מוזקאי מלחין וכותב שירים חבר של היוצר blackhors ויש לנו שירים משותפים ובעתיד נכניס אותם לאתר

רגע
החופש הוא החיפוש הלא הגיוני אחר משהו שאי אפשר לתארו במילים.
י"ח כסליו ה´תשע"ח

מי אתה
על מי אתה עובד?!
מחפש את האמת
ב´ כסליו ה´תשע"ח

מציאות אבודות
מספיק חיפשתי את עצמי, עכשיו חייב למצוא.
כ"ו חשון ה´תשע"ח

אני יכול
אני יכול לבכות משירים טובים
אל תוך הלילה האפור המלא חרטות עבר.
כ"ד חשון ה´תשע"ח

הפוך
כתוב לי את הנצח, אך לא במונחים של זמן.
ז´ אדר ה´תשע"ז

המילים במחשבה
שירה צריכה לזרום כמו יין
כ"ו שבט ה´תשע"ז

מלך. לב. אדם
האופק קורב מתמיד
רק התנועה קפואה
הזמן נמס לתוך ההווה
אתה בוחש במהירות רפויה.
כ"ו טבת ה´תשע"ז

שוטף כלים
ואת שוב אומרת הכלים מחכים
האנשות מוגזמות
תירוצים לא מסופקים...
א´ סיון ה´תשע"ו

תעתועי הווה מושלם
החתול יושב על המדרכה

היום נצבע בכחול
ט´ כסליו ה´תשע"ה

תכלית וכוונה
הסוף, תלוי על בלון הליום המחפש את התקרה השקופה.

וההתחלות, נוצרו מהפוגות המחשבה
י´ ניסן ה´תשע"ג

ובעוד היום
ובעוד היום נמתח כמו מסטיק ללא בדיחה
י"ח תמוז ה´תשע"א

מוצא אותי יוצא
הקשר הרציף
בין התחושות לרגשות,

מוצא אותי יוצא לערוגת התבלינים
י"ב סיון ה´תשע"א

את ואני
אשזור לי כנפיים, ממילות רוחות.

וארכיב גם אותך על גבי.

נעלם לתודעת מחשבתנו, נשרוד, ונתקן.
י"ז אלול ה´תשס"ט

מקיץ
סדין לבן בוהק באור יום.

ואחר כך השתיקה של הבוקר.

רק קול ציפור על אדן חלון.

כ"ח תמוז ה´תשס"ט

בסוף היום

ואת יושבת למולי, ומספרת את תלאות יומך.

באיזה רגעים ביום הייתי בראשך.

וראשי עטוף שכבות של מחשבות,

לא, לא עליך יקירתי עתה אני חושב.

י"ז תמוז ה´תשס"ט

צבעים
והלילה אפור, והאנשים צבעוניים מבחוץ -

ומפנים, יש גוונים אפור בהיר, כהה.

הם מתעטפים בחלומותיהם הצבעוניים

ויוצאים לחוצות, יורים בגיווניהם השונים.
כ"ז סיון ה´תשס"ט

מרחק נגיעה
והראש עומד דומם, ומחשבות עוברות ביעף.

הזיכרון ניצת משבבי צחוק ילדות.

ואתה נעטף בשיער ובשכבות עור.

ו´ תשרי ה´תשס"ט

כנפיים
וברצוני לעטות לך כנפיים,

בטרם תמראי.
כ"ח אלול ה´תשס"ח

חייך
והרוחות הקרות מגיעות.

תמיד קר לך, לא?

ואין קשר בין עונה זו לאחותה.
כ"ג אלול ה´תשס"ח

שעון
והתגובה איחרה.
כמו מחוגים ללא חשק, נעים לעבר השעה הגנוזה.

כ"ב אלול ה´תשס"ח

משי
פעמים אנו מתכנסים בתוך עצמנו.

שומעים את פעימות ליבנו.

נעטפים במשי תמידי.
י"א אלול ה´תשס"ח

עפיפון
וחזר הוא לשבילים לקווים הנעלמים,

ודימיין עפיפונים זנבות שמיימים.



