"אמרי מדוע את צוחקת כמו פחד,
אמרי מדוע את קופאת כמו שמחה.
אמרי מדוע העולם כה זר עדיין,
ואש ומים מביטים בו מכל צד.
אמרי מדוע בו מפרפרים חייך,
כמו ציפור מבוהלה בתוך כף יד?
אמרי, מדוע את מעוף ורעד רב,
כמו ציפור בחדר,
בחפשה אשנב..."

המילים כאן הן של תרצה אתר. אם תרצו, הספר שלי "מילים גדולות מדי" נמצא בחנויות הספרים ואצלי)

אבדה
וְלֹא מוֹצֵאת בִּי

כְּנָפַיִם מְקֻפָּלוֹת נוֹצְצוֹת בַּחֲשַׁאי
י"ח אב ה´תשע"ד

להבות
יִצְחַק פּוֹסֵעַ בְּעִקְבוֹתֵיהָ
כְּשְׁהִיא פּוֹתַחַת וִילוֹנוֹת וּלְבָבוֹת.
י"ט חשון ה´תשע"ג

עצב חשוף
אֲבָל אָז הָעֶצֶב הִתְפַּשֵּׁט
בְּאֶמְצַע הָרְחוֹב
כ´ תשרי ה´תשע"ג

קריאת שמע שעל המיתה
כָּל מַלְאָכֵי חַבָּלָה נִקְבְּצוּ וּבָאוּ לִי.

ד´ ניסן ה´תשע"ב

רֶכֶב זה מאֻשר
רֶכֶב זֶה מְאֻשָּׁר לְהוֹבָלָה בְּקֵרוּר




אֱלֹהַי
לִהְיוֹת רֶכֶב זֶה
מְאֻשָּׁר
כ"ח טבת ה´תשע"ב

כביסה בחורף
מְהַדֶּקֶת בִּשְׁנֵי אֲטָבִים
וּבוֹרַחַת מֵהָרוּחַ הַקְּפוּאָה.
י"ט אב ה´תשע"א

האיש שידע לדבר בשפת הים
אָדָם כָּזֶה אֵינוֹ בְּנִמְצָא
וְלָמָה אֲחֲפֵּשׂ?
י"ט אב ה´תשע"א

על שריפות וחיים
מבעד לחלון ביתי בוער ההר הירוק
כשאת מתקשרת ואומרת
יש גרורות
כ"ב טבת ה´תשע"א

קינה למשה איש האלהים
מִי שְיַעֲנֵה לִתְבִירֵי לִבָּא

עֲנֵינָא, עֲנֵינָא!

הֲרֵי אֵינְךָ מַאֲמִין בְּקָרְבָּנוֹת אָדָם

אֵלוֹהַי הַמְעַנֵנוּ

עֲנֵנוּ
כ"ו אלול ה´תש"ע

נחוח אביב
תַגִיד לִי שְיֶש מַשְמָעוּת
לְפִרְחֵי הַרְדוּפִים קְמֵלִים
לְסוֹף עוֹנָה שֶל רָעָל.
ח´ ניסן ה´תש"ע

חירות
אִישׁ שְׁרֹאשוֹ נִרְטַב בַּגֶשֶם
מַבִּיט לַשָׁמָיִם
מְקַנֵא בְּמִטְרִיָה חוֹפְשִׁית.
ב´ טבת ה´תש"ע

לא יכולתי לעוף לאט
וְּלְרֶגַע

שׁוֹכֵחַ שְׂפַת עֲגוּרִים

לַעֲנוֹת.
ו´ חשון ה´תש"ע

תצרחי בשקט
זֶה בְּסֵדֶר, מוּתָר לָךְ לִהיוֹת עֲצוּבָה.

פָּשוּט לֹא כָּאן וְלֹא עַכְשָיו.

גַם לֹא אַחַר כָּך וּבֵטַח לֹא אִתָּנוּ.

כ"ה שבט ה´תשס"ט

כשתחזור
אֲנִי אֵתְפַּלֵל וְאֵתְפּוֹר
שִׂמְלַת כְּלוּלוֹת.
אֵחְשׁוֹב עָל שְׁנֵינוּ בִּשְׁבִילְךָ.


ח´ טבת ה´תשס"ט

זרה
רק דמעה על לחיה
שלה.
ל´ סיון ה´תשס"ח

רכות
הַקַקְטוּס הִצְמִיחַ עָלִים חֲדָשִׁים

(קַקְטוּס אֵינָה מִילָה רְאוּיָה לְשִׁירִים).

כ"ח אייר ה´תשס"ח

הִשְׁתַּקְּפוּת
וּבַרֶגַע בּוֹ הֶחְלַטְתִּי

לַחֲדוֹל מִהְיוֹת

עָצַר הָעוֹלָם פֶּתַע

מְנוּסָתוֹ הַתְּמִידִית מֵעַצְמוֹ
י"ב אלול ה´תשס"ז

עֵץ חַיִים הִיא
וְאֵיךְ צוֹרְבִים קַוִוים

פְּרָחִים וְסִימָנֵי עִיטוּר

מִבְּלִי לְהִכַוֹות.
כ"ד תמוז ה´תשס"ז

עֶלְיוֹן שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ
שוּב פּוֹרֶשֶׂת שִׂמְלָתִי

הַמִשְתַדֶלֶת לִהְיוֹת צְחוֹרָה

כְּטֶנֶא לְפָנֵיךָ,

בִּכּוּרֵי תְּפִילוֹת אִלְמוֹת.
כ"ט אייר ה´תשס"ז

מַתְנַת-חִינָם
חַ"י שָנִים.

וְכַמָה מִתוֹכָן חַיִית?

וְלָמָה אַת בּוֹכָה?
כ"ג אדר ה´תשס"ז

הִתְגַעֲגַעְתִּי
וּפִתְאוֹם בְּלִי כּוֹס קָפֶה וּבְלִי לִנְשוֹם לִפְנֵי

פּוֹגֶשֶת אֶת עַצְמֵך. לֹא לְפַחֵד. זוֹ רַק

אַת.
כ"ו כסליו ה´תשס"ז

חֶבְיוֹנוֹת לֹא בִּקָּשְׁתִּי
שׁוֹמֶרֶת מִלִּים

לִרְגָעִים מְיוּחָדִים.

הָרְגָעִים הַמְיוּחָדִים

שׁוֹמְרִים אֶת הַמִלִּים

לְעַצְמָּם.

ט"ז כסליו ה´תשס"ז

אוּלָי שַחַר
נִקְטֶּפֶת
עִם כֹּל עָלֶה אֲרְגְמָנִי זָהוֹב.
הַכְּאֵב הֶעָנוֹג
נִשְזָר בִּסְבָכָיי
עַד קְרִיעָה.
י"ד כסליו ה´תשס"ז

פָּעָם חָשָבְתִּי שְהָעוֹלָם הוּא לָילָה
חָשָבְתִי

שֶלְעוֹלָם לֹא אֶראֶה עוֹד

זְרִיחָה.

א´ כסליו ה´תשס"ז

יִשְמָעאֶל בְּנִי
יָלְדִי. פֶּרֶא שֶלִי.

טוֹב מוֹתִי מְחַיָיו.

י"ג חשון ה´תשס"ז

כמעט חיוך
אִישָה שֶפִּיָהּ חֶרְמֶש קַוִוי עֲצוּב,

נָעֲצַה יְקוֹד עֵינֵיהָ

בְּחִיוּכִי.
כ"ג תשרי ה´תשס"ז

חכמת הכותנה
לו אוכל
ואלמד
את חכמת הכותנה...
י"ג תשרי ה´תשס"ז

נעילה
הפעם
בלב שלם,
כאילו מנוחמת,
אני יכולה להודות
שניסיתי.
י´ תשרי ה´תשס"ז

ידיעה
תן
שאדע
כיצד
ח´ תשרי ה´תשס"ז

יבֵש
העפרון שלי חורט על הנייר
רועד
מזעם ועופרת...
כ"א אלול ה´תשס"ו

בּגְרוּת?
ערבה בוכייה
מחוץ לחלון הכיתה.
י"ט אלול ה´תשס"ו

מרְחָקִים
פתאום בערב שבת
נשיקה על הלחי
לאמא.
ג´ אב ה´תשס"ו

צִמָאוֹן
אפס אחוז שמחה.
אפס אחוז פרי.
בטן.
ל´ סיון ה´תשס"ו

מפני שאני רוקדת
יפה לך הריקוד והשחורים.
גם לי?
כ"ב סיון ה´תשס"ו

כמה שירי צפון
בבית הקברות של כינרת.
ד´ סיון ה´תשס"ו

לאות
ארוחת בוקר איתך.
י"ז אייר ה´תשס"ו

סערות
הסערות הגדולות באמת
מכות במעמקי הים.
ט"ז אייר ה´תשס"ו

ריקה
ריאות ריקות מאוויר
ד´ אייר ה´תשס"ו

גזירה על המת.
גזירה על המת.
גזירה ארורה.
מחייה.
ד´ אייר ה´תשס"ו

בדידות
שרירים תפוסים משתחררים
גם בלי אצבעות אוהבות.
ב´ אייר ה´תשס"ו

ביקור
אִישִימְפּוּדֶל לא אהב אחרים.
אישימפודל בכלל לא אהב את המתנחלת שישבה בסלון שלו ושתתה מים קרים מכוס זכוכית. ברור שזכוכית.
ז´ אב ה´תשע"ג

מזל טוב, אח.
אור, רק אני יודעת שאני צודקת. אתה חי.
כ"ה תשרי ה´תשס"ז

טורֶפֶת
מיה, למה את כל-כך אדישה? לכי!!!
ט"ו אלול ה´תשס"ו

ששש...
כל האנשים התחילו להסתכל, ואישה אחת לחשה משהו על אמהות שלא יודעות איך לטפל בילדים שלהן.
ה´ אלול ה´תשס"ו

מחול מודרני
בכניסה להר המנוחות יש שלט: "סנדוויצ´ים, נרות נשמה וכו´"
כאילו מישהו יכול לאכול שם בלי שייתקע לו בגרון.
כ"ג תמוז ה´תשס"ו

חזירים
בסוף יָצָא שהרגנו בטעות את החזיר בר הצעיר. למה צעיר, אני משקרת לעצמי, הוא היה ממש תינוק.
י"א תשרי ה´תשע"ג

שמחה
קראו לה שמחה. שם לא מוצדק לחלוטין.
י"א כסליו ה´תש"ע

נשמרתם
רציתי למות. כאילו זה לא מה שרציתי דקה קודם. הפעם מבושה.

איזה כשלון אני, אפילו למות אני לא מצליחה.

כ"ה חשון ה´תשס"ט

מנוחה
המסיבה הייתה נהדרת, לא היה לה ספק בכך.
ט"ז אב ה´תשס"ח

פג תוקף
בזיכרוני אמא תמיד במטבח, שרה שירים שקטים. זה לא היה נכון, היא אהבה גם לצייר, אבל את הציורים לא היינו צריכים לאכול.
י"ג אב ה´תשס"ח

נפילה
מוזר איך אַת נהיית אמא כשהדבר הזה שאפילו עוד לא דומה לתינוק שוקל אולי ארבעים גרם ונראה הרבה יותר כמו גוש מאשר כמו אהבת חייך...

ד´ אייר ה´תשס"ח

קראתיך
יום כיפור. אני מונחת במיטה.
ט´ תשרי ה´תשס"ח

מִשְׂחַקִים
אני חושבת שאיזה קפיץ נשבר לי שם בפנים. לא יודעת איפה.
י"ז טבת ה´תשס"ז

תתרחקי.
[וּבכלל מוזר אֵיך שאוויר יכול להיות מגוּשם וכל כך מיותר

ולגמרי יותר מדיי

אווירִי...]
ה´ טבת ה´תשס"ז

אפשר לתקן
ראיתי אתכם אתמול, בפיג´מות. נכנסתי רק לרגע, לראות שהכול בסדר ופתאום הייתם כל כך... שבירים.
כ"ג כסליו ה´תשס"ז

?שחור. סגול. כתום. לבן
בזמן האחרון היא מציירת כועס. בכלל לא טורחת למרוח את הצבעים והציור נעשה כמעט תלת מימדי, גושים מזדקרים ממנו, מכוערים.

אמרו לה שגם ואן-גוך צייר ככה. לא מנחם.
כ"ו חשון ה´תשס"ז

אֲרוּחַת עֶרֶב בְּיָחָד
את היית אומרת שזה מעודד. שאולי עכשיו אני מתחילה להתקדם. אבל אני יודעת שכבר מאוחר מדיי. הכול כבר מוכן.
י"ז חשון ה´תשס"ז

שָחוֹר. לָבָן. כְּאֵב.
ביום שני הם הגיעו לריבוע הזכוכית הקטן. הייתה בו בריכת מים קטנה, צמחים קטנים ולא אמיתיים, וכמה סלעים קטנים לרבוץ עליהם. והיה שם גם קצת מקום לאוויר. אבל קטן.
ב´ חשון ה´תשס"ז

סחוּט
משחק מחבואים זהיר ועדין, עטור רמזים דקיקים.
י"ט אב ה´תשס"ו

בלי שם ובלי סוף
האישה נשבית בקסמיה כי קולה כמו נבֶל בחלוף בו רוח, והיא שרה מילים יפות ועצובות, ופעם כשדמעות בעינה...
ו´ אב ה´תשס"ו

צלליות
אמא שלי אומרת שהרגע הכי מאושר בחיים שלה, היה כשהיא ראתה את אבא שלי. קצת מצחיק לומר שהיא ראתה אותו, כי היא רואה רק צלליות.
י"א סיון ה´תשס"ו

ילד אבוד
הילד שלי הולך לאיבוד.
ג´ סיון ה´תשס"ו

חורים
אמא יושבת על הרצפה,עם השמלה הסגולה, קורעת בה קרעים וצועקת על חורים שצריך.
כ"ג אייר ה´תשס"ו

"והאש תבער בארמונות"
..והלהג הבלתי פוסק.
המלך והמלכה שבורחים החוצה מראשה ומתהלכים בבית שבורים..
י"ז אייר ה´תשס"ו

מלחמת עולם
סבתא לומדת הסטוריה. הבגרות בעוד שבועיים...
י"ג אייר ה´תשס"ו

חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד