רציתי לעלות
רציתי לחפש ת´נפשות הפועלות
שכחתי רק לנשום
שכחתי את החלומות שלי מיד לרשום

כְּשֶׁיָּבוֹא הַמַּלְאָךְ

לִשְׁאֹל לִשְׁמִי

אֶעֱנֶה לוֹ כָּךְ:

קולר עבות של פלדה
קשרה המציאות על גופי
עד נפלתי מתנשף
ממנוסה אבודה

תוכלי לבקש אוכל
ולא לאכול אותו
וגם לא לשטוף כלים
תוכלי לנוח
אני לא אכריח אותך להתקלח

לפגוש את המחילה
את האהבה הכנה
את הלב הפתוח
זה זמן טוב להתחיל
להפסיק לברוח

שיר שנכתב באהבה, לקראת לידה...

התישה כחה שערה נושרה וזיקנה קופצה טרם חלדה

איך משורר
כותב במדבר

הקרביים שלי כבר לא בקרבי.
הן זרוקות שם כמו מסטיק משומש, מדממות בדבקות מכבידה על הרצפה
המלוכלכת של רחוב דוד המלך פינת דוד רמז
מישהו רוצה קרביים?

אנשים הם פתחי תהום מהלכים
הם הערפל הסמיך עד כדי ממשות
הם שפת הבור

ככה אני הולך עם שקית של שברים
והשפיצים קצת דוקרים אותי בפנים

אֲנִי עוֹלֶה מוּלְךָ לִבְדִיקָה כְּבָר כַּמָּה שָׁבוּעוֹת.
הָרְעָשִׁים בַּנּוֹכְחִי
תְּמוּנַת הַמַּצָּב הַלֹּא-בְּרוּרָה
דִּוּוּחִים סוֹתְרִים הִתְקַבְּלוּ מֵהַכּוֹחוֹת.

אֲנַחְנוּ מַחְזִיקִים
יָדַיִם בְּחָזְקָה, לֹא בְּרָצוֹן

כורע תחת משקלו העצום

של ארון קבורתך היתום

יֵצֶר הַטּוֹב וְיֵצֶר הָרַע שֶׁלָּךְ מִתְאַחֲדִים
בַּפַּעַם הַיְּחִידָה לִדְפִיקַת לֵב שֶׁל
שַׁחֲרִית

מִי שֶׁנָּפַל עָלָיו שָׁבוּעַ קָשֶׁה, דָּחוּס
רְגָעִים יִטַּלְטֵל בַּדְּרָכִים וִיסוֹבֵב וְיִקְרָא:
שָׁלוֹם

אֵינֶנִּי יָכֹל לוֹמַר לָך אֲבָל לִפְעָמִים
גּוּף זָע בַּחֹשֶׁךְ

עדין לא מצאתי

שמונה מאות מטרים עושים את שלהם

אני סולם

מוצב בשמים

וראשו קבור באדמה

קבור בינות למילים אנגליות

ציפורניו חורצות בתחתית מצבתו