סיפור פייסבוק גנרי - nadieli
היא מעולם לא הייתה פגועה. גם לא כששמואל נחמן נפרד ממנה, בטענה הקלושה שהוא מחפש בחורה טיפה יותר דוסית
כ´ אלול ה´תשע"ו

למה דומה הוולד - על גג בית המדרש
לא, אני צועק. לא! עוד לא התפללתי מנחה. אתה יהודי, אתה צריך להבין אותי! עוד לא כתבתי את קורות ח--
י"ג אלול ה´תשע"ו

מעשה במלך וברזי אמנות השלטון - איתי אליצור
מלך הפלאפל (שאגב, זיהה כמובן את המלך) הבין שעשה שגיאה. הוא לא כל כך הבין מה השגיאה, כי הוא היה רק מלך הפלאפל, אבל הוא ידע היטב מה עליו לעשות עכשיו, שהרי הוא היה מלך הפלאפל.
ה´ אלול ה´תשע"ו

שלהי קיץ - עשבתא
רגע קט גובר בתוכו הקול ההומה ודורש ממנו לקום ולהסתלק, שמא ייראו פניו בפני האיש, שמא יזהנו ממרחק של שנים. רטט עובר בעורקיו: לא. הוא לא יסתלק, אלא יעמוד בפניו גאה, ואישוניו יחדרו לנבכי נשמתו של האיש ויוכיחוהו על מעשיו הנפשעים.
א´ אלול ה´תשע"ו

החבר מתארס - עם הספר
יניר נמנע מלהביט ישירות בעיניו, אולי כי הוא חושש שהוא מעורר אצל דוב קנאה או משהו כזה.
למען האמת דוב לא מקנא בו בכלל, אבל יש משהו מעורר קנאה באהבה הזאת, האמתית, שכנראה שורה ביניהם. כמה קלישאתי מצדו.
א´ אלול ה´תשע"ו

על כוויות קור ושירי ילדים - ילדה על החוף
מהמחשב עוד מתנגנות שלושים דקות רצופות של לולי. בימים כתיקונם איתמר לא היה מאפשר לילדה שלו אפילו עשר דקות רצופות של הזבל הזה, ואת פיל פילון היה שר עם שקד על הרגליים שלו. אבל אני לבד עכשיו. איתמר, בחייך, שחרר. תבורך לולי, שנותנת לי קצת להירגע ולנשום.
כ"ז אב ה´תשע"ו

שקט של כוכב נופל - שוב יאיר
כמה כאב יש בידיעה שלא תהיה חלק מהזיכרונות שימלאו בעוד שנים את הלבבות בנוסטלגיה ובגעגוע. שבכלל לא תהיה מאלה שייזכרו.

י"ח אב ה´תשע"ו

מנחם אב - נ נ י
ושוב כל כך שמחתי, וכל כך התעצבתי. כאילו הגלגל חוזר על עצמו. קצין צעיר מתחתן עם אישה צעירה בחודשי הקיץ. ושוב אישה שלא מודעת להשלכות הנישואין לקצין.
ג´ אב ה´תשע"ו

תחנת דלק תהומות - אדרבה, גם אני
"היינו עולים מידי פעם לאיזה יישוב, לפעמים לכאן, מקבלים קצת אוכל איכשהו, קצת מים, ובורחים בחזרה למטה."

השמים כבר איבדו את השחור שלהם והתחילו להכחיל.
ג´ אב ה´תשע"ו

אי המשאלות / חלק יח - דמעת הדרקון
פרחים יפים גדלים גם מהסיבות הלא נכונות.
כ"ט תמוז ה´תשע"ו

אי המשאלות / חלק יז - דמעת הדרקון
בימים האחרונים הבינה שהיא חייבת לו לפחות את זה. הם עברו יותר מדי יחד מכדי שתיעלם בלי שידע מה באמת קרה. ובעיקר, היא הייתה חייבת את זה לעצמה. אם תרצה להתחיל מחדש באמת, בלי להביט לאחור, היא צריכה להסיר את המסכות. את המסכה של הגבירה השחורה, שודדת-הים הנודעת, וגם את המסכה של אווי מקלרוי, הדייגת מאינאריר, ולהודות ששתיהן מעולם לא היו קיימות באמת. קיימת רק היא. שילוב של שתיהן יחד, אבל גם לא אף אחת מהן.
כ"ט תמוז ה´תשע"ו

