל, איך היא תגיע בזמן לאליסיה.
כ"ג ניסן ה´תשע"ה

אקס-מן; אקס-טריטוריה - אזמרגד מומלץ העורכים
מה שמחזיק את וולברין ברגעים האלה הוא, קודם כל, בוז לאלה שמתמרמרים על חוסר הצדק. אחר-כך ההבנה שכל זה עדיף מלעמוד בינתיים בחי"ת; עם הזמן הצליח לשכלל את הגישה לכדי ציפייה לעונש, לקבל אותו כמו גזירה משמיים ולא לשאול למה הוא קרה.
לפעמים הוא גם מאמין לזה, אבל רוב הזמן הוא סתם בז למתמרמרים.
כ"ג ניסן ה´תשע"ה

מגבות מטבח - ניק בלי ראש מומלץ העורכים
הקיום האנושי קודם למהות ובנוסף אינו הוגן: יואל נולד כשרגלו וידו הימניות קצרות מהשמאליות. משהו בו נראה מעוות ומכופף קמעא ונוטה לימין, אלא שביום חמישי היו השמיים מעוננים מאוד ויפים עד להתמיה.
י"א ניסן ה´תשע"ה

את פתח לו - ישנה ולבי ער
על ילד אחד שלא ידע לשאול
ב´ ניסן ה´תשע"ה

ככה זה - ריח ורדים שדהה מומלץ העורכים
היא תגיד שזה בסדר. היא תגיד שהיא ואבא יאהבו אותי בכל מקרה. היא תגיד שהיום זה כבר מקובל ואין מה לדאוג ואני יכולה ללכת עם הלב שלי וזה לא יסתור כלום. אני והילה נוכל להיות ביחד, להקים בית, לגור בגרעין תורני כמו שתמיד חלמתי - -
"את שואלת את זה כי יש לי סיבה לדאוג?" היא שואלת. אבל היא לא מודאגת. השאלה שלי משעשעת אותה, כתיאורטית. היא לא מעלה בקצה דעתה את הרעיון שאני אעשה משהו כזה בחיים. היא מכירה אותי הרי, לא?
לא?
ב´ ניסן ה´תשע"ה

מכולות מלכויות ושלום אחד רחוק - דממת מדבר
דוד המוכר הג´ינג´י של המכולת השכונתית, היה יוצא כל אחה"צ מהחנות ומתיישב על הכסא של שאול הבישן, שתמיד היה מגיע בבוקר
כ"ה אדר ה´תשע"ה

כמעיין המתגבר - קל וחומר מומלץ העורכים
הוא לא פגע
הוא הפוך הוא
מבפנים הוא לא נפגע
כאן עדנאן
האם את פרח האם הרדוף

כאן הרדוף
הנה, כאן
כ"ד אדר ה´תשע"ה

עכבישים - צועדת
אני כמעט פורצת בצחוק פרוע. כמעט, כי אני בכל זאת זוכרת איפה אני ואיפה היא אבל כמעט
ל´ שבט ה´תשע"ה

העץ האחרון - superdos
הם הגיעו בהמוניהם. כמו נחילי ארבה, מכסים את עין השמש, מביאים את הלילה בצהרי היום. הם באו עם המעבורות המכוערות שלהם, חסרי כל חן, נראים כל כך שונה ממה שהאנושות תיארה לעצמה שיראה גזע חייזרי, נוכרי, מאיך שדמיינה שיהיה מגע ראשון. הם לא היו ידידותיים, והם לא חיכו רגע.
ט´ שבט ה´תשע"ה

זרם. תודעה - אזמרגד
בחוץ קר וחשוך. אסף ממהר מבית המדרש, והחדר הופך ממקום להניח בו מיטות לבית של ממש: כזה עם גג אדום, תריסים ירוקים, וילונות כחולים. כשאסף מתאמץ הוא גם רואה דשא בצדדים וארובה עם עשן. רק שיהיה חמים ונחמד בחדר, מה כבר אדם יכול לבקש. פתאום הוא נזכר: יש מרק.
כ"ט טבת ה´תשע"ה


1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 >>
מנוי על יוצר       עשה מנוי / בטל מנוי