בתחנת קו לילה מתאחר

וּבִכְלָל, הֵם אוֹהֲבִים
לְפַתֵּחַ דִּיּוּנִים
עַל מוּסָר וְצֶדֶק

"התפילה אולי לא תגאלנו, אך הודות לה נהיה ראויים לגאולה" (השל)

ואני
חי נפשי
עוד אשוב

כָּל אָדַם צָרִיךְ אֵיזוֹ שָׁקֵד מִשֶׁלּוֹ
לִצְלֹחַ אֶת הַחוֹרֶף
לְהַרְגִּישׁ קְצָת בַּית בְּדִירַת עַמִידַר מִתְפּוֹרֶרֶת

כשהדמעות זולגות בארץ זרה
אין להן כיוון
אין להן מטרה

בצומת ג´ית מאחורי
סורג צהוב (עגול ואסטטי)

וְהַמַּעְגָּל?
מַעְגָּל יַשִּׁיק לְמַעְגָּל וְאוֹר, וְחֹשֶׁךְ
עַל פְּנֵי תְּהוֹם הָאוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת בָּאֲוִיר

כי מה לזבובים קצוצי כנפיים

ולברך על הפלא שאני
שכחתי
נשארתי רק חושים

(וַעֲדַיִן-
אֲנִי קַיִן בִּלְבוּשׁ הֶבֶל)

עֵץ לוֹבֵשׁ שִׂמְלַת כְּלוּלוֹת

מְשַׁוַּעַת לְעֵזֶר כְּנֶגְדָּהּ.
מִתְדַּפֶּקֶת עַל דֶּלֶת נְעוּלָה.

הַמְּבִינִים אוֹמְרִים
שֶׁבְּכָל אֶחָד יֵשׁ דְּבָרִים מְיֻחָדִים

שא אותו על לוח לבך

ללמד את הראש שלך שקט
לא מהיר, נחת, פניות ויופי
עשיר.

כִּי לֹא נוּכַל
שׁוּב לֶאֱסֹף
וּלְפַזֵּר.

אָז פָּשׁוּט לְהַגִּיד לָהּ תִּרְאִי נְשָׁמָה. אָמְרוּ לָךְ שֶׁיֵּשׁ לָךְ
יֹפִי כָּזֶה פְּנִימִי.

טיפות זהורות שיפעי עולמות אצילות

כְּמוֹ
לְסַיֵּם בְּמֶּחֱוָה,
כְּמוֹ מִשְׁלוֹחַ מָנוֹת עֲבוּרֵךְ מִבְּחִירָה

יְסוֹדוֹת בְּחַיָּיו שֶׁל מְשׁוֹרֵר:
דְּיוֹ, קֻלְמוֹס, יְרִיעָה
אַחַת. קָפֶה שֶׁמִּתְקָרֵר

אני לא רוצה להתחתן איתך
אני רוצה להיות אשתך
אפשר?

פלא כמה החשך יכול לנצוץ

אֲנִי חָנָה שָׁרָה רִבְקָה רָחֵל
חוֹלֶמֶת בְּלֵילוֹת שֵׁנִי פַּסִים עַל מַקֵּל
וּמִתְעוֹרֶרֶת שטופת זֵעָה

אֵאָפֶה עֲבוּרֵךָ נְשִׁיקָה לְמֶחֱצָה
וְאַתָּה אַל תִּשְׁאַל שׁוּב אוֹתִי לָמָּה כָּךְ

[המילים היו שלי, ההקשבה שלך]

בציפורני העיטים הדורסים