ה´ אלול ה´תשס"ח

ניצוץ
ממרחק מה האור ניכר
כ"ג אב ה´תשס"ח

באשר הוא אדם
כל אדם באשר הוא הולך
כ"ג אב ה´תשס"ח

אביו ובנו
ואביו לו לחש לטפס גבוה לנגוע ברקיע ולעוף חזרה למציאות

עוד בטרם נולד לחש על בטן אימו לחשים ומילות קסמים
כ"א תמוז ה´תשס"ח

הדוברים
בגלימה לבנה ומילים ממהרות אצא לקראת הדוברים.

אנשים עם חרבות בין שיניהם, רוצים לטרוף את הבלי המילים.

מבשרי בשרות במילים עדינות, או בשצף אין סופי.

ט´ אדר א´ ה´תשס"ח

אנשי המתים
ודממה נשפכה על העיר כמו רוח חרישית
יצאו האנשים מביתם
וחיפשו את השיעמום הקולח ברחובות.
כ"ח טבת ה´תשס"ח

חרוז
עצמי אינו מחויב לי, ואיך אתחייב לאחר.

שתי טבעות בין אצבעות, קשר אחד מתעגל.

ובלי קשר, עצמי אינו פנוי לקשר.
ה´ טבת ה´תשס"ח

געגועים
ומה שכבר נשאר אספו הכוכבים
געגועים על העבר עטפו העננים
בשמיכה של רחמים .
י"ג כסליו ה´תשס"ח

בליל סופה
בליל סופה אשב בדד ביער עבות
שלגים לבנים יראו בחלוני המוצף געגועים
געגועי לסתיו החולף.

ו´ טבת ה´תשס"ז

עיירה
והעיר עייפה שוכבת למרגלות הנמל
כ´ אלול ה´תשס"ו

פעמים
יש פעמים בהם הסתיו נוקש על דלתות הקריע

הוא מגיע אך לעיתו ועלים שזורים בגלימת
י"ג אלול ה´תשס"ו

שם בין
בין הרי הרחמים

שם ישב ינשוף וחיפש פתרון איך לצוף
י"א אלול ה´תשס"ו

תכלת ים
במעמקי המצולות דגים שוחים בלי דאגות
כ"ח שבט ה´תשס"ו

שמיים כחולים
יש לפעמים אתה סתם לבד,

מחפש פתרון ,לא מוצא מיד,

עובר מסביב ,לא נופל כמעט.
כ"ח שבט ה´תשס"ו

רוח נדיבה


רוח נדיבה בין צמרות העצים

משב קל

העלים בקלילות

סופגים מכת רוך
כ"ח שבט ה´תשס"ו

קשת בענן
קשת בענן ,כל כך הרבה גוונים יפים

הנה שוב נמצאת שם בין העננים
כ"א שבט ה´תשס"ו

עננים שקופים

רדו שמיים עדינים עלי ובכו, ובכו

ענן ירחף כאן מעלי, לבן ,שקוף.

ישא אותי אל הכחול, לרקיע השקט,

ארחף שם לפעמים, שארגיש בלב.
כ"א שבט ה´תשס"ו

משאלה
הלילה יורד מסתכל בכוכבים,

שואל את כולם ,מתי הם שוב נופלים,

כדי שאני אביע משאלה,

צריכים אלפי כוכבים ,ליפול על הרצפה
כ"א שבט ה´תשס"ו

שלכת
שלכת ,בין תקופה של תקווה ,למרות הנפילה,

ענפי העץ יאספו אותם בחזרה.
י"ט שבט ה´תשס"ו

שבילי החיים
שבילי החיים ,מסומנים זוהרים ,תצעד בבטחה,

עם הגב אל החושך ,שהשארת בחוץ,

תעלם שם באור ,זה עכשיו כה נחוץ.
י"ט שבט ה´תשס"ו

ציפור הנפש
ציפור הנפש, שוב פוגשת

רגשות מקומיים,

מטפחת את הלב, והנשמה לאנשים.
י"ט שבט ה´תשס"ו

סתיו


מתחילים העלים להיות אפורים,

כן הגיע הסתיו הם שומעים.

