קשה עלי הכתיבה. לא מפני שאין מה לכתוב, אלא מפני שיש יותר מדי. אני מרגיש פחד מפני המילה הכתובה. הדיבור,הרבה מן ההגשמה יש בו.[הרב משה צבי נרי´ה זצ"ל]

תן לי עוד
תֵּן לִי לָרוּץ בִּשְׁבִיל קְלִפּוֹת הַמְּלָפְפוֹנִים וְהָעַגְבָנִיּוֹת
שֶׁל אֲרוּחַת הָעֶרֶב
י"ט ניסן ה´תשע"ח

זאת אני
על ערימת החסרונות שהתגבבה להיות עצמיותי
על הטוב הנסתר באיברי
י"ט ניסן ה´תשע"ח

מניין גברים
היש יפה יותר מאדם המניח לחם יומו
ומפנה ליבו לשמיים
י"ט ניסן ה´תשע"ח

איך מכינים
איך אאמין שנולדתי מחדש בזה הרגע
ואני הווה ומחובקת בידי יוצרי
כ´ טבת ה´תשע"ח

תן לסהר
שנאהב עגול
שנהיה שני חצאים
מטושטשי קצוות
ו´ טבת ה´תשע"ח

מקימי
מקימי מרבצי, מעייפותי, מעצלותי
מקימי מדמיונותיי, הם עלו על כולנה.
ו´ טבת ה´תשע"ח

תהיי בגוף
איפה את
האם גלית למקום מים רעים
או שנשארת בגוף
ו´ טבת ה´תשע"ח

אחר צהרים בבית
אֵין לִי מָקוֹם

לְהִתְרַחֵב, לְהִתְמַתֵּחַ, לִנְשֹׁם

כָּל מָקוֹם בּוֹ יָדִי מַגַּעַת

נָגוּעַ בְּעֹמֶס
י"ב שבט ה´תשע"ז

תן לי לאהוב את מה שיש
וְעָמַדְתִּי בְּאוֹר הַזַּרְקוֹרִים

וְחִיַּכְתִּי חִיּוּךְ מִתְנַשֵּׁף, מִתְאַמֵּץ, שֶׁמֻּתָּר לוֹ לִהְיוֹת עָיֵף וְיָפֶה
י"ב שבט ה´תשע"ז

הקרב היומי
מַדּוּעַ שֵׁם הַקְּרָב שֶׁלִּי הוּא יֵאוּשׁ, עֲבֹר?

הֲרֵי אֲנִי הַמְּפַקֶּדֶת
י"ב שבט ה´תשע"ז

קול הברית שמעתי
תִּבְכֶּה, אֲנִי אוֹמֶרֶת לוֹ,
אֲנִי לֹא יוֹדַעַת מָה עוֹד בִּיכָלְתְּךָ לַעֲשׂוֹת
כ"ח טבת ה´תשע"ז

וכשתחליט לברוא
וְאַתָּה לִי אָב וְאָהוּב וְאֶבֶן
לְהַנִּיחַ רָאשִׁי עָלֶיהָ, וְלַחֲלֹם
כ"ח טבת ה´תשע"ז

אני באר
תן לי לגלות שכל הפסוקים והפסקאות שלמדתי בחיי
מתרוצצים כתווים בין השורות
כ"ח טבת ה´תשע"ז

דרכים הפוכות ונוגות
בסוף הדרך עוד נגלה
שהיה לנו מבט אחד בעיניים
מבט ארוך, חם ובודד
כ"ח תשרי ה´תשע"ז

נהי של עולל
וְלֹא יָדַעְתִּי מָה אוֹמֵר לִבְּךָ.
הֶהָיְתָה זֹאת זַעֲקַת שֶׁבֶר
אַזְעָקַת שָׁוְא
אוֹ קִטּוּר שֶׁל מָה בְּכָךְ
כ"ח תשרי ה´תשע"ז

עוד לילה בלי סוף
הַלַּיְלָה לֹא נִשְׁמַעַת זַעֲקַת הַנָּשִׁים הַנִּשְׁבָּרוֹת
הֵן יוֹלְדוֹת עַכְשָׁו
אֶת עַצְמָן
כ"ח תשרי ה´תשע"ז

עת ללדת
אֲנִי הַבַּיִת וְהַחַיִּים
וַהֲמֻלָּה עוֹבֶרֶת לְצִדִּי, מִסְּבִיבִי, בְּתוֹכִי
לֹא מוֹתִירָה בִּי דָּבָר
כ"ג אלול ה´תשע"ו

פשוטה
וְאַתָּה לִי אָב וְאָהוּב וְאֶבֶן
לְהַנִּיחַ רָאשִׁי עָלֶיהָ, וְלַחֲלֹם
כ"ג אלול ה´תשע"ו

שיר העקרה
אֲפִלּוּ אֶת עַצְמָהּ הִיא כְּבָר לֹא בִּקְּרָה
שֶׁהִיא עֲגֻלָּה
וּמְאוּם אֵין בָּהּ
כ"ג אלול ה´תשע"ו

ארבעים פלוס חמש
ואין שעת רצון גדולה מזו,
לאהוב
ט"ו אב ה´תש"ע

שבוע שמיני
אני מרגישה אותך מטלטל,
נושא אותי למצולות בהן לא חפצתי
ואני מלאת הודיה והלל
ט"ו אב ה´תש"ע

שני לבבות
מתגלגלת איתך
מלמטה למעלה,
מגלה את עצמי
בעצמי
ט"ו אב ה´תש"ע

כלים ואור
אולי מחר נצא לשווקים,

לא נביט בעיניים כלות

בתמורות דוק המרחבים

לא נביט,

נהיה מכינים כלים.



י"ג סיון ה´תשס"ט

הגעתי
ממנו נשקף

עולם שרחש וסער בקרבי

ולא היה לי מנוס

מן העולם עד העולם,


י"ט אייר ה´תשס"ט

תמיד, בבוקר
את מיטב בגדיך בחיפזון עטית

פעם אחר פעם את הדש כיבדת

ופרץ הגיל וחדוות הרעדה

ליוו אותך במקהלה עליזה.

י"ג אייר ה´תשס"ט

פתע כעובר
הַאֵין זֶה פֶּלֶא עֵת עֲבַרְנוּ בִּמְצוּלוֹת

תּוֹף מִרְיָם בֶּטָחַ יָשַׁב בְּאֲמְתָחתֵנוּ,

הֵן לֹא יוֹם אַף לֹא לָיְלָה,


י"ג אייר ה´תשס"ט

עד שער השמיים
חמישים מדרגות עד שער השמיים

הננו צועדים אליך בגבורה, סיני

באמתחתנו חירות, בשעלינו זכר המים

וקרני חמה לא נדע מנין

י´ אייר ה´תשס"ט

בודקים חמץ
מבעד לרחש הנוצה נשמעות

לחישות אסורות על חופש ובריחה

מתוך בחירה,


ט´ ניסן ה´תשס"ט

מחשבות גשם
כיצד אשב בשקט

תהומי

אשר נפלתי שמה, לשממה

ולאחרית הנה הגשם


כ"ב שבט ה´תשס"ט

זמנים של גיל
תרתי אחר כיפת שמיים מעל ראשי

ודוק דממה אשר יהא מבטחי

תמיד בבוקר, בבוקר.

ח´ שבט ה´תשס"ט

לקחת הכל
כמו דופק תיבה תהודה - - -

רק הוא הולך ומחולל

מן העולם עד העולם.


כ"א כסליו ה´תשס"ט

צימאוננו לשמיים
אֲנִי אוֹהֵבֶת שְׁאֲתָּה מָאֲרִיךְ בְּשִׁירָה

מְנָגֵּן אוֹתִי כְּמִזְמוֹר רַעֲנָן לָרָקֵיעַ

דּוֹלֶה מִמֶּנִי מַיִם,

מַרְוֶּה צִמְאוֹנֶנֶוּ

לַשָּׁמַיִם--

ל´ תשרי ה´תשס"ט

פעם היו לי מילים
פָּעַם

הַיוּ לִי מִילִים אֲרוּכוֹת כַּגָלוּת, מְתוּקוֹת כְּכִינוֹר

דַקוֹת כַּנִיגוּן הַזֶּה שְׁעוֹטְפֵנִי,


ל´ תשרי ה´תשס"ט

מכבסת העולם, הזה
זיעת המאמץ
ניצוץ החדווה
עיקול שפתיים מעלה להיטיב,

כ"ח אלול ה´תשס"ח

ירושלים של חורף
ירושלים, של חורף
מנגנת לי ימים של דמע
במקצב יורה מתחלת ומפסקת
ואני שומעת את זרעַי, צומחים המה

כ"ב אלול ה´תשס"ח

ואני כולי תפילה
ואחר שנים ארוכות בהן ביקשתי
לאחוז תחינה באמתחתי,
הנני כורעת בבקשות
ל´ אב ה´תשס"ח

עדי כסא כבודך
פלא כי ביקשתי

לקלוע חוטים של קודש

לעבותות אהבה---

עדי כסא כבודך
כ´ אב ה´תשס"ח

טוב וחסד
כספתי עד

להודות ולהלל לשמך הגדול;
כ´ אב ה´תשס"ח

האוצר הטוב הזה
וְעַתָּה שְׁמָצָאתִי אֶת

הַאוֹצָר הַטוֹב הַזֶּה

אֵין בִּי אֶלָא כִּסּוּפִים

לְהִסְתּוֹפֵף בְּצִלוֹ
כ´ אב ה´תשס"ח

זה ביתי שאבד
ובהגיע יום בו ניטל ממני בית

ואין בי משכן,

אמור אך בלחישה

מי יתנני כר--

ג´ אב ה´תשס"ח

הפותחת שערים
גם שערי שמחה לא ננעלו
צעקתי להרים
ג´ אב ה´תשס"ח

אודות התשובה
אודות התשובה

אבקש לטוות כליל תנחומים,

חוטי אש שלובים בחוטי חסד

כ"ד תמוז ה´תשס"ח

לך תשוקתי
תחינות עמומות ועיניים בורקות

תשוקתי לניגונך אשר אינו כלה;
י"ז תמוז ה´תשס"ח

הביתה שבתי
חיוכים שפיזרתי

דמעות גיל שקטפתי,

כמה מהם בחיקכם מונחים--

י"ז תמוז ה´תשס"ח

הרעות
את נצח, את.

לוואי ותמעדי לרגע אל תוך

חיקי,

קחי אותי עמך, יחד

נשוב---
י"ב תמוז ה´תשס"ח

חוצה מדבר
אותה הפעם לא ידעתי את נפשי

בשעת אמירת תפילת הדרך,

אמרו שלחצות את המדבר זה אי אפשי

ד´ תמוז ה´תשס"ח

כיסופים מתוקים
הכיסופים המתוקים נוגנים

את ששכחתי והטבעתי במצולות

עלה שקטפתי, פרח שנשקתי

י"ז סיון ה´תשס"ח

חיילים אבירים
דָּי לִי בָּעוֹלָם בִּפְּקָעַת רִגְעֵי טְלָלִים מְאִירִים,

בֵּינוֹת מָרְאוֹת הַתְּכֶלֶת לִרְאוֹת אֶת זִיו פְּנֵיכֶם

תַּלְמִידֵי חָכָמִים שֶׁבָּדוֹר, חַיָּלִים אַבִּירִים

ט´ סיון ה´תשס"ח

רישום מהיר
אנא רחמן,

קרב אותי בחסדיך הרבים

ט´ סיון ה´תשס"ח

גלימת הסתר
ובשרנו מתכווץ

עורנו מדלדל

אור עינינו כבה

ואנו מתכנסים לתוך גלימת גלות בזויה.

ט´ סיון ה´תשס"ח

ניגון שבור

כֹּה מִשְׁתּוֹקֶקֶת לְהַעֲלוֹת בָּת שְׁחוֹק

מְהָמַעְיָן הַגָּנוּז בָּיְעַרוֹת

אַשֶׁר סָבַכְתִי בְּתוֹכִי
כ"ה אייר ה´תשס"ח

שירי הערוך לעלמת הנדודים הארוכה
ואת, נצח.

נודדת אני ממני אליך

כולך יפה.

כ"ה אייר ה´תשס"ח

משוגעים אנשי הרוח
משוגעים אנשי הרוח.

