|
![]() |
|
||||||||||||||
|
´והלא באמת הכל הוא טוב וישר כל כך´ (אורות התשובה) :)
לעבור בזמן
כל היום עברנו בזמן והוא נותר חסד. ז´ סיון ה´תשע"ג אבל היופי א. היופי שלך נוגע בכל כך: כ"ב שבט ה´תשע"ב שרב עצים משילים פרותיהם ואנשים רעבים למילים זה הלב שרעב והמילים הן פירות לעולם שעכשיו ולזה שיבוא - י"ט תמוז ה´תשע"א זימון הוא לא יבוא. הרוח שורק בשערך, את מתמכרת לתחושה. כך הן ידי הזמן במלמול של חולשה. י"ז טבת ה´תש"ע אל אלוקי הרוחות וְעֵינַיִם בָּרָאתִי לְךָ, אַלְפֵי עֵינַיִם: עֵינַיִם לְהַסְתִּיר וּלְבַכּוֹת לְהָסִיט לְהַיְישִיר לְחַכּוֹת. ב´ כסליו ה´תש"ע שיר ארץ וְכָךְ, הוּא נִרְגַּע. ב´ אב ה´תשס"ט תפילת הגשם צִימָּאוֹן הוּא שֵם עָדִין לְגַּעְגּוּעַ. כ"ג כסליו ה´תשס"ט אצילות הכיעור אַךְ כָּעֵת, קִסְמָה מָלֵא כְּיָרֵחַ. שָׁחָה גַאֲוַתָה, זְקִיפוּת קוֹמָתָהּ, הֲרֵיהִי עַתָּה כְּאַחַד הָאָדָם. כ"ג אב ה´תשס"ח לפני הכל אַךְ קוֹדֶם כָּל- לְהַאֲמִין שְמֵעַל הַלֵּב שׁוֹכֶנֶת תְּבוּנָתֶךָ וּבֵין הַשְּׁאָר גַּם יִחוּדְךָ. ו´ אב ה´תשס"ח לרקוד בלט אוֹמְרִים שלחְזוֹר אֵלֶיךָ זֶה כְּמוֹ לִרְקֹד בַּלֶּט. ו´ ניסן ה´תשס"ח ימים טובים הַבַּקָשוֹת שֶלָּנוּ, הַתְּפִילוֹת הַעֲדִינוֹת שֶׁלָּנוּ- שְׁתִי וַעֵרֶב שֶׁל נֶצַח, י"ב אב ה´תשס"ו מאימתי מאֵיָמַתי זוֹעַקִים שְמַע? משָעָה שיַכִּיר צְלִילֵי פַּעֲמֵי מָשִיחַ בַּכְּמִיהָה קִמְיעָה שֶל גְאוּלַתם שֶל ישרא-ל. ו´ אדר ה´תשס"ז הכל געגוע הטלפון בחנות צלצל בפעם העשירית ועדיין לא צהריים, אבל זה המצב מאז שטיפל בפאני פני ירח. כ´ חשון ה´תשע"ב פעם בשנה זו הייתה הצלחה מסחררת, ויעידו על כך כל ילדי גן שושנה, אבל היא נזקפה בעיקר לזכות הגלידה. ז´ אלול ה´תש"ע חרציות אמא תמיד אומרת שאבא היה תוקע חרצית בפה, ככה שהצהוב היה מתנפנף ברוח שבין השפתיים שלו לחיוך שלה, ומעגל את עיניו בצורה המתוקה ביותר. א´ אייר ה´תש"ע תפילת נשים הפעם הראשונה שבראתי את השמנה בדמות ממש, הייתה כמה ימים לפני סיום היסודי. כ´ אלול ה´תשס"ט גחליליות "אז אני מניח שאת יודעת." "יודעת מה?" "יודעת מתי גחלילית נדלקת." "כן," חייכתי בקושי, "כשמישהו עושה משהו טוב." ט´ סיון ה´תשס"ט שוקולד מריר הפעם האחרונה שאבא שלי חיבק אותי היתה כשהייתי ביסודי. י"ז שבט ה´תשס"ט החצי השני בשעה חמש דקות לפני שתיים יעקב ישב על הכסא המתנדנד במרפסת, מביט בשמש שהיתה תלויה באמצע השמיים, וחיכה. לא לאיש, רק לטלפון. כ"ה תשרי ה´תשס"ט כביסה עדינה. "אמא, זה ירד?" רות הביטה בשמלה הלבנה החדשה של בתה, כתם אדום מעטר אותה. י"ד אלול ה´תשס"ז |