ומסע ציפורים שוב מתחיל,

לחפש את החום בקטבים אחרים
י"ב שבט ה´תשס"ו

נר נשמה
נר נשמה נדלק בדממה,

הזיכרון כאן נשאר,

בכל שנות השגרה,
י"ב שבט ה´תשס"ו

נופים קסומים
אתה זוכר נופים קסומים,

מעיינות חיים בין ההרים,

לצלול ולהרגיש לקום ולהמשיך כך כל הזמן
י"ב שבט ה´תשס"ו

מראה


מראה בחדרי ומה בא נראה?

בן דמות היגון משתקף מתוכה.

אך פניו לכולם נראים שמחות,
ז´ שבט ה´תשס"ו

מסע
עוברים עליך הרבה תלאות ,

ממסע אל הדרך הלא נודעת.

אתה לוקח את תיק האמונה ,

וממשיך לצעוד עוד.

עובר על פני ימים ,ומקומות משונים,

בתוך ליבך התקווה נשארה,
ז´ שבט ה´תשס"ו

מסגרת
תמונה קטנה העומדת במסגרת החיים,

מספרת את הכל.

בניתוחה המעמיק להרבה כיוונים יכולה לזרום,

שדה פתוח, שמש גדולה,
ז´ שבט ה´תשס"ו

מילים פורצות
מילים פורצות ,מהפה הפתוח לרווחה,

מין תקשורת שיש כאן ,דיבור נצרך להבנה.
ה´ שבט ה´תשס"ו

מה מסתתר
מה מסתתר מאחורי הדממה,

אולי צעקה שעומדת לבקוע.
ה´ שבט ה´תשס"ו

כך חיינו
עומד בתוך שדה מסתכל בפרחים,

הם נובלים כמו שלכת ,כך חיינו לפעמים.
ה´ שבט ה´תשס"ו

יומו הראשון
מגיח לתוך אצולת העולמות,

נדחק לפינות ההגיון.

זה יומו הראשון,

באוויר העולם.


כ"ט טבת ה´תשס"ו

חיים אחרים
זוג עיניים תלויות

בדורות ראשונים

איך היו פעם חיים אחרים.
כ"ט טבת ה´תשס"ו

לילה
כן זה לילה מלא במסרים מעורבים,

השמיים כמעט נקיים,

הם מלאים בעננים פשוטים שזזים לפעמים.
כ"ט טבת ה´תשס"ו

כוכבים
שאתה רוצה את הירח,

הוא נעלם אי שם.

שאתה סופר את הכוכבים,

הם נזכרים ליפול לפעמים.
כ"ז טבת ה´תשס"ו

חסד של אמת
חסד של אמת ,מעולם החיים.

עוזרים ומעלים את המתים,

אל השמיים הנצחיים.
כ"ז טבת ה´תשס"ו

חלון
חלון נפתח בנגיעה אחרונה,

על החיים על פני האדמה.