הלא ידעת כי שבי נקיפך בעז

עד אשר יפלו

חומות נפשנו
כ"ה אייר ה´תשס"ח

טיול
הבוקר הזה קורא לי

לפתוח את השחר

בו טרם נגעתי

כ"ה אייר ה´תשס"ח

סיס שנפרם
הולכים ובאים כספיח

פרא צומחים

פרא שוקטים בשאונם

תעתועי האמת

י"א אייר ה´תשס"ח

דכי הניגון
ודכי הניגון אשר אינו פוסק

על געגוע שדעך

והביא עימו גל חדש

שיתנפץ על המשבר

י"א אייר ה´תשס"ח

מכורתי
עַל מְעַט מִדַּי אַהֲבָה שֶׁהֶעֱנַקְנוּ לָךְ

בְּחָפְזָה,

עַל יָמִים שְׁלֹא קָרָעַנוּ וְאָבַנִים שְׁלֹא סִכַּלְנוּ

י"א אייר ה´תשס"ח

בעטיו של נחש
לעקד עשתונות של צמיחה

לאילן רענן.
י"א אייר ה´תשס"ח

דמותי
שָׁלוֹשׁ, שֵׁשׁ, שְׁתַּיִם, שְׁמוֹנֶה
אֶפֶס קִילוֹמֶטְרִים מֶאֶרֶץ זָבַת
דָּם וְתִמְרוֹת עַשָׁן.
כ"ט ניסן ה´תשס"ח

תם
תם, מה הוא אומר

האם לב יבין,

כ"ט ניסן ה´תשס"ח

שדמות מחשבתי
שָׁפַתָּ אותי זה מכבר

ואני עוד אך מעט

אגלוש

למחוזות לא לי
כ"ט ניסן ה´תשס"ח

ענינא
הו, רחמנא

גדול יום המפגש

ביני ובינך

אדיר רזו

כ"ט ניסן ה´תשס"ח

קול קורא בעדן
בזאת נדרתי

לא לעשות דרכי אליך

כקפנדריא

ולא לקפוא על שמרי,

אך להיות מתגעגעת

כל ימי,

מתגעגעת.
י"ט ניסן ה´תשס"ח

צבאו חלומותי
ואם יכמרו רחמיך,

צָמֵת שירי געגועי לגלעד

בקרב כסאך.
י"ט ניסן ה´תשס"ח

שטה מפאה לפאה
אך המרחבים מפרכסים חייך

בפניכה שובה.
י"ט ניסן ה´תשס"ח

חמישי בשבת
את עושה את צעדיך

בערב יום השישי

הזה

הישר אל תוך חיי

י"ט ניסן ה´תשס"ח

נמושות
לנמושות

מותירים מפתח לשדות הרחבים

שיבואו באפסותם ללקט מעט

חיים,

אף אני וגפי הנחשלות

אצות אחר שדות אינסופיים

ט´ ניסן ה´תשס"ח

מחוללת הברקים
להיות רטובה באהבתך

ספוגה במנחותיך

להצמיח

כל שתבקש

כל שתורה לי

להיות נותנת--
ט´ ניסן ה´תשס"ח

באשמורת אחרונה
לבדך שמעת שאגותיי באשמורת אחרונה

מבקשות אותך

להיות הרחק ממך

לא כעב

לא בעב

ט´ ניסן ה´תשס"ח

בארץ אהבתי
בארץ אהבתי

עובר חוט השני בינינו, הדקים

כחוט השערה,

איננו נראים ואיננו רואים.

ח´ ניסן ה´תשס"ח

ולד
ולד רוחם

עטורה נשמתם זוך

אצים בגבורה זרדים ללקט

להבעיר את שכבה

א´ ניסן ה´תשס"ח

מחוזות הבאי
אל מחוזות הבאי

מקום בו הבלי עולם

חגים ומכרכרים

סביב האין.

כ"ב אדר ב´ ה´תשס"ח

צרי וארגמן
בכל עת בה רוחי

נקלע

לגומחה שחורה

מרה גדולה,

נזכרת

אני כי אתה

כ"ב אדר ב´ ה´תשס"ח

דעת
אנא חוס

נא רחם

והזרח בי דעת

שלא אכשל

כ"ב אדר ב´ ה´תשס"ח

אוחזים בברית
בכל קרן שמש מצהלות חתנים

ובעומק חשכה זוהרת בריתך

אלף עולות

אלף נשים--

כ"ב אדר ב´ ה´תשס"ח

שיר גלות של בין ערביים
מאז שהחרבנו---

מאז שהחרבת

את ביתנו

אוחזים אנו בחליל

תרים אחר העוז

ובאר הרוח,

ט"ו אדר ב´ ה´תשס"ח

עולם שלא היה
נשמה אחת

של ניגון עתיק

בגופות מחולקים,

נזרקים האיברים מעלה

מ ת ע ר ב ב י ם

ט"ו אדר ב´ ה´תשס"ח

מכתב שירה
מצולותי,

אינן ימיך

מחוטטת כפי שהיני

נשקתי לחייך

ואת הרוות אותי ממוהל החיים

ט"ו אדר ב´ ה´תשס"ח

מגילת סוטה
הגם כאשר טימאו את נפשך

והסירו מלבושיך ההדורים

ידעת כי לנצח תאהבו---
ט"ו אדר ב´ ה´תשס"ח

נכספה וגם כלתה נפשי
אב רחמן

פונה אני אליך,

עיני בקרקע כבושות

וליבי קושר עורקיו

בכסאך,

כהתה רוחי

טחו עיני מראות בישועתך

ו´ אדר ב´ ה´תשס"ח

לילנו כליש שואג
מה לך הנשקפה כשחר,

הגם את לפרקים כורעת בקרה

לשמוע אם יש אדם קורא לך חזרה
ו´ אדר ב´ ה´תשס"ח

יהבי עליך
יצאתי אליך,
ליבי כיורה
יוקד וגועש לקראתך
כ"ט אדר א´ ה´תשס"ח

טין וטיט
טין וטיט,
טיט וטין
כך חצבתי את שירי

כמהה ליום

בו אטמנם בטנא מהודר

כ"ט אדר א´ ה´תשס"ח

מחה דמעותי
היום
לא אמחה דמעותי
לא אעז.
אחכה לידך הפרושה
כ"ט אדר א´ ה´תשס"ח

דוחן שאספתי
כדלפון דלקתי אחר השמש הגדולה
והיא בדמי
לא תלחש לי רז
כיצד תעמוד
בפני דוק תפילותי
מי כיתרה בדָיֵק
וירחיקני--
ט"ו אדר א´ ה´תשס"ח

גשם נדבות
גומאת אני בארובות עיני
את הדֶרֶךְ אשר דָּרָךְ בי
הזמן.
כאילו גת הייתי
כל חלום- ענב
ט"ו אדר א´ ה´תשס"ח

ברקאי
בוקה ומבלקה
בגפי אתהלך
ואין מקום לחשוף בבואתי
מדוע בושש לבוא השחר--
ט"ו אדר א´ ה´תשס"ח

אצטלת תאניה ואניה
בכלות אורחי כאשכר אביאו
בפני הטוב והמטיב
אולי יחוס ויעניק לי ארוכה,
שמא ירחם.
ט"ו אדר א´ ה´תשס"ח

אין קץ לי ולך
לשירים אשר אחרוז לך

אין קץ

לי ולך

ולהילת האוהבים הנחה על ראשינו
ג´ אדר א´ ה´תשס"ח

זמנים שרציתי לעבוד אותך
רוצה לבכות לך

תפילות ישנות

על זמנים שרציתי לעבוד

אותך

בצלילים ומחולות

ג´ אדר א´ ה´תשס"ח

שירה פשוטה
שירה פשוטה
לשורר איוויתי
לשָּׁבָּת אשר התדפקה על חלוני.

ג´ אדר א´ ה´תשס"ח

שירי העזוב
אף אני שומעת תפילות
הייתי
אוספת שיטין
פוקדת דמעות,
אף אני.
כ"ד שבט ה´תשס"ח

מחול הכאב
לזכרם של האריות, שנשאו רוח עז וגבורה ארצישראלית;
אחיקם עמיחי ודוד אלחנן רובין הי"ד.
כ"ד שבט ה´תשס"ח

בפרדס
מה ראית שם
שהפך אותך
אַחֵר--
כמה מפלי אדם
עליך ניתכו
פילסו בך נתיבים
של אש ולבנים.
י´ שבט ה´תשס"ח

ובו תקראני שחר
רק החטא
של תפילות שעברו
טרם נפקדו
קורא לי לבקש רקיע אחר;
י´ שבט ה´תשס"ח

עשרה בו
משוש חיי,
קוראת אני לך בכל אפלה,
מחכה לזרקורך
שיאיר לי מבעד לים הגדול
וכל לילותיו.
י"ט טבת ה´תשס"ח

ניגון אבלי החורבן
בכל ניגון
שלי
יש נהי ארוך
ויבבות קצרות
ואַין תשוקה למקום אחר
זולתךָ.
י"ג טבת ה´תשס"ח

משירי השעות הקטנות
נאספים רגעי הבהייה
למראת צללים חשוכה;
ואני נשבעת כי אור יש שם.
י"ג טבת ה´תשס"ח

מחשבות נפולות
עוד מעט
ותחזה בסדקים
כה דקים,
משרטטים במדויק
כל מחשבה נפולה
שבחרת לדבוק בה,
לכרוע עימה
כ"ה כסליו ה´תשס"ח

שבעה
אדם שידע לשבת שבעה
שבועות כה רבים
ודאי יוכל להכיל נופש לנפשו
ועונג לקץ הימים.
כ"ה כסליו ה´תשס"ח

שלחני כי עלה השחר
לנתי בלילה
בשמיכת החושך אשר ארגתי
עוון אחר עוון.
כ"ה כסליו ה´תשס"ח

חלומות
ואני תחת הסולם
מנגנת למלאכים
שיעלו, אני דוחקת בם
שיעלו
ויורידו לי מלאכים של ארץ
ישראל
כ"ה כסליו ה´תשס"ח

מראה הכרמים
מִזְמוֹר הֶחָצִיר
בִּנְגִינָתוֹ עַל קְנֵי הָאָרֶץ
הָאֲהוּבָה,
ט"ו כסליו ה´תשס"ח

תפילת הדרך
פְּעָמִים
שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי אֶת נַפְשִׁי
בְּעֵת כַּוָּנַת הַלֵּב
זְמַן אַמִירָת תְּפִלַּת הַדֶּרֶךְ.
ט"ו כסליו ה´תשס"ח

לעבר
בַּיּוֹם שֶׁתִּבְרַח מִבֵּית הַוַּעַד לְעֵבֶר
אֶרֶץ חֶפְצִי
יְפוֹצְצוּ בְּעִמְקֵי הֶהָרִים
הֵדֶי קְרִיאוֹתֵיךָ
ז´ כסליו ה´תשס"ח

ואקרא את הים
בְּגַן הָעֵדֶן הַזֶּה
יַמִים רַבִּים,
בְּכָל יוֹם
קְרִיעַת יָם סוּף.
ז´ כסליו ה´תשס"ח

עורגת
ואני מלאת כיסופים,
שתגמור אותי מן
העולם הזה,
תיקחני עימה
לאינסוף עטוף ברכה
כ"ח חשון ה´תשס"ח

אני הרוח
מאמצת ליבי להזכר

בכל הטוב

שהייתי

לפני שאיבדתי

את כולי

והפכתי לרוח

כ"ח חשון ה´תשס"ח

הניגון הזה
מתארכת כחליל לניגוניך

מתקערת לדמעותיך

כ"ח חשון ה´תשס"ח

אמא
עלובה אהובה
חלמת ליצור אומה,
חלמת.