אי המשאלות / חלק טז - דמעת הדרקון
השקט סביבה הופרע בצליל מוזר. לולא הייתה עכשיו ברציף סודי, על אי הפסטיבל באינאר, הייתה חושבת שזה היה קול חרבות נשלפות. היא הריחה את האוויר. ריח של חומר בעירה. היא קיפלה את הסכין, דחפה אותה לתוך המקום הקבוע שלה בנעל, ויצאה, ידה על נדן החרב, החוצה אל הסיפון.
כ"ט תמוז ה´תשע"ו

וביניהם - ג´ - זכרונות כנרת
בן רגע מתעצמת ההתנגדות פי ארבעה. האגריל, עשרים מטר של שטן לבן משתולל, נאבק לתלוש את זרועה מהמקום; הקצה השני, ממורטט וחסר חיים, נסרח מהגליל שבידי טל וצבי. הפאניקה משתלטת על חגית, והיא לא מבינה למה אבא מתכוון כשהוא צועק, "שחררי! עזבי את הקצה!"
כ"א תמוז ה´תשע"ו

אברהם - מיכרמי
מאחורי גדר בית הקברות אני שומע צעקות. "סבא, אני אוהבת אותך!" היא צועקת וצועקת. אני מכניס את האצבע לאוזן כדי לא לשמוע, וביד השנייה אני עוטף את יעלי ולוחש לה בלב, מקווה שגם היא שומעת אותי: "הוא יודע, מתוקה. הוא יודע."
כ"א תמוז ה´תשע"ו

איך - GLoRyti
ואיך להכחיש
ולמחוק
ולמרוח
חיוך
י"ד תמוז ה´תשע"ו

אביטל היפה - avital24
השמיים היו כחולים ובהירים יותר מתמיד. אך השמש החמקנית שוב הסתתרה מבעד לעננים. הרחוב המה אנשים הולכים וחוזרים. התנועה בכבישים הייתה רבה ועמוסה, אבל היום רק התחיל.
י"ד תמוז ה´תשע"ו

רווחים - אלגביש
כל שהצליח לומר היה "יש לכם אולי... משהו נגד... קסם?"
ט´ תמוז ה´תשע"ו

הבזקים ג - אריאל ק.
הוא נולד בחבל הטבור,
סמוך לאגן הים התיכון...
כ"ז סיון ה´תשע"ו

מעולם לא היתה כאן - ציפור אש
היא קרוצה מחומר אחר מזה שאני קרוצה ממנו. חומר אחר מרוב העולם, בעצם. בת בהר"ן לתפארת מדינת ישראל, על כל המשתמע החיובי מכך.
כ"ה סיון ה´תשע"ו

אי המשאלות / חלק טו - דמעת הדרקון
היו שם הרבה ספינות ברציף, אבל ה´ערפל´..." חיוך עלה על פניה כשנזכרה במראה ה´ערפל´ תחת אור הירח. ספינה אצילית ומעוררת השראה, מפרשיה הלבנים מתמלאים ברוח הקלה, ונצנוצים של אור ירח על המים מפזרים סביבה הילה של קסם. היא הביטה בה בהערצה וחשבה לעצמה שזה המראה היפה בעולם.
י"ד סיון ה´תשע"ו

פרח צהוב בערפל - משכנות הרועים
הילדה החזיקה בידו בחוזקה, "כשהיינו באוטו, אמא הרשתה לי לפתוח את המטריה כשנגיע, אז מותר לי, נכון?".
עידו משך בכתפיו, "אני חושב שכן". הם המשיכו ללכת.
י"ב סיון ה´תשע"ו

