קור גדול בירושלים

ותדעי

הרעש של מנועי המכוניות שמשפריצות על נעלי
הזמש. וכל הגשם שכמעט ולא שומעים את
המוזיקה האבודה באזניות הכפתור הצרחות הבגדים שנקרעו

הוא אוהב אותה
והוא יודע
מתי להתרחק

הוא שואל:
האם יש שמים?
האמנם קיים מעיין געגוע?

כפי שכבר אמרתי
תחת עננה של מפלצת בטון

לכתוב שירים

מֶה עֲלָי לַעֲשׂוֹת
שֶׁאוּכַל לִמְצוֹא מִלִּים

פְּעָמִים אֲנִי רוֹאֶה שְׁקִיעוֹת
כְּשֶׁאוֹר הַיּוֹם מַכֶּה בִּי
בְּשִׁבְטוֹ.

אדם מושיט ידיים,
בעלייה למחלף סואן

הָעֻבְדּוֹת הֵן פְּשׁוּטוֹת.

ככה העולם מרגיש לפני רעידת אדמה:
אשמה
בקצות האצבעות

נאחזים בריח שלא יישכח.

איך אאמין שנולדתי מחדש בזה הרגע
ואני הווה ומחובקת בידי יוצרי

עד שוך הסערה
יקדמו פניי את פניך

בודד הייתי במערכה
עומד לבד זקוף קומה

היה,
בלא מחסום, בלא בועה,
בלא מסווה לפניך.

שלוש תפילות ביום
אלפי טיוטות אמונה

לִשְׁכֹּחַ רוּם הַתְּהִלָּה כְּרוּם-הַכּוֹכָבִים,
אֶת רַעַם הֵד הַתֵּאַטְרוֹן הַמִּתְגַּלְגֵּל בְּעֹז.

(אַל תִּתְפַּתֶּה:
גַּעְגּוּעַ, חֶמְלָה, אַהֲבָה, עָרְגָה, כְּמִיהָה , חַ יִּ י ם.)

כשאין זמן לחשוב
כשהחיים במרוצתם
אנו רצים והם רצים

לבחוש היטב בשגרה ארוכה
על טמפרטורת החורף

אני על סף שיגעון
אני על סף ביתנו
האם תבנה לי בית בלב שלך
בית יהודי
בלי זיופים וזה

עלינו לשבח את הבדידות
עלינו לשבח את ההקרבה
הקרובות מכל שמיים
ואת האהבה

שנאהב עגול
שנהיה שני חצאים
מטושטשי קצוות

מקימי מרבצי, מעייפותי, מעצלותי
מקימי מדמיונותיי, הם עלו על כולנה.

איפה את
האם גלית למקום מים רעים
או שנשארת בגוף

בלילה ההוא במרכז העיר
נפגשנו במקרה

אך יום אחד יבא
אחד ויהפכו לגזע אחד!

מתנדבי זק"א עמלים
ללקטם אחד אחד