|
![]() |
|
||||||||||||||
|
וידוי [אין יום הכפורים מכפר]
וּבְכָךְ חֶטְאִי: מִלִּים מִלִּים, כֶּתֶר קוֹצִים וְרֹמַח, פִּרְחֵי נָשַׁמְתִּי הַשְׁתּוּקָה. י"ז תשרי ה´תשע"ג למנגינתך הרי עודך שפוסעת מבין עפאים, מתוך יצירות, להטוות נגינה חרישית. ט´ שבט ה´תש"ע [אבי מת בשנתי] כ"ז כסליו ה´תש"ע זרה. והרי לך נחת רגע הניחי נפשך. הלא שבת. ט"ו תשרי ה´תש"ע דיוקן עור פניה של אמי נרכך בשנות עמל ואהבה קשה, ואורה בחסד ושלום. כ"ד טבת ה´תשס"ט נבואות הֵן קַרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי ב´ חשון ה´תשס"ט כפרה ושוב בא אלול. דוקר וכואב וקר מן זה שבשנה שעברה. [הרוח הזו מתגרה בדמעות קצת יותר] י"ט אלול ה´תשס"ח [ובסוף נחת בשלוה] בסוף נחת בשלוה. פורש איתך טלית של שתיקה, הבאת עליך השלום. כ"א אב ה´תשס"ח שיר פוליטי ראשון אתָה מנִיחַ אֶת העִתוֹן וְנאנַח: זוֹ אכן מדִינָה עצוּבָה. ח´ תמוז ה´תשס"ח משחקי קופסא ואולי שכחת. ומי יודע אם בכלל הצלחת להיות. י"ט אייר ה´תשס"ח אדוות עד אפִלו א-להים לא יבחין בדמות אדם שלו. י"ט אייר ה´תשס"ח פיסות כמעט קיץ גם אני רחוקה עכשיו אפילו ממני. כמו מלוא ריסיה שיפזרו לעבר כשתבחר להרפות. ט"ו ניסן ה´תשס"ח [וידוי של מרחק] [שלושים- שניות- לנשום- לחנוק את הבכי. שלא יזוז.] ט"ו ניסן ה´תשס"ח הגנה עצמית וְלמָה את שׁוֹתֶקת, מקמצת עַצְמךְ לְאגרוֹף [בְּגֹדל הלֵב] ד´ אדר א´ ה´תשס"ח הפרצות וְאַחַר נִהִייתִּי כְּלוֹת. עֲטוּפָה בְּשַלְוָוה מֵתָּה ארְבַּע אַמוֹת ג´ שבט ה´תשס"ח שאיפות [בינינו מסך] מְבַרֶכֶת עֲלַי בְּרַכָה אֲחְרוֹנָה [גַּם אֲנִי נִהִייֵתִּי בִּדְבַרוֹ] מַקְרִיבָה אֵלַיִּיך אֵשׁ זַרָה. כ"ו חשון ה´תשס"ח חכיון גַּם הַתִּנוֹק שְעַל שַֹקִית הַבַּמְבָּה מַבִּיט בִּטְרוּטֵי הַעֵינַיִים בְּדוֹק שֶׁל עֲצְבוּת. כ"ט תשרי ה´תשס"ח שִׂיחַ כִּמְעַט סוֹף עַכְשַיו, כִּמְעַט הַתְחַלָה, וַאֲנִי עוֹד כִּמְעַט רוּחַ. כ"ו אלול ה´תשס"ז כְּמוֹ הֶסְפֵּד מְאֻחָר וְעֵת עָטְפָה הַשַּׁבָּת כֹּל, יָצָאת בְּשַׁלְוָה מַלְאֲכִית בּוֹאִי כַּלָּה, בּוֹאִי כַּלָּה. לסבתא, ז"ל. כ´ אב ה´תשס"ז שַׁבָּת הִיא מִלִּזְעֹק נִזְעָקָה אֲנָחָה שֶׁל חוֹל מַקִיזָה יַגוֹנֵךְ מְחַרִיצֵי תְּלָאוֹת- פּוֹרֶשֶׂת מַפַּת טָהֳרָה עַל לִבֵּךְ לאמא. א´ תמוז ה´תשס"ז לִהְיוֹת לָךְ כְּנָפַיִים בּוֹאִי, אֲבַקֵּשׁ לִהְיוֹת לָךְ כְּנָפַיִים ט"ו אייר ה´תשס"ז קִצּוּצִים וְלָמָּה אֲנִי נִבְהֶלֶת אֶת נְקִישׁוֹת הַמִּסְפָּרַיִם הַקְּרוֹבוֹת כֹּל כָּךְ, הָרֵי זוֹ אֲנִי שֶׁבִּקָּשְּׁתִי כ"ז ניסן ה´תשס"ז חִנָּם בַּעֲבוּר גַּעְגּוּעַ אֶחָד שֶׁהֶעֱנִיק לִי אֱ-לֹהִים שִׁלַמְתִי בְּלִיטְרַת דְּמָעוֹת וְשַׂק כְּאֵב, בתגובה לשירו של חובב לנדוי, "בעבור געגוע" כ"ז אדר ה´תשס"ז עֵת כִּמְעַט נְבוּאִית שָׁלֹשׁ, כִּמְעַט- נְבִיאוֹת כִּמְעַט- נָשִׁים עֲטוּפוֹת בִּפְרִיצוּת וְאֱ-לֹהִים וְאַלְכּוֹהוֹל כ´ אדר ה´תשס"ז שִׁטַּפוֹן בְּמַגֵּב שֶׁעָבַר זְמַנּוֹ אוֹסֶפֶת מַיִם עָכוּרִים וְאֶת רְסִיסֵי שֶׁלִּי, שֶׁנָּטְפוּ עַל הָרִצְפָּה. כ"ג שבט ה´תשס"ז שֶׁעָשַׂנִי כִּרְצוֹנוֹ וְלֹא כִּרְצוֹנִי עשני, שֶׁעִתִּים רוֹצָה לַחֲנֹק הַדְּמָעוֹת בְּמִכְלָאוֹת הָעֵינַיִים, כ"ג שבט ה´תשס"ז נִסִּיתִי וְלֹא רָצִית לִרְאוֹת, כְּמוׁפַּחַדֵת שְשֶטֶף הֵחַיִּים הַלָבָן הַמְכַסֵה הַכֹּל כְּהִינוּמָה, יְלַטֵף קוֹצַיִיךְ שְכֹּה כָּאַבְת לְגַדְּלַם. ו´ טבת ה´תשס"ז [כִּמְעַט קוֹל שוֹפַר] אֶת רְסִיסַי (נִשְׁמָתִי) לִתְרוּעָה כ"ח אלול ה´תשס"ו נוגע בשמים לדור. י"א אייר ה´תשס"ו שער הרחמים לשביל המחבר בין יד ושם והר הרצל אין שם או יד או מצבה. כ"ג טבת ה´תשס"ז אגרת רחמים שתצטנפי בחיבוקי כבדמיונות, שאשמור אותך גדולה ויפה. ומאושרת בכאב, וכואבת באושר. להיות לך רוח, שתייבש דמעות. להיות לך הינומת כלולות ופרחי אביב. להיות. י"ד אייר ה´תשס"ט מַדוּע בֹשֵׁש "בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא בעד האשנב: מדוע בשש רכבו לבוא, מדוע אחרו פעמי מרכבותיו" [שופטים ה´ /כ"ח] כ"ז אדר ה´תשס"ז אֵם (מחודש) "ויבא יפתח המצפה אל-ביתו והנה בתו יצאת לקראתו בתפים ובמחלות ורק היא יחידה אין-לו ממנו בן או בת..." (שופטים י"א/ ל"ד) כ"ח כסליו ה´תשס"ז מחכה "וימאן להתנחם"- מאי טעמא? לפי שאין מקבלים תנחומים על החי, אבל המת משתכח מן הלב... (מסכת סופרים, כ"א) י"ד חשון ה´תשס"ז צרתהּ [סדנת כתיבה] " "עד עקרה ילדה שבעה"- שנתחשבו לה שני בנים של פנינה. " (פסקא רבתי פרשה מ"ג) י"ד חשון ה´תשס"ז אושפיזא הרוח הרעידה את מעט הסכך מעל לראשה, עוברת באיוושה בשרשרת החוליות הצבעונית, היחידה. הביטה סביבה, וגם ליבה נרעד לרגע. חג שמח, נסתה ללחוש - אולי לרוח, אולי לעצמה י"ג תשרי ה´תשס"ז יובל. העיניים התמימות הוארו בחיוך גדול. היא זכרה איך קוראים לו. ה´ אלול ה´תשס"ו אֵם [אשת יפתח] "ויבא יפתח המצפה אל-ביתו והנה בתו יצאת לקראתו בתפים ובמחלות ורק היא יחידה אין-לו ממנו בן או בת..." (שופטים י"א/ ל"ד) ט"ז תמוז ה´תשס"ו כלים ואורות הפעם היא תכין כלי גדול, שיוכל להכיל יותר אושר. ח´ תמוז ה´תשס"ו צלקות בפעם הראשונה שהעיניים הגדולות הביטו בו ביאוש הזה שלהם, הוא הבטיח להגן בכל מחיר, ומישש את הצלקת הישנה בבטן. הוא הרי ידע מה זה ילד פגוע. כ"ב סיון ה´תשס"ו ביכורים מזל טוב, ניסיתי ללחוש, אבל מהר הפנתי את ראשי הצידה, שלא יראה את הדמעות. איזה מזל יש לילד בן שמונה שמתקשר רק דרך העיניים?! כ"ג ניסן ה´תשס"ו |