אֵת מִי אֶפְגֹּשׁ בִּמְבוֹאַת שָׁמַיִם?
שֶׁמֶשׁ אוֹ יָרֵחַ
אוֹ מַלְאָךְ קְצוּץ כְּנָפַיִם

לפעמים דלת נפתחת
ועיניי הולכות עד
קצה העולם

עולם שלך הוא כלא, הוא מטריקס קטן
ומה שכיף הוא הרס, ואי אפשר לברוח מכאן.

נִמְלָא וְנִשְׁטָף
אָבָק וְזָהָב.
רָצוּף וְנִצְרָף
זָהָב וְזָהָב.

בעליות מעמק המצלבה
הכל התחיל להידרדר

הומיה בלבן הנפש

הוא צועד את צעדיו האחרונים

שתי הערב
רק עוד לגימה
לא נדבר כבר
על שואה ועל תקומה
השארי ---

צרצר. פרפר.
פח. חתול אחד או שניים.

בְּצֵאתִי לְהַפְלָגָה
אֶל זוֹטוֹ שֶׁל יָם
כָּמַהְתִּי

אז שיניים צחורות מעדן
היו לסלע לאבן

אֲבִיבֵנוּ קְצָרִים,
קֵיְצֵנוּ לוֹהֲטִים,
וְחוֹרְפֵנו שְׁחוֹנִים.

ביום השואה הדלקתי נר
ולאורו נגלה לי אוּד
חרוך ומעשן

בכל מעגל משתלבת בריקוד שלו, בכל מעגל אחרת.

יש מקום
לכף רגל קטנה
בכף ידי הפצועה

ליבי מלא עפר

התשובה פשוטה
הלב שבקלות נשבר
שברי עצות
אבק מצות

זמן לעיתים הוא רגע
שמעלה דמעה
וגם חיוך שמוסיף

הוא כבר כאן... ופסח גם

משתזפת ללא הגנה בכל הטוב שזרח בחיי

פתחו שעון
חמש עשרה
נגעתם ב"עלינו"
והייתם כאן במסדר

אור אדום נשפך אל הרחוב
עיני בובת הראווה בורקות

ופתע,
אחר שנות שביעה משדות זרים,

יפה פה מדי
ירוק

צעד ראשון
נחשון
צעד אחד

עִזְבִי הַכֹּל.
תַּרְפִּי וְרִיד קָפוּץ בְּמֵצַח
גְּבֶרֶת רָאִיתִי-כְּבָר-כָּל
עֲיֵפָה שֶׁכְּמוֹתֵךְ.

לאיפה אתה הולך,
במה אתה מטביע את יגונך?

איך תמיד לפני החגים
המחלקות הסגורות
מתמלאות

גַּם אִם יֹאמַר כָּל הָעָם בַּחוּרוֹת וְאֶגְזוֹז -
וְאָמַר עֲלָמוֹת.
מִפְרָשִׂים לְבָנִים כְּשַׂלְמוֹת - וְהַלֵּב מִתְרַחֵב,
כָּתֵף מַבְרִיקָה, חֶלְקָה מְתוּקָה -
וְהַגּוּף מִתְלָהֵב. הוֹ!

מה יכול להיות תחליף לשוקו חם?
(רק בלי החלק של כאבי הבטן)