אף לי ישנם חלומות,
ט"ו חשון ה´תשס"ח

בקשות של צמיחה
היכן הם שורשיך
ובמה דבק ליבך--
מתקערים העבים כסימני
דרך
צורות שאלה
ט"ו חשון ה´תשס"ח

על חבל דק
בוערת את טובך
אשר נטעת בי
ברחמיך הרבים
ח´ חשון ה´תשס"ח

זמן חורף
רוּחַ גְּדוֹלָה
נֹשׂאתָנִי
לְזֶה הַזְּמַן.
ז´ חשון ה´תשס"ח

ימי התום
יְמֵי הַתֹּם הָאֵלּוּ
שֶׁחָלְפוּ בְּיַעַף,
כֹּל יוֹם הִרְהוּר
כֹּל לֵיל תְּשׁוּבָה
וְחַלוֹמוֹתַי כֻּלָּם
ז´ חשון ה´תשס"ח

עוד געגוע
אַשְׁרֵי אָדָם
יוֹדֵעַ נָגֵן
הַשּׁוֹמֵעַ רַחְשֵׁי נִשְׁמָתוֹ הַמִּתְגַּעְגַּעַת
כ"א תשרי ה´תשס"ח

בַּפְּרוֹזְדוֹר הַמְּבֻשָׂם
אֵינֶנִּי יוֹדַעַת עִם מַה
מִתְהַלְּכוֹת הַבְּרִיּוֹת
אַךְ הָרֵיחַ
הַזֶּה--
ט"ז תשרי ה´תשס"ח

בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ ה´
רְאוּ, בַּשָּׂדֶה זָרַעְתִּי תְּפִלּוֹתַי.
מִי הוּא זֶה אֲשֶׁר הִמְטִּיר דִמְעוֹתַיו
בְּאֲשֶׁר רָאָה שְׁנוֹתַי וְקוֹרוֹתַי,
י"א תשרי ה´תשס"ח

שִׁירֵי נְשָׁמָה
אֲנִי מְחַפֶּשֶׂת אֶת שִׁירַת הַמָּעוֹזִים
הַמִּתְנַגֶּנֶת בְּכֹל אֹפֶק,
כֹּה רַבָּה הִיא הַמְּלָאכָה
לְבָרֵר שְׁתִי מֵעֶרֶב.
י"א תשרי ה´תשס"ח

בּוֹכִים
וְכָעֵת שֶׁנִּמְחַל לָנוּ
אַךְ נִזְכֶה לִבְכּוֹת
לְדוֹרוֹת.
ח´ תשרי ה´תשס"ח

אֱמֶת, מַה נֶהְדָּר
בֵּין חַיִּים לְמָוֶת,
בֵּין קֹדֶשׁ
לְקֹדָשִׁים.
ח´ תשרי ה´תשס"ח

לך דומיה תהילה
כיצד תבוא ותטהרני
לאת הכסיפה
ואין בי נביעה
שתרווה
את צמאוני --
כ"ח אלול ה´תשס"ז

יַלְדָּה זְקֵנָה
וְאִם אֶזְעַק מִן הַבְּאֵר

הַאִם יָבוֹא נוֹשֵׂא הָדָר,

הַאִם יְקַדֵּשׁ

חוֹלָה, בְּקֹדֶשׁ
כ"ח אלול ה´תשס"ז

יְמֵי גַּעְגּוּעַ
כֹּל יוֹם גַּעְגּוּעַ
קוֹל צְלִיל
וַהֲבָרָה
וְאֶבֶן עָלֶיהָ פָּסַעְתִּי
וְאֹפֶק שֶׁצָּעַק לִי חֲזָרָה
כ"ח אלול ה´תשס"ז

יוֹמָא

מִי גָּנַב מֵעִם עֵינֵיךָ אֶת

בְּרָק הַכִּסּוּפִים--

כֵּיצַד שָׁכַחְתָּ אֶת סִינַי

קֶצֶב הַבְּרָקִים, הָרְעָמִים


י"ט אלול ה´תשס"ז

גִּבּוֹר
לְאָן הוֹבִילוּ הַשְּׁבִילִים
אֶת עֵינֵיךָ הַצְּפוּפוֹת
צוֹפוֹת וּכְמֵהוֹת לְגָלֵי שֶׁקֶט
בֵּין הָרֵי הָאָרֶץ הַנָּמִים.
י"ז אלול ה´תשס"ז

כְּבוּיָה אֲצַפֶּה
מְשׁוֹרֵר הַתְּשׁוּבָה,

הַנּוֹלַדֶתָּ כְּבָר--

הֵן תֵּדַע כִּי מִלְּבַדְךָ

אֵין בִּי מַרְפֵּא
י"ב אלול ה´תשס"ז

שְׁנַת הַשֶּׁבַע
חַגִים סְבִיבֵךְ חַג אַחֲרוֹן
לוֹ חִכִּינוּ שָׁנִים אֲרֻכּוֹת
שֶׁל יֶזַע,
זוֹרְעִים
אוֹזְרִים כֹּחַ
קוֹצְרִים
ט´ אלול ה´תשס"ז

אֱמֶת שֶׁלִּי
מְבַקֶּשֶׁת לִקְטֹף
אֶת הַשָּׂדֶה אַשֶׁר צָמַח
מִטַּל דִּמְעוֹתַי
עָלַיךְ,
מְבַקֶּשֶׁת חִבּוּק אַמִּיץ
ח´ אלול ה´תשס"ז

ווֹלְטָה
דִמִנוּאַנְדוּ הַכְּאֵב,
הָלְאָה לִוּוּי תְּשׁוּבָה--
עֵת לְהִרָּפֵא.
י"ח אב ה´תשס"ז

נִגּוּן עוֹלָמִים
כְּמֶהַה לַנְּשָׁמָה

אֲשֶׁר תָּעֵז לִפְצֹחַ בְּמָחוֹל צַדִּיִקים,

שְׁבִי אַחַר הַמְּחַלֵּל

י"ח אב ה´תשס"ז

הַמִּתְקַדְּשִׁים וְהַמִּטַּהֲרִים
נִפְּלָה נָא

לִפְנֵי אֵלוֹהֵינוּ;

אִי זֶה בַּיִת אֲשֶׁר נִבְנֶה לוֹ,

אִי זֶה

מִקְוֶה דְּמָעוֹת אֲשֶׁר נָשַׁקְנוּ.

א´ אב ה´תשס"ז

שִׁיר אָהֲבָה פָּשׁוּט
לְכֻלָּם יֵשׁ אֲהָבוֹת גְּדוֹלוֹת

הַנִּמְצָאוֹת חָרֶבוֹת.
א´ אב ה´תשס"ז

יין הונגרי
יתכן

ומעולם לא נשקתי

לריח אזוב ואגמונים,

או צליל משב הרוח

בעת ריקוד הבריות.

כ"ט תמוז ה´תשס"ז

אַבָּא שֶׁלִּי
רִאשׁוֹן לִמְחוֹת בְּקוֹל גָּדוֹל

עַל כְּלוּם,

כְּמוֹ שֶׁמּוֹחֶה חִיּוּךְ מֵעַל פְּנֵי יֶלֶד.

ט"ו תמוז ה´תשס"ז

זֶה קוֹרֶה
הָיְתָה לָכֶם אַהֲבָה צְעִירָה

עַד שֶׁלִּבְּכֶם הִתְעַטֵּף בִּקְמָטִים,

כּוֹאֵב לְהִתְמָתֶּחַ עַד הַקָּצֶה

וְלֶאֱהֹב עַד אֵינְסוֹף;

ט"ו תמוז ה´תשס"ז

עדי ירושלים
בתכשיט זה אתהדר,

בעוגן זה ארוצה

והייתה לנו שמחת עולם.
ח´ תמוז ה´תשס"ז

לָמַדְתִּי לִשְׂנֹא
נִקְרַעַת

בֵּין שְׁאִיפָה לְתִקּוּן

וְרָצוֹן לַבִּנְיָן,

ה´ תמוז ה´תשס"ז

גַּעְגּוּעַ
לְעִתִּים נִתְקַפְתִּי

גַּעְגּוּעִים

כְּזְרָמִים

עַזִים כְּמָוֶת
א´ תמוז ה´תשס"ז

גַּאֲוָה
וַאֲנִי זוֹעֶקֶת--
חִתְכִי בִּבְשָׁרִי
וְאַל תָּשְׁקִינִי אַדְוָה,
אַל נָא תְּעַטְּרִינִי בְּכֶתֶר פְּנִינִים.
כ"ט סיון ה´תשס"ז

עֹז אַהֲבָתָהּ
חוֹשָׁשְׁתָנִי
כִּי הַנֶּפֶשׁ הֶעֱנִיקָה אֶת עֹז אַהֲבָתָהּ

לְכֹל סִתְרֵי בְּרִיאָה,

כָּעֵת נִתָּן לִמְצֹא עֲבוֹתוֹת חֲדָשׁוֹת

לְהִתְעֲטֶּר בָּהֶן בְּחִיבָּה.
כ"ו סיון ה´תשס"ז

בּוֹנִים גְּשָׁרִים
מִי חָלַם כִּי כֹּל עַיִן תִּרְאֶה

אֶת שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה

וּבִשְׁלַל מִלְחַמוֹתֵינוּ

מָצָאנוּ נֶחָמָה

עָלַיִךְ
כ"ד סיון ה´תשס"ז

נִשְׂרֶפֶת
הַשְׁלִיכוּ בְּעֲדִי
חוּטֵי קֹדֶשׁ,
אוּלַי אֶתְבָּרֵךְ בָּהֶם
וְאַעֲלֶה מִתְּהוֹם אֶרֶץ
כ´ סיון ה´תשס"ז

מְלוֹא הַכֶּרֶם דְּבֵקוּת
מַה נָעַמְת

בַּתָּעַנוּגִים

הַרְגָּשַׁת הַשּׂוֹבַע

מְלוֹא הַכֶּרֶם דְּבֵקוּת
י"ח סיון ה´תשס"ז

חִיּוּךְ עַל דַּל שְׂפָתַּי
הַתִּשְׁתוֹל פְּרוֹתֶּיךָ הַטּוֹבִים בִּמְקוֹמָם

וְלְעוֹלָם לֹא תָּשְׁקֵנִי מַיִם מַרִים
י"ד סיון ה´תשס"ז

עֵת כְּנּוֹס הָעֲדָרִים
עֵת כְּנּוֹס הָעֲדָרִים
חָזִיתִי בָּרוֹעִים
אוֹצְרִים עַם רָב.
י"ב סיון ה´תשס"ז

תְּפֵלָה
מִנְחָת זִכָּרוֹן

מַזְכֶּרֶת עָווֹן,

מַדּוּעַ רָשָׁע עָרוּם

לִמָּדְתָנִי תּוֹרָה--
ד´ סיון ה´תשס"ז

שַׁבָּת
עוֹד מְעַט תָּבוֹאִי עַל
פֶּתַח שָׁמַי,

וְאָנֹכִי לֹא אֵדַע כֵּיצַד

לְהַקְבִּיל פָּנַיִךְ.
כ"ו אייר ה´תשס"ז

שִׁיר עטוף תּוּגָה
אַהָּה, נָבַל צִיֵּץ וְחָצִיר יָבֵשׁ,
בּוֹא הָרוּחַ, הָרָם יָדִי כְּפָּתּוֹל חַמָּה,
י"ג אייר ה´תשס"ז

נדוניה
בצעדי גבורה

לסיני

עם נדוניתי

הנני

צועדת.
ה´ אייר ה´תשס"ז

המילה המדוברת
כעת,
לחש אך מילות אהבה
לאומתך,
כ"ז ניסן ה´תשס"ז

ריבוא שאלות
ריבוא שאלות יש לי
לעולם, לאדם, לעצמי
תשובות מאין
כ"ז ניסן ה´תשס"ז

אירוסין
ברית נכרות יונתי,
ברית מחכה לנו
אחר ההרים הטובים
והניסיון המר.
כ"ז ניסן ה´תשס"ז

שְּׁמִינִי
אל נהרות תוחמי ארזים
רוקדים ונופלים
ופי מלא שיכרון
ונשמתי גואה
ועל מזבחי עולה
כ"ז ניסן ה´תשס"ז

צַו
נִשְׁמַתִי אֵלֶיךָ
עוֹלָה,
מְבַקֵּשׁ לְהִתְפּוֹרֵר
י"ח ניסן ה´תשס"ז

כְּאֵבִים שְׁקֵטִים
אַךְ הַתְּפִילָּה

בְּכֹּחַה לְרַפֶּא

אַף לְהַצְמִיחַ

אוֹר חָדָשׁ.
ט"ז ניסן ה´תשס"ז

תִּקּוּן עוֹלָם
נַפְשִׁי שׁוֹקֵקָה
לְרוּחַ עֹז וּגְבוּרָה
לִהְיוֹת בּוֹרֵאת לִי אַךְ
לְבָנָה
לְהִתְרַפֵּק עָלֶיהָ
בְּאַהֲבָה.
י"ד ניסן ה´תשס"ז

טְלַאי בְּצֵל טְלַאי מְרַקְד
עַד מָתַי אֵכְבּוֹשׁ מִילוֹתַּי,
אֲשַׁרְבֵט תָּו עַל מִצְחַן,
תְּנוּעוֹת כֹּה רַבּוֹת
וְנֶפֶשׁ קְרוּעָה
י´ ניסן ה´תשס"ז

בְּרוּכִים הַבָּאִים
בָּרוּךְ דְבִירֵךְ
וּכְבַרוֹ דּוֹדֵךְ,
שָׁלוֹם לָךְ וּלְכֹל זְקֵנָיִךְ,
ח´ ניסן ה´תשס"ז

וַיִּקְרָא
וְהִנְנוּ נִקְרָאִים
לַעֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ
הַחוֹבֶטֶת בְּכֹל לֵב צָעִיר,
ח´ ניסן ה´תשס"ז

