וִירִיחוֹ סֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת,
אֵין יוֹצֵא, וְאֵין בָּהּ
דָּבָר

קרני השמש מציצות
מעבירות כרטיס
וממשיכות
לבהות
בנפסדות העולם

לזרוק את האחריות לכלבים
האושר עובר דרך הכאבים
אם לא תתני לה ליפול היא לא תקום
האישה שלך
תזהירי אותה מהאמת הבדויה

פתאום לא כמו בחלום הזמן נעצר, עליזה מזמינה אותך לתה הפוך.אתה היקום ולהפך אתה שואל בעצמך מה הקשר בין החיים ולשום דבר אחר באטמוספרה רק חלל עצום ועשן ירוק מסיגרת מנטה מדללת.

הנה הרגל שלי מתנתקת מהאדמה

צעד ראשון אחרי שנים של דממה

אני יוצאת למלחמה על החיים שלי

הנה הלב שלי מלא עוד פעם

יש לי ספק זה ברק או רעם

הפעם זה לא יתפוס אותי לא מוכנה
אני אזכור הכל
ובמיגונית נשיר וננשום וננשוף
ונתעלם מכל הבומים
ולא נספור יירוטים
ולא נשמע נפילות
והלב ירגע
מהר.

איך זה מרגיש
כשאדם מאבד את שפיות דעתו

ושוב אני תועה
במסדרונות בית החולים