עולים לרקיע שם שולטת השתיקה,
כ"ב טבת ה´תשס"ו

חלום
ובחלום אתה מכיר את כולם,

אך שאתה מתעורר אינך זוכר דבר.
כ"ב טבת ה´תשס"ו

זמן
כן זמן לא שולט בעולם הנצח,

עבר, הווה ,עתיד,

נאגדים שם לעולם.
כ"ב טבת ה´תשס"ו

זיכרון ישן
מזמן שהיה עוד זיכרון ישן ,היינו אז ילדים,

שעברו הזיכרונות הרבים ,היינו כאן חיים.
כ´ טבת ה´תשס"ו

הפתילים
אך עכשיו הנרות שוב דולקים

הלפיד מצא את הפתילים.
כ´ טבת ה´תשס"ו

המשל והיפוכו


בדמדומי הלילה האפור

פוסע הלך לתומו ובמקביל למחשבותיו לגבי קיימו
כ´ טבת ה´תשס"ו

הנאות מדומות
עוד שם הם ממתינים למלא סיפוקיהם,

אלה החיים אומרים חבריהם,

אך בתוך ליבם השמחה אינה שלמה,
י"ד טבת ה´תשס"ו

הוא כבר כאן
מקומות שנשברו לרסיסים ,מחברים הכוכבים,

רק הירח שנשאר ,הוא לא הספיק,

הוא כבר כאן.
י"ד טבת ה´תשס"ו

האור
תן קפיצה לתוך האור, תראה דברים אל תחזור,

ימים שיחלפו לך, תרגיש כמו בדמיון שלך.
י"ד טבת ה´תשס"ו

דמעה חדשה
דמעה חדשה ,עומדת ליפול כל שנייה,

מתאפקת ,שורדת ,אך בסופו של דבר,

אינה יכולה.
י"ג טבת ה´תשס"ו

דיאלוגים אישיים
דיאלוגים אישיים כל היום נמשכים,

בין ליבך, למשכן המוח העטוף
י"ג טבת ה´תשס"ו

גשם ראשון
גשם ראשון ,דופק בחלון,

טיפות השמיים הראשונות.

י"ג טבת ה´תשס"ו

געגועים לחיים
געגועים לחיים ,להיות עכשיו עוד שם.

סנוורים משונים ,הם תקווה,

מהעולם שבתוך ליבך.

י"ב טבת ה´תשס"ו

גן עדן
גן-עדן זה שם ,המקום המיוחד,

לצדיקים של ממש ,שעבדו את בוראם,

עם הגוף והנשמה ,כחטיבה אחת.



י"ב טבת ה´תשס"ו

בסתרי לאלוקי
בסתרי לאלוקי, אספר לו כל סודותיי,

ואודה לו תמיד ,על כל נפלאותיו,

אשר עושה עמדי.
י"ב טבת ה´תשס"ו

במדבר השאיפות
במדבר השאיפות, נפשות משתוקקות,

לנשום אוויר נקי, להלך שם ברוגע,

ולהרגיש את החיים.
י´ טבת ה´תשס"ו

בין שקיעה לזריחה
בין שקיעה לזריחה ,אתה זוכר את התקווה,

שעמדה אז לך באותה השעה.


י´ טבת ה´תשס"ו

בחדרי
בחדרי הקירות בלובנם עוטפני,

נרות זוגתי דולקים שם תדיר,

אורם מאחד אהבתנו.
י´ טבת ה´תשס"ו

בועה
כי כל אחד סגור בתוך בועה שהוא רוצה,

מכיר רק את עצמו ,כי הוא חושב שהוא כזה.


ב´ טבת ה´תשס"ו

ארצנו הקטנה
מה רע שואל אני בארצנו הקטנה,

הברוכה מכל טוב ארצות השממה.
כ"ט כסליו ה´תשס"ו

אנשי השמיים
הם לבשו בגדים כמו מלאך,
ובחושך זרחו כמו האור,
כ"ט כסליו ה´תשס"ו

אלוקי
מחפש לי מקום ,בלי אף אחד,

שבו מתי שרק ארצה ,אוכל לדבר עם אלוקי.

לספר לו ,מה שעובר עלי ,
כ"ט כסליו ה´תשס"ו

אל מול ענייך
אל מול ענייך ,ראיתי אושר לרוב.
אל מול ענייך ,ראיתי שיהיה רק עוד טוב.
כ"ב כסליו ה´תשס"ו

איש
נהיית כבר לאיש,

מלא בשאיפות,

גבר של ממש, מכל הבחינות
כ"ב כסליו ה´תשס"ו

איכה
איכה יהודי יקר
ט"ז כסליו ה´תשס"ו

אדם ,זמן, מקום
הזיכרון הבלתי אמצעי הזה, הנותן מרגוע בימים לא ימים. ואילו אתם עומדים מהצד לא מתערבים, נותנים לשטף החיים הדמיוניים הללו לחלוף באין מפריע. היום עומד כעמוד שעווה נוטף בשמש הגדולה והנעלמת.
ג´ ניסן ה´תשע"ג

על ההכרה
א - אז מזל טוב.


ב - תודה.


א - מאיפה היא?


ב - ירושלים.


א - מאיפה?


ב - ירושלים, ירושלים.
ט"ו טבת ה´תש"ע

מי בתור?
א - איזה תור אתה אדוני?



ב - 101.

א- יופי אני 102.


ב - מה יופי פה, אם כבר אז יופי לי.



א - למה לך?


ב - מה למה לי? אני לפניך.
י´ טבת ה´תש"ע

בייגלה
א - בייגלה, מה?!!



ב - כן, בייגלה.



א - טעים הבייגלה?


ב- כן טעים. מה!!!
כ"ז כסליו ה´תש"ע

האומנם
האומנם כל היצור הנברא לו יש שם
י"ג אלול ה´תשס"ו

שם
האומנם כל היצור הנברא לו יש שם
ד´ אלול ה´תשס"ו

יותר מאוחר
יותר מאוחר חצי שעה אחר חצות
יותר מאוחר אבוא אליך זה לא סוד
י"ז אב ה´תש"ע

שיר אחד
שיר אחד אני אשיר לך אני אשיר את עצמי
ו´ כסליו ה´תש"ע

לו
לו אמרתי מילים לא אמרתי כלום

לו אמרת לי עכשיו אהבה היא כל מה שנשאר לך

ולי כואב בלב אני אותך אוהב
כ"ד אייר ה´תשס"ט

כל כך
כל כך הרבה שנים, עדיין נושק לך שאת ישנה.

כל כך הרבה מילים, עדיין נותן לך שאת עצובה.



י´ טבת ה´תשס"ט

ימים לבנים

ימים לבנים, סירות עם מלחים פשוטים.

מנווטים, את המציאות של המחר.

שטים לעבר מקומות, עם אוצרות גנוזים.

חושפים , ומגלים שם, עתידות...

שאין בשום מקום.


כ"ה כסליו ה´תשס"ח

געגועים
ומה שכבר נשאר אספו הכוכבים

געגועים על העבר עטפו העננים

בשמיכה של רחמים .

י"ט כסליו ה´תשס"ח

סניורנטע
סרנדת אהבה בניחוח ספרדי
כ´ ניסן ה´תשס"ז

עכשיו חצות
עכשיו חצות, הילדים מזמן עזבו את הרחובות.
קול קורא בקול, וקצת נרדם.
בא עכשיו תשכב תישן

י"ג ניסן ה´תשס"ז

אשא עיני
יצירה בלוזית בסגנון ישן
ד´ ניסן ה´תשס"ז

פרו
יצירה בסגנון דרום אמריקי
כ"ז אדר ה´תשס"ז

נופים קסומים
אתה זוכר נופים קסומים מעיינות חיים בין ההרים
לצלול ולהרגיש לקום ולהמשיך כך כל הזמן

ח´ טבת ה´תשס"ו

אדון עולם
אדון עולם בלחן חדשני
ח´ טבת ה´תשס"ו

סע
.שיר טרי
בדומרה(כלי רוסי בעל 3 מיתרים) Blackhorse
בפעמונים ומקל גשם משה .י. ולו מוקדשת היצירה
מילים שלי בלחן קצת עזר blackhorse
כ"ג כסליו ה´תשס"ו

שמים כחולים
לחן חדש לשיר ישן שלי blackhorse:במפוחית החלשה
כ"ג כסליו ה´תשס"ו

מראות
זוהי יצירה עם מילים מונפצות מילים אוסיף בעתיד
י"ז כסליו ה´תשס"ו

מבואות
כשבאים לכתוב את העבר, ההווה הופך לנוכח במציאות הזמן. כמו שכתוב, האדם נמצא היכן שמסתובבות מחשבותיו, ומה זה משנה אם הן בעבר או בעתיד. למרות שהעתיד הוא דמיוני, והעבר – מהותי עד כמה שהוא אמיתי.
כ"ב תמוז ה´תשע"ז

סטיבן את צחי
אני לוקח את הקונגו האדיר הזה, ומתחיל להוריד את הקרמיקיה בתוך האמבטיה. סטיבן אמר לי שהוא קופץ לקנות לנו אוכל, והוא עוד מעט יבוא.
ו´ אלול ה´תשע"א

אורחים ליליים
אנחנו מציצים להם לתוך הסלון שבמרכזו מונחת ספת עור ישנה מלאה קמטים, שלא יזיק לה גיהוץ יסודי ובהול. שטיח פרסי מרופט ועתיק משנות החמישים הפרום לכל אורכו.
ט"ז תמוז ה´תשע"א