וַיַּקְהֵל-פְקוּדֵי
לָדּוּר עִם יְצִירָתִי
וְקַב חָרוּבִים
בְּצֵל אֵל
אַךְ זֹאת תְּפִלָּתִי לְחַיֵּי
שָׁעָה
ו´ ניסן ה´תשס"ז

פזמון ישועה
הנני קוראת לכל כלי תבל
להיות נשמעים
במיתרים אלו
י"ט אדר ה´תשס"ז

בְּכוֹרָה
אֶל עָבָר אֶמָּלֵט
בְּתוֹרָתִי אֶתְמַלֵּא
אָשׁוּב אֵלֶיךָ עִם צְבָא
זֶרַע אֲנָשִׁים.
י"א אדר ה´תשס"ז

כַּאֲשֶׁר אָבַדֶתִי
מִמְרוֹם מִרְפָּסְתֶּנוּ
מְכַלָה עֵינַי אֶל
מָחוֹל גְּבוּרָתְּכֶם
וְיָדִי אַחוּזָה בְּיָדוֹ---
י"א אדר ה´תשס"ז

אֶסַּק שָׁמַיִם
רָצוֹא וְשׁוּב
יִשְׁאַל הָרוּחַ
רָצוֹא וָשׁוֹב
אַף לֹא יָנוּח
וְלֹא יִשְׁקֹט מֵעִם אֵל
ד´ אדר ה´תשס"ז

תְּרוּמָה
אך המשכתי לקמול במורד הנהר,
מתענגת על זרם מים דק,
מדמיינת ברוחי כי אלו
מילותיך לנביא:
ועשו לי מקדש
ושכנתי בתוכם.
ד´ אדר ה´תשס"ז

מה בעיניך
מה בעיניך
אסתר
היא הדסה.
א´ אדר ה´תשס"ז

מִּשְׁפָּטִים
אנוכי ה´
ואתם בני פועלי בית המדרש
רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים.
א´ אדר ה´תשס"ז

מִיּצִירָה לְעָפָר
אוּלַי פּוֹסַעַת הָיִיתִי
בֵּין שְׁבִילִים שֶׁל תִּקְווֹת.
כ"ה שבט ה´תשס"ז

יִתְרוֹ
את שירנו משלהב
עמוד של אש
ואת כל התהיות עוטף ענן
ערפילי הטוהר.
כ´ שבט ה´תשס"ז

תפילה לבית המדרשה
יהי רצון שתחונני בחוכמה בינה ודעת
להיטיב דרכי למען כל עם ישראל
ונקים במהרה את ביתך לפניך, בציון משוש ערגתנו.
ט"ז שבט ה´תשס"ז

בְּשַׁלַּח
שירתם תנגן בנו
עד עולם.
ט"ז שבט ה´תשס"ז

תּוֹרָתְךָ - תּוֹרָתִי
עכשיו בא דודי, עכשיו.

מצהלות צעדיו לעיני ריקדו,

עכשיו בא דודי, עכשיו--

הזיותיי לעיני חלפו נגלו.
י"א שבט ה´תשס"ז

בֹּא
הִנֵּה יָמִים בָּאִים
יִשְׂרָאֵל.
עַל רוּחַ קָדִים הִנָשְּׁאוּ עִמִּי,
לְאֹפֶק בּוֹעֵר.
ו´ שבט ה´תשס"ז

וָאֵרָא
נשברתי כפשתה,
כשערה אביב.
בשלה ומוכנה,
הנני משתברת
ו´ שבט ה´תשס"ז

חוטים של קודש ואור
מושחת את עלי,
מושכת אותי
אליך.
כ"ד טבת ה´תשס"ז

שְׁמוֹת
כעת,
משיצאנו לגלות.
כ"א טבת ה´תשס"ז

נֵר שֶׁל שַׁבָּת
זוֹרֶקֶת רוּחִי אֶל הָאֵשׁ,
הוֹפַכְתוֹ לְאֵפֶר
כְּדֶשֶׁן רַעֲנָן.
כ"א טבת ה´תשס"ז

חורף
עוד לא הבעתי אומר אודות הרוח
והשבילים כה רחוקים,
עוד מעט יעטו חשופיות.
י"ט טבת ה´תשס"ז

וַיְחִי
לאומות אל תיתנו לסמא

עיניכם,

לנקר תורתכם--

הידבקו ברעות.
י"ד טבת ה´תשס"ז

וַיִּגַּשׁ
מי יתן בנו נחמה לאופק חדש
ואנו יחד חרבים,
עודרים בקרבנו כאב,
י"ב טבת ה´תשס"ז

מִקֵּץ
עד כי נבקש לבכות
ויותר לא נתאפק.
י"ב טבת ה´תשס"ז

שַׁבְתִּי אֵלֶיךְ
שַׁבְתִּי אֵלֶיךָ,
בְּרֵאשִׁית
בְּאַחֲרִית
כָּל דְּרָכַי אֵלֶיךְ.
ג´ טבת ה´תשס"ז

וַיּשֵׁב
אֶת-אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשֶׁת,
אֶת כֹּל שְׁנוֹתְרוּ בָּדָד תַּחַת הַגֶשֶׁם
וְקוֹרַתָם שְׁמֵי תְּכֵלֶת.
כ"ה כסליו ה´תשס"ז

וַיִשְׁלַח
אבק דרכים בעיני צורב,

שריריי אבדו, כלא היו, אולי אלמו,

שארית כוחי בהד הרים נוהמת

כ´ כסליו ה´תשס"ז

וַיֵּצֵא
בקול גדול הנני נושא כאב,
בקול גדול אך עוד מעט ואוהבך
ואשאך,
טבעת אהבתנו אענדך,
בעת האספי,
אלייך
ט"ז כסליו ה´תשס"ז

תולדות
הלא כה זעיר
העולם,
מלהכיל מלחמות אפלות
ונפשנו משוטטת,
בכל עת נמלטת
מן החושך אל האור.
ב´ כסליו ה´תשס"ז

כאשר לבן תעטי

אך מעט

ותעטי לבן.

לא תהיי לבד,

שרשרת הדורות אחריך,

כלה.
ל´ חשון ה´תשס"ז

חיי שרה
וה´ ברך אותי בכל
וה´ צבאות כל לקח.
כ"ט חשון ה´תשס"ז

בדיבשי תטבולו
ושוב עורגת,

שוב כמהה

משתוקקת,

שלווה עוטפת,

כה אוהבת.
כ"א חשון ה´תשס"ז

וַיֵּרָא
עד כי גררה שבנו,

אך לפרשה אחת

סתומה,

שבנו.

כ"א חשון ה´תשס"ז

לֶךְ-לְךָ
מזבח בניתי,

על קלוני כיסיתי

בדמעות של פרידה.

שלום לבית אבי,

לא אבכה על חלב אימי

הנשפך.

י"א חשון ה´תשס"ז

נֹחַ
ביני וביניכם

אות היא,

לעולם.
י"א חשון ה´תשס"ז

בְּרֵאשִׁית
אלה תולדות השמיים והארץ,

אלה תולדות אדם ועולם
י"א חשון ה´תשס"ז

ריקוד נדיר
מה נפלאה היא היצירה,

גמילות חסד בגופי,

בין תפיפה לתפיפה

כורעת ונופלת,

ב´ חשון ה´תשס"ז

שם הרי גולן
שם הרי גולן

ואני- כאן.
ב´ חשון ה´תשס"ז

כיסופים
מתי דינינו ימתיק,

שמא

זמן בו תערב

דמעתנו לחיכנו

ותדבק נפשנו

למידות מלכנו--

ב´ חשון ה´תשס"ז

תְּפִילַּת שְׁמוֹנֶה עֶשֹרֵה
אַךְ לְוַאי וַאֲזַכֶּה

לִהְיוֹת אֶתְרוֹגִ, גַּם עֲרָבָה,

לוּלָב וְגָם הֲדַס,

כְּאֲגֻדָּה

אַחַ-ת.
כ"ד תשרי ה´תשס"ז

ירעיפו הנחלים
יהיו נא אם כן,

שוצפים ורועמים,

נצמיח אף אנו

דורות איתנים.
י"א תשרי ה´תשס"ז

הגיע הסתיו
הגיע הסתיו

ועימו נהרת שיר חדשה.
י"א תשרי ה´תשס"ז

תשרי
אנא אבי,

תן בי רינה של מסירות נפש

ומסירות היותר גבוהה בעבור השמחה.

י"א תשרי ה´תשס"ז

נקטפת
איה נוטרי ועימו השמחה--

עד מתי אשתוקק למעט אהבה

ואותו רחש ויד אהובה,

ג´ תשרי ה´תשס"ז

דיו
מלמעלה צופה,
על תיבותיי בנייני
וכאילו מסך בינינו עוצר.
כ"ט אלול ה´תשס"ו

ואטהר בשתיקתי
עימי גם פרווה,

וכל בית ישראל---

ואנו קמנו

וניגאל
כ"ד אלול ה´תשס"ו

על אהבתי אותך
אבדו מילותיי

נשאוני תפילות--
כ"ד אלול ה´תשס"ו

כוּלי חוֹל
כמה ירחים יחלפו

וכמה שירי נחמה--

מחשבות כה רבות

לגלים מושלכות

אף אנוכי כמוהם

אבודה.

כ"ד אלול ה´תשס"ו

הררים נישאים
אדמה אשר יוצרת

אדם

יוצר אדמה.
י"ט אלול ה´תשס"ו

כבה עם הליל
כמוות אהבה,
כמוות זרמיך,
אשר בעלת בעלעליך,
כאשר ייחלת לשפע ענפיך.
י"ד אלול ה´תשס"ו

אלוּל
ומי ייתן ואזכה להזדככך בכל רגע הוויה

בהתפילה המתמדת של אורי,

בהרגישי אור הוויה.

י"א אלול ה´תשס"ו

כִּנֶּרֶת
תֶּכֵף תִּתְגַּלִי אֵלָי יָפָה וְנֶהְדֶּרֶת
ל´ אב ה´תשס"ו

הייתי כמתעלפת
כך כמהתי אף אנוכי,
לרוות את צמאוני
לא-ל חי.
כ"א אב ה´תשס"ו

עיני יורדה מים
בימים של מדבר,
בדברי עליך מילות אהבים.
כ"א אב ה´תשס"ו

תְּכֵלֶת יָם
פֶּן תִּשְׁכַּח בְּלִיל דִמְּעוֹתַּי
וּמַבָּט קַיִץ שְׁטוּף רוּחוֹת,
כ"א אב ה´תשס"ו

אייך
שמא הייתה זאת כחוצפה בעיני

לשאול אייך,

אהובה?
י"ב אב ה´תשס"ו

גשמי קיץ
מילים של אהבה

אכתוב לך,

אהובה.
י"ב אב ה´תשס"ו

תזל כטל
אכן, מה טובות הן הדמעות

השוטפות כל רוע מליבי.
י"ב אב ה´תשס"ו

מעט מקדש
אך כיצד תעמוד אתה

נגדי

וריסיי נוטפות כבר אהבה?
י"ב אב ה´תשס"ו

למות למענך
מוכנה אני למות למענך

אלף פעמים
ד´ אב ה´תשס"ו

בְּהַעֲרִיב עַלָי שִמְּשִי
וּבְּהַעֲרִיב עַלָי שִמְּשִי,

רַק בְּחַדְרִי תָּעֲרִיב,

רַק בִּי.
ד´ אב ה´תשס"ו

כציורך בדמיוני
אז אוכל להניח מקלי וחלילי

ולהקריב אהבתי אלייך

על המצוקים והחרמונים,

כציורך בדמיוני.
ד´ אב ה´תשס"ו

אב
אנא א-לי,
בפרוס עלינו חודש אב
הבא עלינו לטובה,
תן בנו עז רוח לשאת תפילות
ללא יאוש ופחד.
ד´ אב ה´תשס"ו

הנני קורא לאומץ
הֲרֵינִי מְקַבֶּלֶת עַל עַצְמִי,
לִהְיוֹת טוֹבָה יוֹתֵר
כ"ה תמוז ה´תשס"ו

שאגת בראשית
כיצד אשב בשקט
ואתם סוערים בשמיי,
קורעים את הרקיע
בשאגת בראשית
כ"ה תמוז ה´תשס"ו

כולי שלך מולדת
נשיקת לילה טוב
לרגבייך,
ומבט נוגה שולחת
לכוכבייך.
כ"ה תמוז ה´תשס"ו

אדומה כפי שהיית
ורדפתי אני,
רדפתי אחרייך.
שתישארי עימי,
אך לאופק אחד
ט"ז תמוז ה´תשס"ו

