היא שווה זהב,
אך לא נחשקת,
נצנוצה חלש ובהיר,
הולכת ודועכת.

אנשים הם פתחי תהום מהלכים
הם הערפל הסמיך עד כדי ממשות
הם שפת הבור

ככה אני הולך עם שקית של שברים
והשפיצים קצת דוקרים אותי בפנים

אֲנִי עוֹלֶה מוּלְךָ לִבְדִיקָה כְּבָר כַּמָּה שָׁבוּעוֹת.
הָרְעָשִׁים בַּנּוֹכְחִי
תְּמוּנַת הַמַּצָּב הַלֹּא-בְּרוּרָה
דִּוּוּחִים סוֹתְרִים הִתְקַבְּלוּ מֵהַכּוֹחוֹת.

זכרון הכפור מתכרבל בפוך

עכשיו תקפלי קצת את הגב, כאילו את רוצה רוצה להיעלם.
כן, ככה. מצוינת.

ואולי ינצחו אגלי הטל את השמש הצורבת אולי דלת נפתחת אל שדה רחב פתוח. אולי נצחון הגוף על הגרביטציה אולי נעוף אולי יכול להיות אנחנו אולי מותר אולי

כורע תחת משקלו העצום

של ארון קבורתך היתום