אי המשאלות / חלק יד - דמעת הדרקון
ואז היא הופיעה. פתאום. בלי להשמיע רחש. לבושה בשמלה הפשוטה שלקחה מתוך הארגז הקבור בחול. אבל היא הייתה רחוקה מלהיראות פשוטה. היא צעדה בתוך הערפל הכבד, ועל פניה הייתה עדיין המסכה השחורה. הערבוב הזה, בין הפשוט והמפחיד, העניקו לה מראה מוזר, כמו מתוך חלום.
כ"ג אייר ה´תשע"ו

פדריקו לוצ´יאני - הירושימה
הכל התחיל כשאמא שלי, בת 62, סיפרה לי שהיא בהיריון, מה שאומר שיש 40 שנה בין אחותי לבין הילד החדש. זו התחלה טובה של כל יום מוזר. כשניסיתי להבין איך זה קרה ומה זה אומר על החיים שלי מעכשיו והלאה, ג´ו ואלכס הגיעו מתנשפים ומיוזעים קלות כדי למסור לי הודעה דחופה: מר פדריקו לוצ´יאני נעלם, וכבר שבועיים שלא מוצאים אותו בשום מקום.
ט"ז אייר ה´תשע"ו

כשרה / (הבלנית- עדשים 3) - יעק ב
אחרי הפעמים הקודמות היה לה ברור שגם אם היא תצטרך לסוע שעה בטרמפים, להגיע בשעות לא נוחות, ואפילו... אפילו לדחות את היום, יהיה עדיף מלחזור אל הצפעונית הזאת.
ט"ו אייר ה´תשע"ו

ילדה ומותר לה - חנה נון
"אני רוצה להיות ילדה קטנה" אמרה פתאום. מה פתאום. להיות ילדה קטנה? שוב? מי אמר את זה. לא היא. כן, כן היא. "לפעמים אני מסתכלת על אמוני וחושבת – הנה זה עכשיו, זה עכשיו הילדה הקטנה שלה. איזה טוב שזה הילדה הקטנה שלה".
י"ד אייר ה´תשע"ו

ערעור הלב - פיניצטה
אני משתגע ואני לא באמת משוגע. לא קורה שמחשבות תוקפות אותנו והן לא ניתנות לעצירה?
כ"ז ניסן ה´תשע"ו

עד שמצאתי - פרק אחרון - גור אריה אסף
כמו נערה שמלאה בעלבון, ששובר את לבה ופותח אותו לקבל את אור הרחמים, למלא את הצימאון של הקיום האנושי.
כ"ו ניסן ה´תשע"ו

מעיין - 308
שנתיים אחרי שהחלטתי שאני לא יוצאת מהארץ, מעיין ברדה התקשרה ואמרה תקשיבי, אני חייבת לטוס, למען השפיות שלי.
כ"ד ניסן ה´תשע"ו

אי המשאלות / חלק יג - דמעת הדרקון
"הוא הרג אותה" ראש המשמר שמע את אחד המלחים ממלמל. "דקר אותה בסכין."
ראש המשמר כיווץ את עיניו. הרחק מעליהם, מראם כצלליות, משום שעמדו הישר מול השמש העולה, הנסיך והעוזר האישי שלו נשאו דמות לבושה שחורים, והטילו אותה אל הים. בקול נפץ גדול, אסף קצף הגלים הלבן את הדמות השחורה לתוכו, עד שנעלמה.
כ"ד ניסן ה´תשע"ו

אספר לכם איך היו שמחים: - זכרונות כנרת מומלץ העורכים
בחוץ ממתינות הנעליים, שהסדקים שנוצרו בעורן המבוקע מן הבוץ שנערם ונקרש ונקלף וחוזר חלילה נטלו מהן את המראה הצבאי החמור, הנוקשה, והשכיחו מהן זכר צחצוח ובטון ומסדרים, אם גם לא מחו עקבות אבק ומסע וקוצים וקיץ.
למטה, באור האפור, יושב אביהו על משענת הספסל, רגליו על המושב, וסיגריה כבויה בפיו.
י"ח ניסן ה´תשע"ו


1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 >>
מנוי על יוצר       עשה מנוי / בטל מנוי