פעם הייתי יודעת מילים

ואולי אותה הטיפה העייפה המיוסרת מן המסע הזה

למטה

איזה משב קל בכיוון ההפוך

איזו קליפה קלה שנעה נגד הרוח

הקשיבי קשב רך כגבעול
אל אותה המייה תת- קרקעית
של אב ואם ובת

כמה כואב
שאתה מגיש את נשמתך
ומגלה שזה מעניין
כשלג דאשתקד?

פעם היא התהלכה בפורומים, גם במציאות היא אולי רק סתם אחת. למי שזוכה להכיר אותה, אתם.ן יודעים שלא סתם.

אָמְרוּ עַל שְׂפַת נְהַר הֲדָנוּבָּה. אָמְרוּ יַלְדָּה
אֲבוּדָה מְשִׁיטָה חֲלוֹמוֹת מְקֻפָּלִים. אָמְרוּ עִזְבִי הַבֻּבָּה. אָמְרוּ אַל

ינאי- סיפור בהמשכים.
פרק 1 הגיבור

הוא הסתכל על השולחן שהיה עבה באופן קיצוני, בהה קצת בקירות שעיטרו, ועטפו את "הגיבור" שלמולו הוא ישב. "גיבור", מנהל מחלקה של עובדים שרצים כל היום ממדף למדף לאסוף סחורה כמו עכברים במעבדה.

אני שוב בוחן את מה שאני כותב, הכל נוטף אני, כמו תמיד. עדיין, גם ממרחק של שלושה חודשים, אני לא מצליח לראות אותך באמת. מה טוב לך באמת, מה רע לך. ועד כמה זה באמת נכנס אלי פנימה, ולא נשאר בחוץ, נרטב בגשם ודוהה בשמש.