נשמע לי
"....יוצא לי לפעמים ככה פתאום לצאת מהבית וסתם להסתובב לבד עם עצמי. לשים אוזניות להעלם ולהקשיב ללב שלי.
ח´ תמוז ה´תשע"א

אסוציאציות חופשיות
מה זה המכנס המוזר הזה שהוא לובש. זה כבר מזמן לא באופנה. מי מכתיב את האופנה כשחושבים על זה.
ב´ תמוז ה´תשע"א

אנשי הגשם
דצמבר 1991. הברד והגשם מתכרבלים ביחד ודופקים על גג האוטובוס. הנהג לא יודע כבר מה לעשות,
כ"ה סיון ה´תשע"א

לשאוף ולנשוף
היא רוצה לקפוץ, לא רוצה לקפוץ. מעורערת, מערערת על עצם קיומם של כמה דברים אשר לא נותנים לה מנוח, לא זורמים לה
י"ח סיון ה´תשע"א

חלום ליל קיץ
הוא עמד בצומת סואנת במרכז תל אביב, בעת שקעה החמה בלב ים. קרירות מה עטפה את העיר, והוא צועד מחפש את עצמו בכיוון לא ידוע
ז´ סיון ה´תשע"א

בחזרה להווה
הנהג בקושי מצליח להוציא איזה חצי מילה מהחלון הפתוח, ומיד כמו עדרי זבובים מתקהלים על דלתו ושואלים לאן, לאן.
כ"ט אייר ה´תשע"א

הסמל, הסרס"פ, והחול
אז הנה אנחנו יושבים שם מחוץ למין מבנה מוזר כזה. היה זה קיץ לוהט בחוץ, סוף יולי או תחילת אוגוסט, כמעט כמו בחום של השיר.
כ"ו אייר ה´תשע"א

20 ומשהו
"אז קוראים לה אורלי, והיא בת 20 ומשהו". מה ומשהו?! ,אני מהרהר לעצמי בעוד השדכן התורן מריץ את הקורות חיים של המעומדת המי יודע כמה. ואני כבר חושב על כמה תסריטים בראש, פשוט בשלב מסוים אין לך כוח יותר, אני לא יודע איזה כוח אבל אין לך אותו.

י"ז תמוז ה´תשס"ט

מחשבות
ענייה עייפות, זה ימים שהיא משקיפה מחלונות הקומה האחת עשר בחדרה במלון. היא הגיעה לפני כמה ימים, היא לא יוצאת מהחדר היא בוהה בשמיים. לחייה כבר מלוחות מדמעות. היא ספרה כבר את כל פנסי הרחוב, עד היכן שענייה מסוגלות לראות.
י"א סיון ה´תשס"ט

ימי עכשיו
"לופי", כך אנחנו קוראים לו. בימים האחרונים הוא לא הוא, זה התחיל בשאגות לא ברורות שנפסיק לקרוא לו ככה. הוא לא איזה סוג של כלב. והמשיך בהסתגרוית בחדרו ימים כלילות.

י"ד אייר ה´תשס"ט

זוג
עוד כשנכנסתי הייתי בסוג של מין כזה דיכאון לא ברור כזה. ישבתי על כיסא. ואז מתחילים הצחוקים.
ג´ אלול ה´תשס"ח

לוי



ובאביב הכול פורח. העצים מתמלאים פרחים יפים. והכול מאיר באור נוגה. וממול לעץ, עמד לו לוי. אדם העטוף מחשבות.

ד´ אב ה´תשס"ח

מעלית
איך שהוא, תמיד הם מוצאים את הנקודות האלה. החורים השחורים האלה, כאילו הם מכשפים אותם, או משהו.
ג´ אב ה´תשס"ח

ברנש ונהג מזדמן
והוא המשיך ללכת התעלם מפיסות הנוף הנדירות והלב דופק כמו שעון מעורר בבוקר נוקש על
כ"א תמוז ה´תשס"ח

איש זקן
איש זקן פגשת פעם הוא אמר הרבה אך מכל אותם הדברים שאמר אותו זקן אמצת לך דבר אחד.
כ"ד תשרי ה´תשס"ז

חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד