´והלא באמת הכל הוא טוב וישר כל כך´
(אורות התשובה)



:)

לעבור בזמן
כל היום עברנו בזמן והוא נותר
חסד.
ז´ סיון ה´תשע"ג

אבל היופי
א.
היופי שלך נוגע בכל
כך:
כ"ב שבט ה´תשע"ב

שרב
עצים משילים פרותיהם ואנשים רעבים למילים
זה הלב שרעב והמילים הן פירות
לעולם שעכשיו ולזה שיבוא -
י"ט תמוז ה´תשע"א

זימון
הוא לא יבוא.
הרוח שורק בשערך, את מתמכרת לתחושה.
כך הן ידי הזמן במלמול של חולשה.
י"ז טבת ה´תש"ע

אל אלוקי הרוחות
וְעֵינַיִם בָּרָאתִי לְךָ,
אַלְפֵי עֵינַיִם:
עֵינַיִם לְהַסְתִּיר וּלְבַכּוֹת
לְהָסִיט לְהַיְישִיר לְחַכּוֹת.
ב´ כסליו ה´תש"ע

שיר ארץ
וְכָךְ, הוּא נִרְגַּע.
ב´ אב ה´תשס"ט

תפילת הגשם
צִימָּאוֹן הוּא שֵם עָדִין
לְגַּעְגּוּעַ.
כ"ג כסליו ה´תשס"ט

אצילות הכיעור
אַךְ כָּעֵת, קִסְמָה מָלֵא כְּיָרֵחַ. שָׁחָה גַאֲוַתָה, זְקִיפוּת קוֹמָתָהּ,
הֲרֵיהִי עַתָּה כְּאַחַד הָאָדָם.
כ"ג אב ה´תשס"ח

לפני הכל
אַךְ קוֹדֶם כָּל-
לְהַאֲמִין
שְמֵעַל הַלֵּב שׁוֹכֶנֶת תְּבוּנָתֶךָ
וּבֵין הַשְּׁאָר גַּם יִחוּדְךָ.
ו´ אב ה´תשס"ח

פרפר מילים
לַהֲפוֹך שִׁיר לְמִילִים זֶה כְּמוֹ לִרְאוֹת
פַּרְפַּר:
ז´ תמוז ה´תשס"ח

לרקוד בלט
אוֹמְרִים שלחְזוֹר אֵלֶיךָ זֶה כְּמוֹ לִרְקֹד בַּלֶּט.

ו´ ניסן ה´תשס"ח

ימים טובים
הַבַּקָשוֹת שֶלָּנוּ,
הַתְּפִילוֹת הַעֲדִינוֹת שֶׁלָּנוּ-
שְׁתִי וַעֵרֶב שֶׁל
נֶצַח,

י"ב אב ה´תשס"ו

מאימתי
מאֵיָמַתי זוֹעַקִים שְמַע?

משָעָה שיַכִּיר צְלִילֵי פַּעֲמֵי מָשִיחַ בַּכְּמִיהָה קִמְיעָה שֶל גְאוּלַתם שֶל ישרא-ל.
ו´ אדר ה´תשס"ז

הכל געגוע
הטלפון בחנות צלצל בפעם העשירית ועדיין לא צהריים, אבל זה המצב מאז שטיפל בפאני פני ירח.
כ´ חשון ה´תשע"ב

פעם בשנה
זו הייתה הצלחה מסחררת, ויעידו על כך כל ילדי גן שושנה, אבל היא נזקפה בעיקר לזכות הגלידה.
ז´ אלול ה´תש"ע

חרציות
אמא תמיד אומרת שאבא היה תוקע חרצית בפה, ככה שהצהוב היה מתנפנף ברוח שבין השפתיים שלו לחיוך שלה, ומעגל את עיניו בצורה המתוקה ביותר.
א´ אייר ה´תש"ע

תפילת נשים
הפעם הראשונה שבראתי את השמנה בדמות ממש, הייתה כמה ימים לפני סיום היסודי.
כ´ אלול ה´תשס"ט

גחליליות
"אז אני מניח שאת יודעת."
"יודעת מה?"
"יודעת מתי גחלילית נדלקת."
"כן," חייכתי בקושי, "כשמישהו עושה משהו טוב."
ט´ סיון ה´תשס"ט

שוקולד מריר
הפעם האחרונה שאבא שלי חיבק אותי היתה כשהייתי ביסודי.
י"ז שבט ה´תשס"ט

החצי השני
בשעה חמש דקות לפני שתיים יעקב ישב על הכסא המתנדנד במרפסת, מביט בשמש שהיתה תלויה באמצע השמיים, וחיכה. לא לאיש, רק לטלפון.
כ"ה תשרי ה´תשס"ט

כביסה עדינה.
"אמא, זה ירד?"

רות הביטה בשמלה הלבנה החדשה של בתה, כתם אדום מעטר אותה.

י"ד אלול ה´תשס"ז

חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד