וידוי [אין יום הכפורים מכפר]
וּבְכָךְ חֶטְאִי: מִלִּים מִלִּים,

כֶּתֶר קוֹצִים וְרֹמַח,

פִּרְחֵי נָשַׁמְתִּי הַשְׁתּוּקָה.
י"ז תשרי ה´תשע"ג

למנגינתך
הרי עודך שפוסעת
מבין עפאים, מתוך יצירות,
להטוות נגינה חרישית.
ט´ שבט ה´תש"ע

[אבי מת בשנתי]
כ"ז כסליו ה´תש"ע

זרה. והרי לך נחת
רגע הניחי נפשך. הלא שבת.
ט"ו תשרי ה´תש"ע

דיוקן
עור פניה של אמי
נרכך בשנות עמל ואהבה קשה,
ואורה בחסד ושלום.

כ"ד טבת ה´תשס"ט

נבואות
הֵן קַרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת
וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי
ב´ חשון ה´תשס"ט

כפרה
ושוב בא אלול.
דוקר וכואב וקר
מן זה שבשנה שעברה.
[הרוח הזו
מתגרה בדמעות
קצת יותר]
י"ט אלול ה´תשס"ח

[ובסוף נחת בשלוה]
בסוף נחת בשלוה. פורש איתך
טלית של שתיקה, הבאת
עליך השלום.
כ"א אב ה´תשס"ח

שיר פוליטי ראשון
אתָה מנִיחַ אֶת העִתוֹן
וְנאנַח:
זוֹ אכן מדִינָה עצוּבָה.
ח´ תמוז ה´תשס"ח

משחקי קופסא
ואולי שכחת. ומי יודע
אם בכלל הצלחת להיות.
י"ט אייר ה´תשס"ח

אדוות
עד
אפִלו א-להים לא יבחין
בדמות אדם שלו.
י"ט אייר ה´תשס"ח

פיסות כמעט קיץ
גם אני רחוקה עכשיו
אפילו ממני. כמו
מלוא ריסיה שיפזרו לעבר
כשתבחר להרפות.
ט"ו ניסן ה´תשס"ח

[וידוי של מרחק]
[שלושים- שניות- לנשום-
לחנוק את הבכי.
שלא יזוז.]
ט"ו ניסן ה´תשס"ח

הגנה עצמית
וְלמָה את שׁוֹתֶקת,
מקמצת עַצְמךְ לְאגרוֹף
[בְּגֹדל הלֵב]
ד´ אדר א´ ה´תשס"ח

הפרצות
וְאַחַר נִהִייתִּי כְּלוֹת.
עֲטוּפָה בְּשַלְוָוה מֵתָּה
ארְבַּע אַמוֹת
ג´ שבט ה´תשס"ח

שאיפות [בינינו מסך]
מְבַרֶכֶת עֲלַי בְּרַכָה אֲחְרוֹנָה
[גַּם אֲנִי נִהִייֵתִּי בִּדְבַרוֹ]
מַקְרִיבָה אֵלַיִּיך אֵשׁ זַרָה.
כ"ו חשון ה´תשס"ח

חכיון
גַּם הַתִּנוֹק שְעַל שַֹקִית הַבַּמְבָּה

מַבִּיט בִּטְרוּטֵי הַעֵינַיִים בְּדוֹק שֶׁל עֲצְבוּת.
כ"ט תשרי ה´תשס"ח

שִׂיחַ
כִּמְעַט סוֹף עַכְשַיו, כִּמְעַט
הַתְחַלָה, וַאֲנִי עוֹד כִּמְעַט רוּחַ.
כ"ו אלול ה´תשס"ז

כְּמוֹ הֶסְפֵּד מְאֻחָר
וְעֵת עָטְפָה הַשַּׁבָּת כֹּל,
יָצָאת בְּשַׁלְוָה מַלְאֲכִית
בּוֹאִי כַּלָּה, בּוֹאִי כַּלָּה.

לסבתא, ז"ל.
כ´ אב ה´תשס"ז

שַׁבָּת הִיא מִלִּזְעֹק
נִזְעָקָה אֲנָחָה שֶׁל חוֹל

מַקִיזָה יַגוֹנֵךְ מְחַרִיצֵי תְּלָאוֹת-

פּוֹרֶשֶׂת מַפַּת טָהֳרָה עַל לִבֵּךְ


לאמא.
א´ תמוז ה´תשס"ז

לִהְיוֹת לָךְ כְּנָפַיִים
בּוֹאִי, אֲבַקֵּשׁ

לִהְיוֹת לָךְ כְּנָפַיִים
ט"ו אייר ה´תשס"ז

קִצּוּצִים
וְלָמָּה אֲנִי נִבְהֶלֶת אֶת
נְקִישׁוֹת הַמִּסְפָּרַיִם הַקְּרוֹבוֹת כֹּל כָּךְ,
הָרֵי זוֹ אֲנִי שֶׁבִּקָּשְּׁתִי
כ"ז ניסן ה´תשס"ז

חִנָּם
בַּעֲבוּר גַּעְגּוּעַ אֶחָד

שֶׁהֶעֱנִיק לִי אֱ-לֹהִים

שִׁלַמְתִי בְּלִיטְרַת דְּמָעוֹת וְשַׂק כְּאֵב,

בתגובה לשירו של חובב לנדוי, "בעבור געגוע"
כ"ז אדר ה´תשס"ז

עֵת כִּמְעַט נְבוּאִית
שָׁלֹשׁ,
כִּמְעַט- נְבִיאוֹת כִּמְעַט- נָשִׁים
עֲטוּפוֹת בִּפְרִיצוּת וְאֱ-לֹהִים וְאַלְכּוֹהוֹל
כ´ אדר ה´תשס"ז

שִׁטַּפוֹן
בְּמַגֵּב שֶׁעָבַר זְמַנּוֹ

אוֹסֶפֶת מַיִם עָכוּרִים

וְאֶת רְסִיסֵי שֶׁלִּי, שֶׁנָּטְפוּ

עַל הָרִצְפָּה.
כ"ג שבט ה´תשס"ז

שֶׁעָשַׂנִי כִּרְצוֹנוֹ
וְלֹא כִּרְצוֹנִי עשני,
שֶׁעִתִּים רוֹצָה לַחֲנֹק הַדְּמָעוֹת
בְּמִכְלָאוֹת הָעֵינַיִים,
כ"ג שבט ה´תשס"ז

נִסִּיתִי
וְלֹא רָצִית לִרְאוֹת,

כְּמוׁפַּחַדֵת שְשֶטֶף הֵחַיִּים הַלָבָן

הַמְכַסֵה הַכֹּל כְּהִינוּמָה,

יְלַטֵף קוֹצַיִיךְ

שְכֹּה כָּאַבְת לְגַדְּלַם.
ו´ טבת ה´תשס"ז

[כִּמְעַט קוֹל שוֹפַר]
אֶת רְסִיסַי (נִשְׁמָתִי)

לִתְרוּעָה
כ"ח אלול ה´תשס"ו

נוגע בשמים
לדור.
י"א אייר ה´תשס"ו

שער הרחמים
לשביל המחבר בין יד ושם והר הרצל

אין שם

או יד

או מצבה.
כ"ג טבת ה´תשס"ז

אגרת רחמים
שתצטנפי בחיבוקי כבדמיונות, שאשמור אותך גדולה ויפה. ומאושרת בכאב, וכואבת באושר.
להיות לך רוח, שתייבש דמעות. להיות לך הינומת כלולות ופרחי אביב.
להיות.

י"ד אייר ה´תשס"ט

מַדוּע בֹשֵׁש
"בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא בעד האשנב: מדוע בשש רכבו לבוא, מדוע אחרו פעמי מרכבותיו" [שופטים ה´ /כ"ח]
כ"ז אדר ה´תשס"ז

אֵם (מחודש)
"ויבא יפתח המצפה אל-ביתו והנה בתו יצאת לקראתו בתפים ובמחלות ורק היא יחידה אין-לו ממנו בן או בת..." (שופטים י"א/ ל"ד)
כ"ח כסליו ה´תשס"ז

מחכה
"וימאן להתנחם"- מאי טעמא? לפי שאין מקבלים תנחומים על החי, אבל המת משתכח מן הלב... (מסכת סופרים, כ"א)
י"ד חשון ה´תשס"ז

צרתהּ [סדנת כתיבה]
" "עד עקרה ילדה שבעה"- שנתחשבו לה שני בנים של פנינה. " (פסקא רבתי פרשה מ"ג)
י"ד חשון ה´תשס"ז

אושפיזא
הרוח הרעידה את מעט הסכך מעל לראשה, עוברת באיוושה בשרשרת החוליות הצבעונית, היחידה. הביטה סביבה, וגם ליבה נרעד לרגע. חג שמח, נסתה ללחוש - אולי לרוח, אולי לעצמה
י"ג תשרי ה´תשס"ז

יובל.
העיניים התמימות הוארו בחיוך גדול. היא זכרה איך קוראים לו.
ה´ אלול ה´תשס"ו

אֵם [אשת יפתח]
"ויבא יפתח המצפה אל-ביתו והנה בתו יצאת לקראתו בתפים ובמחלות ורק היא יחידה אין-לו ממנו בן או בת..." (שופטים י"א/ ל"ד)
ט"ז תמוז ה´תשס"ו

כלים ואורות
הפעם היא תכין כלי גדול, שיוכל להכיל יותר אושר.
ח´ תמוז ה´תשס"ו

צלקות
בפעם הראשונה שהעיניים הגדולות הביטו בו ביאוש הזה שלהם, הוא הבטיח להגן בכל מחיר, ומישש את הצלקת הישנה בבטן. הוא הרי ידע מה זה ילד פגוע.
כ"ב סיון ה´תשס"ו

ביכורים
מזל טוב, ניסיתי ללחוש, אבל מהר הפנתי את ראשי הצידה, שלא יראה את הדמעות. איזה מזל יש לילד בן שמונה שמתקשר רק דרך העיניים?!
כ"ג ניסן ה´תשס"ו

חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד