כי גם העורב יכול להיות רעב
לא להתחשב וגם להיות תאב
כי גם העורב יכול להיות ערב
לאהוב ולחבב גם לתת את כל הלב

או שאולי נולדתי בחוץ
מאלה שיש להם את זה, שם על
המצח
מאלה שכולם מאשימים תמיד
ברצח

כשאני כותב שיר, אני מייחד ייחודים
ומקריב את ליבי
כחוטא,
על המרחשת.

חוטים של יופי עז
נמשכים אל רגבים כנועים,
עוד צריח אחרון משפיל עצמו בבושת
מפני הגשם הגואה.

והלילות שלי
כולם
ברקים

נִזְרָקִים לַכְּלָבִים
מָשָׁל הָיִינוּ בָּשָׂר מֶקוּלְקָל
נלקחים בְּכֹחַ
מָשָׁל הָיִינוּ עָם הָרֶשַׁע
נֶאֵחָזִים בְּבָּית
שֶׁלּא יָשׁוּב.

כִּי מָה שֶׁיָּדַעְתִּי
הִיא הַתְּשׁוּקָה
לְהִצְטַנֵּף.

דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ
לִרְאוֹת בָּבוּאוֹת בַּבִּצָּה הַגְּדוֹלָה

עכשיו
שהתעוררתי לא היית כבר בין
זרועותיי.

אני הולכת לבכות את סוד העגיל

רסיסי ים מעקצצים
בחלומות הפרועים
אני מלכה

לפעמים מתפרץ לי הר געש
צבעי נמרחים לשמים

חיי תלויים לי מנגד
כמו שמש בזריחתה

לִשְׁתּוֹת אֶת הָעוֹלָם
עַד סוֹף בְּקַּשׁ
כְּמוֹ שָׁם בְּכַף יָדְךָ.

איכה ישבה כדג היי

בחלומי מצאתי את רוב אבדותיי.

לבש שבת העולם,
ואתה לבשת עולם שכולו טוב

עומד אני בבית המדרש
נושא את עיני
מבקש לתקן
עומד אני בשעת הסליחות

חלומות עזובים
מכים כגלים
שבים, עולים
ומתנפצים

מפרק אותך לאלוהים קטנים
איתם אוכל להתמודד

אִם עָנָן זֶה הַסְּתָו
וְהָרוּחַ כָּבַד מִן הַחֹשֶׁךְ
כְּנִמְהָה הַמַּבָּט
שִמְשְךָ אֲבוּקָה שֶׁל נְחֹשֶׁת

הלב קם עם מועקה בבוקרי
המועקה קמה בבוקר עם לבי
הבוקר קם בלב מועקתי

קבלי את חוקי המשחק
זהו המשחק שבחרנו
אולי לפעמים אכזרי
אך בהחלט משחק חוקי

אני חולט עלים בסבר חמור,
מתפלל בתוכי תה ירוק נעילה

ונחיה, את ואני כמעט ולבד
בין כל העולם שאוהב וצמא לאהבה
כשנחיה, את ואני עם לבד של היחד
בין המון אנשים והינומה לטבעת
לקדושת החופה

לא מדברים כבר שנים
המילים שלנו
שטות מבחוץ
כמו ספינות

בוקר עז עלי פתאום

כל לילה אתה חוזר
מחשבות מתישות

איך אתה מבודד אותי