להביט בעינייך, ילדה
כיצד אביט בעינייך
ומבטך כה חודר,
לפני שערך מתבדר
ואנוכי נושאת קול דממה דקה.
ט"ז תמוז ה´תשס"ו

תמוּז
אנא אלי,
בפרוס עלינו חודש תמוז הבא עלינו לישועה.
ט"ז תמוז ה´תשס"ו

שירי היגון
שותת דם הינך,
שותי דם אויביך.
הכיצד אצילך
ואנוכי בין צופיך?
ג´ תמוז ה´תשס"ו

לישועתך קיווינו
ואת מצוותיך לקחנו-
לנחלתנו הפרטית.
מה איפוא פלא כי
מאסת נחלתנו,
זרקת עפרה בעינינו
ולא ראית בעוניינו.
ג´ תמוז ה´תשס"ו

עין בעין
הראוּת כה בהירה,
מבדילה אני בין עצי האלון-לשיטה.
אבא,
התבדל בין דמעותיי למקווה השמיים?
ג´ תמוז ה´תשס"ו

ילדי החולות הזהובים
ילדי החולות הזהובים,
בוכה אני יחד איתכם--
גלים של דמעות,
גלים של מליחות,
גלים של מלכות.
ג´ תמוז ה´תשס"ו

אזדרכת
אימרו לי יקיריי,
כיצד קרה זה,
שלכם מסרתי עצמי בלי די
ומאסתם אתם בי ובמאווי.
כיצד קרה זה שנותרתי לבדי,
חזון פעור עימדי
ואתם באופק אחר,
כ"ה סיון ה´תשס"ו

אהבתי אתכם
אהבתי אתכם
אלף אהבות
אהבתי.
כ"ה סיון ה´תשס"ו

מספר פרחים
מה יוותר לאחר בוא הקרה?
עלעלי תמימות,
ספונים בעדינות,
יחברו לי למחרוזת.
כ"ה סיון ה´תשס"ו

וקידשתני
תחת חופה של כוכבים
ח´ סיון ה´תשס"ו

סיני
עומדות היו רגלינו בשעריך

סיני.

עת בה טבענו

בגרגירים חמים של חול לבן,
ד´ סיון ה´תשס"ו

סיון
אנא א-לי,

בפרוס עלינו חודש סיון

הבא עלינו לטובה,

תן בנו פריחה חדשה

של עושר רוחני.
א´ סיון ה´תשס"ו

אזוב לרגלייך
עודני חורזת לך חרוזים של חמדה.

קולעת אַת שערי בעבותות אהבה.

אותי אוסרת בכבלי רוח מערב

וממזרח מאהילה עלי אור חדש

א´ סיון ה´תשס"ו

חיבוק אמיץ של אהבה
האמיני בי.

רואה אני בעינייך

חיבוק אמיץ של אהבה, פרח
א´ סיון ה´תשס"ו

אורך נשימה
לא אוכל הניח ידי מעימך.

כיצד אפרוט עד השיר הבא בלעדיך?

והרי איני יכולה עשות דבר

ללא אורך נשימה.

כ"ח אייר ה´תשס"ו

מושב נפשי
השבעתי אותך אלפי פעמים,

באהבתי אותך,

כ"ח אייר ה´תשס"ו

שיר חדש
עודני חולמת אופק אחר

לא אחוש, לא אמהר,

אף לא אשתול זרעים

של פורענות.

כ"ד אייר ה´תשס"ו

חוֹל
בין קודש לחול, בין יום השביעי לששת ימי המעשה.
י"ט אייר ה´תשס"ו

אין לי שיר
מיטיבה את ליבי
י"ט אייר ה´תשס"ו

בעובי הקורה
מה אומר לעצמי..
י"ז אייר ה´תשס"ו

נצח מת
קובלת על חמה
י"ז אייר ה´תשס"ו

מופרעת
ישראל, אל תיסטו מעם עמכם
ט"ו אייר ה´תשס"ו

עוללותיי
מדוע שלחתני לחולל בכרמים?
מחווה ליער הנסתר:)
י´ אייר ה´תשס"ו

זה זמן רב
שבתי שבות עמי ישראל
ט´ אייר ה´תשס"ו

הומה הלב
קשרתם נשמתי בנשמתכם
ד´ אייר ה´תשס"ו

תּוּגָה
יום הזכרון התשס"ו
ד´ אייר ה´תשס"ו

אי´יר
ותן בכוחי להיות אש תמיד
א´ אייר ה´תשס"ו

פֶּלֶא
אַל תִּירְאוּ חָבֶרִים,הָסִירוּ עִנְּבָּר תְּמִימוּתְּכֶם
י"ח ניסן ה´תשס"ו

יוֹמָהּ
הִיא הֶנִיעַה יָדֶיהּ לְכֹל עֶבֶר

כּמוֹ קְנֶה סוּף הַמֶּנִיחַ עָצְמוֹ לְכֹל לֶב

י"ח ניסן ה´תשס"ו

שֶה לְעוֹלָה
כֹּה אֲמָר ה´ זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נֶעוּרָיִךְ

אם כן מדוע עוללת לי זאת

ט"ז ניסן ה´תשס"ו

בדיקת חמץ
ללכת שבי אחר אותן רוחות בין ערביים

עם מבט כמהה לפדיון וחיים

ט"ו ניסן ה´תשס"ו

שמש ערב
מי יגיד אחרת?
י"ב ניסן ה´תשס"ו

ארץ זבת חלב
ובחושך כשאשב במקום משכבה

של זאת הפעוטה,
ח´ ניסן ה´תשס"ו

אל תשלחו ידכם אל הנער
איחזו בו באלפי קשרי אהבה
ד´ ניסן ה´תשס"ו

היו אלה ימים
מי יגלה להם שהם שבויים בהקיץ?
ד´ ניסן ה´תשס"ו

ניסן

בפרוס עלינו חודש ניסן הבא עלינו לגאולה
ד´ ניסן ה´תשס"ו

יצירה פנימית
אותה נכסוף
ט"ו אדר ה´תשס"ו

תרעלת החיים
ליבי במזרח ואנוכי בלב תרבות מערב
ט"ו אדר ה´תשס"ו

חושך יהודי
ואם הבטתי בך, יוםיום מבעד לגטו הקטן

בו שמתני-

הרי שכעת חשוך וכיבית, בידייך- את עיניי
י´ אדר ה´תשס"ו

לא אוכל הניח
סערה נחתה עלי עין מקדש
י´ אדר ה´תשס"ו

עוז ואדר
אנא א-לי,
ג´ אדר ה´תשס"ו

ציוֹן
שבנו אלייך אהובה, על גבי מיתוסים של מערב
כ"א שבט ה´תשס"ו

הילדים של קיץ 2005
אולי שברנו לנו את הגולגולת-אך לא את הלב.
כ"א שבט ה´תשס"ו

מחכים
למוצא פיכם מחכים!
י"א שבט ה´תשס"ו

מה כבר יועילו
אולי ישקעו הנערים כעמק
י"א שבט ה´תשס"ו

פרש עם סוס לבן
הלילה לא תחלום אף נערה על פרש עם סוס לבן
ח´ שבט ה´תשס"ו

שבט
בפרוס עלינו חודש שבט, חודש גאולה-
כ"ט טבת ה´תשס"ו

פשוט אוהבים
רגעים מתוקים כאלו

שמתגלגלים לידיי
י"ח טבת ה´תשס"ו

מכרו את ארצי
נזכרת בידיים המגואלות בדם
י"ח טבת ה´תשס"ו

עד אשר יבוא לנו רועה
רגע קט.. ומשכבך באש יעלה,

אותה אש את יצחק לא תעלה.

י"ח טבת ה´תשס"ו

בחרנו לשקוע
אכן בחרנו כמוטב
ז´ טבת ה´תשס"ו

טבת
אנא א-לי!
ז´ טבת ה´תשס"ו

בגרוּת
כמה הייתי רוצה להרגיש..
ז´ טבת ה´תשס"ו

תשוּט הרוּח
מחר אולי תשוט הרוח

במחוזות ליבנו תרצה לשוח.

ז´ טבת ה´תשס"ו

כסלו
ריבונו של עולם, תן לי להאיר!
ג´ כסליו ה´תשס"ו

מר-חשוון
אנא אלי, הרעף..
ג´ כסליו ה´תשס"ו

למה-רוח?
למה לא תקשיב לי-רוח?
כ"ד חשון ה´תשס"ו

אדמה
הו אדמה אדמתי..
כ"ב חשון ה´תשס"ו

שירת המעוזים
ייתכן ואינה שיר

רק צמות וחרוזים,

היא עוד תאיר

כ"ב חשון ה´תשס"ו

לך-לך
אמרתי לי לך-לך,
והלכתי
י"ח חשון ה´תשס"ו

שירים עד כאן
שירים עד כאן- קצה גבול האופק, זמננו לא ייתם!
י"ח חשון ה´תשס"ו

הרמוניה צורמת
אולי רק פעם אחת יגישו לי מפתח סול של החיים.

ט"ו חשון ה´תשס"ו

סיפרוּ
סיפרו לנו יש ארץ

אותה בנינו באלפי שנות חלומות

ט"ו חשון ה´תשס"ו

יצאנו לחירות
כמו החול אשר על שפת הים,

התקבצנו מכל העברים לעם.

א´ חשון ה´תשס"ו

בזים בשעת מעוף
הציפית?...

אמור לי חרש רק, האם כילית?
א´ חשון ה´תשס"ו

אש
עוד לפעמים רציתי, קיוויתי

א´ חשון ה´תשס"ו

גדלים אל החיים
אמרתי לך פרח, אנחנו גדלים אל החיים,

רצים בין השבילים, יוצרים עוד רקיעים!
ל´ תשרי ה´תשס"ו

שקִיעה
היום כבר כבה, פנה למרומים
ל´ תשרי ה´תשס"ו

כמה הייתי
כמה הייתי רוצה באמת

לברר את עצמי מעת לעט,

ל´ תשרי ה´תשס"ו

מים של טיט
הנִקבה עוד פתוחה,



כפתח מחט תפוחה.

י"ח תשרי ה´תשס"ו

אמרתי לך ילדה
גם היום כשאני בוכֶה באור

יש לי דמעות של חושך

י"ח תשרי ה´תשס"ו

זמנים
ידעתי שעוד נכונו לנו זמנים קשים,

כ"ז אלול ה´תשס"ה

השמש הבטיחה
גם אם תזרח בשמיי

שמש של פז,

מה אלחש לָהרים בחיי?
כ"ז אלול ה´תשס"ה

אחוז לי בסוד ההוויה
מסוף העולם ועד סופו צועק קולךָ,

וביער אחר, נשמע רק מחי דמעותייךָ.
כ"ג אלול ה´תשס"ה

שמור את דמעותייך
אולי עוד יד מגעת

תדליק לך את האור
ט"ו אלול ה´תשס"ה

שחר הפציע
שחר הפציע והס את פי

יממה חלפה, נטלה ריחי
ט"ו אלול ה´תשס"ה

אילו גל
אילו גל ליום אחד הייתי
ז´ אלול ה´תשס"ה

יהי רצון שנזכה להשתבר
חנון ורחום, תן בנו שנזכה לכאוב ולהשתבר.

הנח לנו להתנפץ לרבבות רסיסים, וכלה כל גביש אדישות מפנינו.

ז´ אלול ה´תשס"ה

האמנתי
האמנתי כמו גל

מגיע עד החוף ובתוכו שלל רב,

ג´ אלול ה´תשס"ה

נושא לפיד האור
הלוך ילך ובכה
ד´ אב ה´תשס"ה

אינסוֹף
עוד קומה רוחנית נעלה ממעל
ד´ אב ה´תשס"ה

כוסות רוח
רוחות נשברו

אל תוך כוסות של הרים,

ד´ אב ה´תשס"ה

שוּב
וכשאשוב ללטף, עלה ועוד עלה,
ב´ אב ה´תשס"ה

המחט בבשרי
אולי אפרוש כנף, אולי אגביה עוּף.
ב´ אב ה´תשס"ה

זכור בניך בארץ לא להם
זכור בניך בארץ לא להם

ונטעתים.
כ"ב תמוז ה´תשס"ה

וכי תבוא מלחמה
..והרעותם בחצוצרות
כ"ב תמוז ה´תשס"ה

עלה זית מר
ומי ישימני ככתר קצוף..
י"ט תמוז ה´תשס"ה

יכול נוכל
ואופק נשחק

ואופק נחצב.

י"ט תמוז ה´תשס"ה

אוהלים
על נשינו וטפינו יצאנו

אוהלים- אוהלים בליבנו נטענו,

י"ז תמוז ה´תשס"ה

שובל שמן דק
מרחק 10 ס"מ בן המכונית הפגועה בכיסופים- לבינינו..
י"ז תמוז ה´תשס"ה

מהגוש אל הכפר
מעבר חד משבוע בכפר מימון וגוש קטיף, לרחובות הקרירה
י"ז תמוז ה´תשס"ה

הָכֶּבֶש הָשִּישָה עָשָר
כצאן מובל לטבח, עם בנתיבי גאולה?
כ"ח סיון ה´תשס"ה

המסע
זה התחיל בשנת תרע"ד, ונמשך היום כמסע המושבות של נוער בני עקיבא!
כ"ב סיון ה´תשס"ה

כוֹכב
טול רוחי, הפכנה כעב.

י"ג סיון ה´תשס"ה

מחשבת רוחי
מה טוב קום אדם בשחרו,

י"ב סיון ה´תשס"ה

בעבור רגע נצחַ
הוא ברח משררה

הלך ורעה,

וצאנו הפרטי

הפך רעיית צאן סגולי.
י"ב סיון ה´תשס"ה

בואי שבת מלכה
אך לבוש הנשמה עת מתעטף,

ג´ סיון ה´תשס"ה

דוק של אופק
בזהרורי רקיע נהיה כדור של אור
כ"ט אייר ה´תשס"ה

ורוח אלוקים על פני אספלט
עמדת שם בעוז ידיך המורמות

עורך נמתח על עצמות עיפות.

כ"ט אייר ה´תשס"ה

לזכרון עולם- זאת אני
בין בתי קברות של פולין לבתי החיים של הארץ
כ"ד אייר ה´תשס"ה

דמעתי עמדה בעיניה
דמים מרובים בכדי להגיע לגאולה נתבעים מאיתנוּ..
כ"ד אייר ה´תשס"ה

כּרכס הרים היא אמונתנוּ
גדור פירצי בבן פרצי מגיע בעוונותינוּ
כ´ אייר ה´תשס"ה

הקולמוס
..קולמוסי בידי אך נפשי נשחקה



י"ז אייר ה´תשס"ה

כֶּפְּרִי בְּגָנֶּךָ
העקרה.
ט"ו אייר ה´תשס"ה

העיוורת
ומה יקרה בפרק זה של חייך, נערה?

עינייך יבערו באש האהבה,

אור נפשך יסיק את בקתת העץ.
ט"ו אייר ה´תשס"ה

את שוא הגלים ישבר הוא
היא תיקח את ידך

ותוליכך מקדם.

ורגליכם ילחכו המים, כאשר שילחַ הוא אתכם
ט"ו אייר ה´תשס"ה

פָּרְפָּר
לעולם עוד לא יְדע כיצד נוסקים שחקים
י"ג אייר ה´תשס"ה

הסר המחסומים
שפטנו כעם רב, חד, והוציאנו זכאים,

ז´ אייר ה´תשס"ה

חזרת אליי
אביט בך דוממת כעת כשהלכתי
ו´ אייר ה´תשס"ה

שנה, פחות שבוע, ועוד יום אחד
נצח הרקיע בשעון האדם

ב´ אייר ה´תשס"ה

מאסתי בכיסויים גלותיים
ואפול ותכרע נשמתי..
ל´ ניסן ה´תשס"ה

קוֹל
אתה בידי ונפשי סביב חוטך

כ"ט ניסן ה´תשס"ה

ילדתי המיוחדת
ערפילי טוהר לחם חוקיה

אור יקרות הוא עורה.

כ"ט ניסן ה´תשס"ה

אָתֶּן עוֹלָם
יוֹם יָבוֹא כָּאַשֶּר נָטְּשָנִי בְּיוֹם הָאֶתְּמוֹל,

כְּנֶעֶלְמוּ רִיסָיי מֶעְיְנֶּיי וְבָּגְדוּ בִּי עָפְעַפָּיי,
כ"ב ניסן ה´תשס"ה

מדוע שקט כאן כל כך?
כינורות, כינורות הוו סיפתח!

כ"ב ניסן ה´תשס"ה

דף של אביב
בשטף..
כ"א ניסן ה´תשס"ה

הייתה זאת כאש בוערת
רז. כמוס.
י"ט ניסן ה´תשס"ה

לגעת בטוֹב
מעוד מגע של אופק נמנע


י"ט ניסן ה´תשס"ה

זיו יפעת הדרת הקודש
החשתי צעדי, מקדימה את הבאות

זה כבר זמן מה שאחז הדיבוק בסבביבותי
י"ב ניסן ה´תשס"ה

עת לנטוע ולגאול
עפר הקודש נישא הוא ברוח רמה

י"ב ניסן ה´תשס"ה

הרקיעו עוז ושחק
ידעתי כי כעת לא שעת ייאוש היא

התפלשתי בעפר ודמעותיי בוצי הפכוהו

י"ב ניסן ה´תשס"ה

ולפאתי מזרח קדימה- עין לציון צופיה
הימלטו למזרח, שם המוות הינו טיפה מרה אחרונה של תקווה
ט´ ניסן ה´תשס"ה

ספונים בליבי תמיד תהיו, אהובים
חשתי כי רוחי מזמן כבר מת

בו בעת מאין מקום הציצה אהבה..
ז´ ניסן ה´תשס"ה

בָּמִזְרָחַ
מה שם במזרח?

ז´ ניסן ה´תשס"ה

יום ההולדת שלי ושל סבתא
סבתא קפצה מרכבת המוות לטרבלינקה כשהייתה בת 16 וחצי. בדיוק ביום שבו נסעתי לטרבלינקה, מלאו לי, בדיוק, שש עשרה וחצי שנים..
ו´ ניסן ה´תשס"ה

התנערי
כבוד אלוקייך נשאך על גב רוח רם לביתך
ה´ ניסן ה´תשס"ה

דְמָעוֹת שֶל אֱלוֹהִים
הם כולם שואלים, כילדים התמהים

היכן היה הוא- היכן היה בשואה אלוהים

ה´ ניסן ה´תשס"ה

מצבות
בהן, בהם אתאבק, שכן למצבות אכן מותר לשקר.
ד´ ניסן ה´תשס"ה

כותבת הנפש בדמעות
תמיד תהיתי כיצד כותבת הנפש רגשות-בדמעות
ג´ ניסן ה´תשס"ה

הקניינים החיצוניים
...כל הקניינים החיצוניים

אשר ייקנו בנעימים

ב´ ניסן ה´תשס"ה

עודני עץ
עודני עץ ובגזעי אינספור דמעות אנשים קבורות
א´ ניסן ה´תשס"ה

מי יתן לי אבר כיונה
עברתי מרקיע לרקיע

מותירה שבל בין

והקדושה- האם עד המטוס תגיע?

אשאל ואשנה, ותשובה אין


כ"ז אדר ב´ ה´תשס"ה

במרחבי הגלות
ליבי עולה..
ט"ז אדר ב´ ה´תשס"ה

רָעָשַן
וּמִתוֹך הָתָּהָפוּכוֹת נִתְפָּלֶּל לְכוֹחוֹ שֶל עָם שֶבֶּעוּזוֹ נְעֲמָד
י"ד אדר ב´ ה´תשס"ה

הבו רק פתח
תחפש לה סלע ממנו תחצב ניחומים
י"ב אדר ב´ ה´תשס"ה

חִיוּך
פוֹסָעָת עָל עָנָנִים

מֶרָחֶפֶת, כֹּה קְלִילָה

י´ אדר ב´ ה´תשס"ה

הֶיְכָן הָמָנְהִיגִים שֶל הָיוֹם? ~ג~
..בין לילה אפל

הפך הוא מקטן ל..זקן

בעוד הדמות הנערצת מתהולל

ט´ אדר ב´ ה´תשס"ה

הֶיְכָן הָמָנְהִיגִים שֶל הָיוֹם? ~ב~
עודני מחפשת
ט´ אדר ב´ ה´תשס"ה

הֶיְכָן הָמָנְהִיגִים שֶל הָיוֹם?- ~א~
התחלנו לחפש, איננו רואים את הקץ
ט´ אדר ב´ ה´תשס"ה

אותה שאגה
לעולם לא יתחילו, בכדי לא להשתמש במילה ´נגמר´
ז´ אדר ב´ ה´תשס"ה

כי תעבור
הרגשתי צורך להמשיך את המילים המוכרות..(ישעיה מג´, ב-ג)
ז´ אדר ב´ ה´תשס"ה

נבואה
היא ניטלה ממני כלעומת שבאה
חרישית ומלטפת
ה´ אדר ב´ ה´תשס"ה

הזדככות הפעולה
כל זאת ביקשתי חרישית, בעודי דומם
ד´ אדר ב´ ה´תשס"ה

אׂו פֶ ק אָ מַ רְ תֶ ם
...אופק ביקשתם, אופק חלמתם

והשארתני בדד אל מול מחשכי עולם

עובדת ליל ויום לשינאוי האור
ד´ אדר ב´ ה´תשס"ה

זה הגשם האחרון שלי איתכם
מן שיר תגובה לשיר "זה הקיץ האחרון שלי איתכם"
ל´ אדר א´ ה´תשס"ה

מכחול אלוקי
את השמיים ציירת,

כ"ט אדר א´ ה´תשס"ה

אוסף העיניים של מנגלה
תחביבו של מנגלה היה לאסוף עיני יהודים,הוא לא ידע כי אלו עיני נצח
כ"ו אדר א´ ה´תשס"ה

נשים אילמות
גבורת הנשים האילמות

עוד תרהיב עוז!
כ"ה אדר א´ ה´תשס"ה

מעפר התנערי
ליבשי בגדי תפארתך, נשמה!
כ"ה אדר א´ ה´תשס"ה

עניין אלוקי
רק בו רוחי חפץ

כ"א אדר א´ ה´תשס"ה

יפעת אורה
תלמי יפעת אורה דעכו באבק הלוח

כ"א אדר א´ ה´תשס"ה

לׂובֶן הָעֶלְיׂון
זעם הלובן עת תעמוד תחת הקורה

ריח שושנים נמאס באפה

כי שחוק האנשים

נשחק בעיני כל חי

כ"א אדר א´ ה´תשס"ה

אל עבר השכינה
לא קיבלת את הבכורה, כי הקדימך אחיך,

י"ט אדר א´ ה´תשס"ה

כצור-חלמיש במי השכינה
במהלך ימי השבוע-

לאבדון הרוחניות
י"ז אדר א´ ה´תשס"ה

שובי מן השכול
שובי מן השכול, ראי ניצת האור
ט"ז אדר א´ ה´תשס"ה

נגנו שופרות, נגנו
הו..הנה שבת מלכתה
ט"ז אדר א´ ה´תשס"ה

התאהבתי
לעולם ביתי
י"ג אדר א´ ה´תשס"ה

עיניים
באור ובחושך כישוף אז יחול
י´ אדר א´ ה´תשס"ה

אפתח לי צוהר ופתח אמונה
האוניה זה מכבר טבעה עם אדון הכולי בה

ונותרתי אלמנה, בעוד לא הגיע זמנה.
ח´ אדר א´ ה´תשס"ה

תחת התומר ישבתי
או אז נבואה קיבלתי, אפפתני השכינה..
ל´ שבט ה´תשס"ה

מלא הטנא ביכוריי
רודפת היא כרוח אחר שיבוליה


כ"ח שבט ה´תשס"ה

מוטטתי ביתי
בהגיע הבוקר מוטטתי ביתי

לברוח אלייך רציתי-לשהות בצילך.

כ"ה שבט ה´תשס"ה

נשבעתי באהבה
להמיר אהבה הנשמה באהבת הארץ הפרוצה

כ"ד שבט ה´תשס"ה

התפללו עליי,עודני זועקת
אסרוני בידי, כבלוני בחוזק העבותות

עבותות אהבה אשר אינן מתירניות

נותרתי חשופה, עודני מחכה לאותות

אין מקרה ואין הזדמנויות


כ"ג שבט ה´תשס"ה

כבת אלמוות
והרופאים את גורלה כבר חרצו

ישנה היא בחיק ילדות

ולאחר דברי הרב הן כולם בכו

נחה היא בקץ פסיעה לפני הבגרות


כ"ב שבט ה´תשס"ה

עודני פוסעת
מרחפת בין עולמות עליונים

רודפת אחר מקור האור. אור גדול

מעולם לא נתבקשתי לבחור באלו החיים

נתלית בחוט ארוך אשר תופסני מן השאול

עודני מרחפת בעולמות עליונים
ט"ז שבט ה´תשס"ה

ילדת השיבה
מתוך עולם האתמול תצעד היא בעוז
י´ שבט ה´תשס"ה

תבקש לה מלאך
ובערוב היום כאשר תימוט

מאוויה יהיו להיות תלויה רק בו
ט´ שבט ה´תשס"ה

צרור הנשמות
בצרור החיים..
ט´ שבט ה´תשס"ה

נשימה
היא התחילה בלאט ובלאט עצרה
מאיפה אקח עוד נשימה?
ט´ שבט ה´תשס"ה

בנחילי הדם טבעתי בכלל
נפשי אבדה בעולמות עליונים בתווך של נשמות חדשות שהצטרפו לאולם המתים
ח´ שבט ה´תשס"ה

משתק..
אתה מרגיש טובע
כ"ט טבת ה´תשס"ה

אופק
טהור וזך, בלתי ניתן

נלקח. נחטף.
ט"ו טבת ה´תשס"ה

אין לי יום-יום חג?
ראשית השנה יותר מתמיד נראית רחוקה.

ט´ טבת ה´תשס"ה

שיר האינתיפאדה
קצין חינוך ראשי יקר, יותר זבל מהשירים שקיבלת לא תוכל למצוא בכל הכפר, לא לא אצטרף גם אני ללהג ההגיגים..
כ"ח כסליו ה´תשס"ה

אל עבר האופק נגשים עוד חלום
ואני יכול שלא לפעול

איני יכול שלא לדרוש

הכל מתקדש,

הכל מתרומם

י´ כסליו ה´תשס"ה

עלה קטן
גורש הוא בליל סתיו,

נפל הוא על פניו

..
י´ כסליו ה´תשס"ה

לא הבדלתי בין דמעותיי לטיפות הגשם
הבטתי מחוץ לשמשה וראיתי רק חושך וסערה,

אין אור, אין חום,

אין מקור חיות חדש

וקר.

קר לי כל כך.

י´ כסליו ה´תשס"ה

בעיניו הביט ואמר כי כעת נגמר
החשכה הולכת וגדלה

אמר הוא לי כי יום יבוא וייגמר כח המחר
י"ט תשרי ה´תשס"ה

הנפש מרגישה
..
י"ב תשרי ה´תשס"ה

כי כשמך כן תהילתך
מתוך תפילת רה"ש, עם הרהורים לגבי ימינו אנו
ד´ תשרי ה´תשס"ה

ואולי זה רק אלול באוויר
עונות השנה קיבלו גו´ב מטורף בתור מעצבי הנפש,
אלול באוויר והתשובה בהחלט גורמת לנו למצב של שוב..
ט"ו אלול ה´תשס"ד

ברחי ילדה קטנה
בִּרְחִי יַלְדָּה קְטַנָּה, בִּרְחִי..
צְאִי מֵהָעוֹלָם הַגָּדוֹל וְהִכָּנְסִי מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה..
א´ אב ה´תשס"ד

הוו לי
כמו צלילי כינורבהמלך שנות חיי, ספר העולם, שעריו המה מחר
י"ז תמוז ה´תשס"ד

הגלה נא
פרוש אלי כנפיך
חבקני בנועם שכינתך

כ"ח אלול ה´תשס"ח

בדרך האבות
ימי בראשית האלו הקוראים לי בשמי, ימים של ראשית.
ז´ כסליו ה´תשס"ח

כוכב בודד
אינני חוששת מגאות,
אך השפל סוחף מעימי
כוחות ושלווה.
ט´ כסליו ה´תשס"ז

ככה בדיוק
ואש הזיכרון בעיני אותה ילדה
שליקטה גל מתנפץ
בעיצומה של שקיעה,
תצרוב עוד מבטים רבים,
ז´ כסליו ה´תשס"ז

כה קרובה
ובנתיים,

כאן אני

בין עצי הדקל,

תוהה האם בנקל

תשוב עימדי
כ"ד תשרי ה´תשס"ז

נשים מבכות את התמוּז
ככה זה כשמגיע תמוּז
ואף גבר לא בוכה,
נשארים רק עם נשים שמבכות
כ"ה תמוז ה´תשס"ו

נפרדנו שוב
בכל אביב יצאתי

לקבל פניך

י"ז אייר ה´תשס"ו

זמן שצעקתי
שברצוני לצעוק- ולא ידעתי מה
ט"ו אדר ה´תשס"ו

לא הייתם צריכים
בלב המפרץ התיכון.
ט"ו אדר ה´תשס"ו

"קנאק"
ומעלייך הרוח, שורקת לעצים,

לא שמעה היא שגם ילדים לעיתים נשברים?

י"ח תשרי ה´תשס"ו

נטולה גוון וצבע
פושט ידיו אל ההרים-

המלך בשדה,

ואני, איני רואה אף לא את הצוקים

ג´ אלול ה´תשס"ה

תחתור דרכך אל השמיים
תפסיק לחכות לרוח, היא לא תישא אותך מכאן.
ז´ אב ה´תשס"ה

עָם הָּדֶרֶךְ לֹא מֶפָחֶד מֶנֶצָחַ אֳרוֹךְ
מאבק הדרכים המאובקות, ללב האומה בדרום.
ב´ אב ה´תשס"ה

קטנים מדקירה לסכין
עוד טיפת דם של תום תכה בי גלים,

כ"ד אייר ה´תשס"ה

הסיפור האמיתי-פולין,אין בי
מעולם לא טסתי, תמיד הייתי כאן

..
י"א ניסן ה´תשס"ה

איך ממשיכים הלאה?
ייתכן כי דאתה מעלה מעלה נשמתי..
י"א ניסן ה´תשס"ה

בפולין למדתי
"בפולין למדתי.

בפולין למדתי ואותה קברתי.
.."
י´ ניסן ה´תשס"ה

אשרי העם
אשרי העם שככה לו,

אשריו!
י´ ניסן ה´תשס"ה

שְקִיעָה
השמש של פולין נשארה צרובה בליבי,

כמו גם פסי הרכבת- נמשכים כחוטי אור ארור לאורך כל הדרך.

ט´ ניסן ה´תשס"ה

במיידאנק
במיידנק יבשו דמעותיי, הן אקט אנושי אינו יכול להתקיים במקום השוכן מחוץ לפלאנטת החיים "ארץ".

ז´ ניסן ה´תשס"ה

הָעֲצִים
כשתיסע בדרכים אי שם בפולין,

אל תשכח ידיד להביט בעצים האפורים

ו´ ניסן ה´תשס"ה

עברנו את שנות האלפיים, מהי התקווה?
התקווה בת שנות אלפיים, אך עברנו את שנות האלפיים וכעת התקווה היא, היא- אנחנו!
ו´ ניסן ה´תשס"ה

36280
המספר שלנו,
או..אהבת הדסה
ה´ ניסן ה´תשס"ה

כולם אפורים
כל כך פולין..
ד´ ניסן ה´תשס"ה

בני אדם כמלאכים
מלאכים כולם היו, מלאכים!
ד´ ניסן ה´תשס"ה

קרובים- קרובים
לא כולם, אך חלקם. החלק הקרוב במשפחה..
ג´ ניסן ה´תשס"ה

לא תוכל לדעת מהו אני מאמין
"בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל"
ג´ ניסן ה´תשס"ה

ארץ החיים
בית הקברות בסטרכוביציה..
א´ ניסן ה´תשס"ה

בָּכֹל
בכל כבר הייתי. הכל ראיתי. הכל ידעתי. הכל.
כ"ז אדר ב´ ה´תשס"ה

חזרתי מן המוות. פולין
חזרתי מ8 ימים בפולין. יש כמה קטעים שאבעיר לכאן בשבוע הקרוב אי"ה.
אחח.. אווירת פולין.
כמה טוב להיות רחוקים ממנה!
כ"ז אדר ב´ ה´תשס"ה

אורזת
אני עומדת לארוז את תמצית חיי בתוך אותה המזוודה
ט"ז אדר ב´ ה´תשס"ה

רוחנו שייכת אל הכלל
לקראת פולין..
ט"ז אדר ב´ ה´תשס"ה

לעולם לא תדעו את זאת התחושה
לנתץ ולשבר כל פיסת אופי-

על מנת לתפור מחדש
י´ אדר ב´ ה´תשס"ה

מעולם
מדוע אני?
ה´ אדר ב´ ה´תשס"ה

כבר..שנה
נדמה כי שנה ביולוגית שלמה עברה, וחיי חיי נצח..
כ"ט אדר א´ ה´תשס"ה

בני האור
פוסעים הם כך חרש חרש,

כדרכם של בני האור

כ"ה אדר א´ ה´תשס"ה

לעורר הלבבות
לעבור מאדם לאדם

כ"ד אדר א´ ה´תשס"ה

מסגרת
נזלה המסגרת-נמסה בדמעותיה
י´ אדר א´ ה´תשס"ה

ניסיון
..
כ"ט טבת ה´תשס"ה

התחזית כשבירת שיגרה
אתה קם בבוקר..
י"ז תמוז ה´תשס"ד

אוֹרִי
דקופאז´. התמונה מתוך נשיונאל ג´אוגרפיק
ג´ אייר ה´תשס"ו

יצא לשוח בשדה
זה לא באמת שווה העלאה, אבל זה מראה לי עד כמה חייבים להשתפר..
כ"ח ניסן ה´תשס"ו

שדה תפילה
"ויצא יצחק לשוח בשדה"..
כ"ח ניסן ה´תשס"ו

שיר ה´
"איכה נשיר את שיר ה´ על אדמת נכר." תהילים קלז´
כ"ח ניסן ה´תשס"ו

כורעים
"כורעים משתחווים ומודים", חלק מפרוייקט הגמר שלי באומנות בנושא תפילה.
כ"ח ניסן ה´תשס"ו

כתום יורד
תמונה מצעדת אופקים, לאחר העצרת
א´ אלול ה´תשס"ה

שקיעה היא סוף התחלתי

ט"ז תמוז ה´תשס"ד

צור שלם
צור שלם, כרמי צור

מבט לים התיכון


ט´ תמוז ה´תשס"ח

בין קודש לחול
בין שמיים לארץ
בין ישראל לישמעאלים
בין עולם הזה לעולם הבא
בין ששת ימי המעשה ליום השבת

ט´ תמוז ה´תשס"ח

כל משבריך - מונוכרום
ציור שני, העתקה מתמונה של כורים בים המלח בשנות ה60
ט´ תמוז ה´תשס"ח

משבריך וגליך, עלי עברו
שיעתוק מצילום שחור לבן של מלחים בים המלח, שנות ה50
א´ ניסן ה´תשס"ח

הבלות של אודי
מעון תשס"ח, הבלות של אודי דוידי.
א´ ניסן ה´תשס"ח

אַדְמַת נֵכַר
היוצרת נשבעת להיות יותר

ולא לשוב לאופק היצירה,

עד כי תגלה כמיהה חדשה.

י"ח אייר ה´תשס"ז

בזכרנו את ציון
שם ישבנו, גם בכינו
ג´ אייר ה´תשס"ו

צוחק מי שצוחק אחרון
תמונה של אייל שנטרף, גד"ש חברון
א´ ניסן ה´תשס"ח

כוֹתֶל הָמָּוֶות
קיר המוות באושוויץ,מזכיר עד זוועה את הכותל המערבי
כ"ב ניסן ה´תשס"ה

בַּסְּבָך
נקודת אור, ערטיאלית ככל שתיראה בסבך מצוקות, תמיד תהא מוצקה ומאירה.

שקיעה בפולין
י"ז ניסן ה´תשס"ה

נעדרת מאושוויץ
נראה כי השמש שאמורה להיות בספוט מאוד מרכזי בתמונת שער אושוויץ-נעלמה, כמו כולם, נעלמה..
י"ז ניסן ה´תשס"ה

במקום בו עמדת
נשאר רק אוויר, ופרח נטול עלים,
על דרגשי השינה בבירקנאוּ
י"ז ניסן ה´תשס"ה

במגן הדוד החרוט על אדמתך
פולין. זה מה שנשאר.
י"א ניסן ה´תשס"ה

שְקִיעָת הָמָּוות
בפולין אין שחור ואין לבן, אפילו לא בעד רבבות הזלוטי. יש רק אפור. אפור מתועב..
ט´ ניסן ה´תשס"ה

בדיונות הצבעוניות
"אדמה אדמתי רחומה עד מותי"
/בהתבוננות השמיימה העבתי שורשים
י"ג אדר א´ ה´תשס"ה

עננים
עם ענני הכבוד אני מסתדרת, אבל עננים של קור שוברים אותי..
י´ אדר א´ ה´תשס"ה

באילת השחר פרצה השלהבת
מפרץ אילת כפי שנראה מפיסגת הר שלמה
י´ שבט ה´תשס"ה

האופק
מעולם לא נראה כל כך קרוב,
החל האופק אותי לשאוב.
אליי אופק תמיד..
י´ שבט ה´תשס"ה

הלל תפילותי
אני משילה דמעה ואתה חורש בה עולם
אני מוחה דמעה ואתה מלקט את השאול לזֵר
אהבה.
ל´ אב ה´תשס"ח

שיר אחד ליוספוס
אשרי קברך,

ארור שבשועלים.

לוואי ופגשתי בך והיית מספר לי

כ´ אב ה´תשס"ח

גולים עולים
אלפיים שנה אחר שובל שהותרתם, אף ליבי מתרונן,

מחכך חדריו בעשרת אצבעותי, מגרה תשובה.
י"ז תמוז ה´תשס"ח

מאור עיניים
מה יביא לי יום מלילה

פונה בשארית כוחותי אל הרוח האמיץ;
י"ז סיון ה´תשס"ח

זרעים
שמש עולה ועימה כל משאלות ליבי,

כל קרן פז חושפת את שכיביתי אמש

ט´ סיון ה´תשס"ח

כעובר בטבורך
שמא אתחיל לשורר
קינת הארץ המחזיקתני כעובר
ואינני רוצה להקרע מטבורה,
לא עת,
י"ט טבת ה´תשס"ח

כוכבים נופלים
שוב לא ביקשתי כוכב שיפול,
חשתי אותו בעיניים עצומות
כורע בחשיכה ונס לאיטו.
ז´ כסליו ה´תשס"ח

דקה
אלוקי, אל תיקחני מאהבה זאת,
עשני ככלי
לכיסופים
כ"ח חשון ה´תשס"ח

שבין עפר לחושך
שוטחת את תפילות
ואבק אורכן.
ט"ו חשון ה´תשס"ח

בריבוא עולמותי
ואני כמטוטלת,
חיה בבת אחת את שהנני
ושאיני,
ז´ חשון ה´תשס"ח

מַחְשָׁבוֹת יוֹם דִּין
בַּיּוֹם בּוֹ אַפְסִיק
לְהִתְגַּעְגֵּעַ
אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת שֶׁתְּכַבּוּ
אוֹתִי.
כ"ח אלול ה´תשס"ז

תרה
ואני תרה, אחר

הייסורים,

שיבואו לשטוף את כל

הגעגועים.
ז´ אלול ה´תשס"ז

בכם חייתי
והייתם לי למשען בדקותי הקשות
והכלתם את כל שאלותי כולן,
ד´ אלול ה´תשס"ז

כרחם אב על בנים
כיצד זה שאני צריכה לישר ההדורים,

לאחות היטב את התפרים

שאתה קרעת

בי

טהורה היא, מלאכתי.

י"ח אב ה´תשס"ז

איכה אשא לבדי
ברית לא

ברית

כרתנו,

פוסעים במנגינת היסוס

אל מדבר הנדודים.
י"א אב ה´תשס"ז

חַיִּים
בִּקַּשְׁתִּי בְּרִיאוּת;

מַבָּט צָלוּל אֶל תּוֹךְ הַלַּיְלָה

וְקִרְבַת חֹטֶם בְּחֹטֶם

אֶל אַגְמוֹן רַעֲנָן.

א´ אב ה´תשס"ז

רסיסי לילה
אנא זמני הרוח

אולי תכה ארוכה

במקומות הדואבים.

מכל מרחבי עולם

את לבד יכולה

לחולל הרוח
ט´ תמוז ה´תשס"ז

בין ערביים של ערב שבת
ואני בתוך הגולה,

נושאות מחשבותי

את שלהבת הנר,

מתפללת שתתנשא השלהבת

אולי אף אני אנצל.
ב´ תמוז ה´תשס"ז

טַעַם הַגַּן
זֶה הַיּוֹם

עַצְמִי לֹא רִיקַּדֶתִי,

אַךְ חוֹלַלְתִּי בֵּין הָוַיָה

שֶׁל צַעַר

לְמַשָּׁב כְּמִיהָה.
י"ט סיון ה´תשס"ז

על משכבי בלילות
אך פסקה הורותי

על עתיד נעורי

ואטיח הכר

על ילדות חלומותיי,

כותל אובדן תמימותי.

ה´ אייר ה´תשס"ז

שטה בין התווים
גלגולים גלגולים,

ענוגים הם התווים

החובקים את חלומותי.

ה´ אייר ה´תשס"ז

עיפה
מעת לעת,
כאשר ההויה נותנת לי
מנוח
ושולחת אלי אי של שקט,
י"ח ניסן ה´תשס"ז

מניין השמיים
הנני כאן

בין רציף לרציף

לא קיים,

שוברת תום

שנה אחר שנה.
א´ ניסן ה´תשס"ז

קמל ופורח
שוב העצים נוטפי הגשם משילים עורם ואני משיר דמעות יחד עימם, חושב עליך, על כל אותם הפרפרים אותם לא נוכל יותר לתפוס, על שחוק הילדים שכבר פרחו לנו מהקן וקוראים לי "הזקן".
כ"ט אדר ה´תשס"ז

כִּי תִשָּׂא
הן מי ידע את כלתו
של משה
אשרה עיטרהּ הוא
בזר הכמיהה
ונטע בה פרחי עדנה
כ"ט אדר ה´תשס"ז

התאמן בי הרוח
התאמן בי הרוח,
אינני יודעת.
כ"ב אדר ה´תשס"ז

שבי אחר השותים
שבי אחר השוטים
הלכתי,
שבי אחר השותים.
י"ט אדר ה´תשס"ז

מתפללת
נוטפת נוטפת
אליך נופלת
ממך אליך
באתי אשוב,
י"א אדר ה´תשס"ז

ממני אליך
ואני תרה אחר תו חדש
ללפף בו את תאוותיי,
י"א אדר ה´תשס"ז

צינה
ניכרת בי ולא ברוחי,
ניכרת מבחוץ
כי בתוכי
ניצני פריחה צמיחה שמחה.
ד´ אדר ה´תשס"ז

הגיע זמני
ואין בי רוח
לעולם שכזה.
ד´ אדר ה´תשס"ז

רוח לשיר
אך פסעתי בכל רחובות העיר,
ואני כמהה,
כה מתאווה---
ד´ אדר ה´תשס"ז

תרתי אחר השמחה
כל שנותי חפצתי לסיים חיבורי
בדוק של תקווה,
האורג חלום ומציאות
ד´ אדר ה´תשס"ז

עלמת החן
עלמת החן,
אבירת השחוק והשמחה,
עוטה גלימת
כלימה.
כ"ה שבט ה´תשס"ז

לנפש עייפה
אולי יתכן בי זרע חדש,
נבט של צמיחה
המשיב בי רוח,
המשיב לי תשובה,
המשיב עלי ניגון
האורה
הטובה.
כ´ שבט ה´תשס"ז

אינני כדאית בלא שירתי
למי ינעמו הם

שיריי

אם לא לשמיים

זרועי כוכבים,
י"א שבט ה´תשס"ז

פוסעת על שובר
ביקשתי אך אופק חדש.
תמיד אותו אופק חדש,
ב´ שבט ה´תשס"ז

שטף הרעיונות
יש פעמים בהם שטף
הרעיונות,
מנביע בי תחייה,
אשר לא נפגשתי בה מעולם--
ב´ שבט ה´תשס"ז

לעיתים
לעיתים

אני מחפשת דבר מה

וכאשר איני מוצאת

אני גועה בבכי.
י"א טבת ה´תשס"ז

פוסעים במדבר
התבגרתי מאז יצאנו מנכר,

כעת איני יכולה יותר,

לשאת פסגות לבד
ג´ טבת ה´תשס"ז

עת להתגדל
בכל עת
בה גלשה הרוח למחוזותי,
רציתי לשרוק לך על גליה,
ג´ טבת ה´תשס"ז

משתלהבת בתוכך
את דוממת,
מדגדגת בין אצבעותי
שירה חדשה.
כ´ כסליו ה´תשס"ז

עַל הַגִּבְעָה
מָתַי אַפָלֵל לְכִּתְרֵי עֹז הָדָר,
מָתַי תְּעַטְּרֵנִּי בְּסֶרֶט דַּק שֶׁל שַׁלְוָה ---
כ´ כסליו ה´תשס"ז

אובדן
זיכרו כי כל עולמי היה,
ובהעלמו
אלמו תקוותי.
ט´ כסליו ה´תשס"ז

ללא לאות
לוואי אמרוד בזכרוני

ואשכחה, ואשכחה

מחרוזות של ילדות,

ל´ חשון ה´תשס"ז

להיות אחרת
מה כבר ביקשתי,

רק ימים של פז,

מה כבר ביקשתי,

אם לא רק שתשאני הרוח

לכל מקום אחר,
כ"א חשון ה´תשס"ז

כנהר שוצף
הייתי מרגישה כנהר שוצף

וכאשר הייתי פונה לאי של שלווה--

לדף הלבן,

ליבי היה משתתק.

כ"א חשון ה´תשס"ז

דבקות
אם אך אתפלל למעני

באהבתי אותך,

אולי תצליח דרכי

אף אוהבך

כאת להט

המסירות

י"א חשון ה´תשס"ז

עולם מבוגרים שכזה
עד מתי אוכל להחזיק ראשי מעל פני המים,

בעולם מבוגרים שכזה?
ב´ חשון ה´תשס"ז

לאדום את החלום
בכל בוקר שוטטתי בין הגיון ליבי,

ללב אחר.

ואולי קצת נמאס לי מאותן המנגינות.

כ"ד תשרי ה´תשס"ז

כשאמות
כשאמות,

אל תישאו קינה.

את דמעותיכם שימרו

לחורבן קריה נאמנה,

כ"א תשרי ה´תשס"ז

ברצותי בקרבתך
הייתי כמתאהבת בךְ

ועד היכן יגיעו מילותיי,

מי יאחז בגרוני ונען---

מי יזכירני סיני

ושמיי תכלת,
י"א תשרי ה´תשס"ז

רְשׁוּת רָבִּים
בְּיָמֵינוּ כֹּה מְמַהֲרִים
לָצֵאת
מֵרָשׁוּת לְרָשׁוּת.
ג´ תשרי ה´תשס"ז

תהומות
תהומות תהומות של חיפוש עצמי, אם רק הייתי יודעת מה אמצא בתוכי
י"ד אלול ה´תשס"ו

מרכבה של ילדוּת
זה פשוט לא קורה שפתאום מתבגרים
י"ד אלול ה´תשס"ו

ברק אחר ברק
ברק אחר ברק--

לו רק תבריק כבר נשמתי
ל´ אב ה´תשס"ו

קמטי גיהוץ
תמיד כשפותחים דף חדש,

רק הקמט יישאר.
ל´ אב ה´תשס"ו

בשדות המדבר
מי נטע בי הספק,

מי הספיק לזרוע בי

וודאות?
ל´ אב ה´תשס"ו

מתבגרים
זה קורה. שמתבגרים.
כ"א אב ה´תשס"ו

רוחי לא תקצר
כבר שנים שאני בדרכים
ט"ז תמוז ה´תשס"ו

דיאלוג בחשיכה
ואולי לא ארצה
לשום עוד לילה נצח שכזה,
בו לא אזכה להעלות נשמתי
לדיאלוג בחשיכה,
כ"ה סיון ה´תשס"ו

עלי כותרת חדשים
מה טובה היא ההרגשה להתבגר

אל תוך עצמי.

לפתוח בי עלי כותרת חדשים לבקרים

ולהנות מכל טיפת כובד

ב´ סיון ה´תשס"ו

לחם עוֹני
משועבדת לתרבות המערב
ט"ז ניסן ה´תשס"ו

קומפוזיציה דממה
בלי פזמונים ובלי נגינה
י"ב ניסן ה´תשס"ו

ברוך דיין האמת
הסתובבתי ברחובות
י"א שבט ה´תשס"ו

ירושלים שלי
אולי את ירושלים שלי מצאתי-היא פועמת בלבבות
ח´ שבט ה´תשס"ו

קול קורא
מדוע דרכתם על אותה נערה?
ט´ טבת ה´תשס"ו

המילין שבדרך
מדוע אבדו מילותיי בדרך

עומדות על תילן ללא ערך?

כ"ב חשון ה´תשס"ו

מעולם לא עשיתי דבר
אבא יקר..
י"ח חשון ה´תשס"ו

שוֹרשִים
וכתבתי לך,

ואהבתי איתך

וכאבתי אותך.

כ"ה אלול ה´תשס"ה

שָנָה
שָנָה מכבר סיימה לצעוד

וַאני מביטה בה מרחוק.

ג´ אלול ה´תשס"ה

בזתי לרוּחַ
צעקתי להרים..
י"ג סיון ה´תשס"ה

אל מחוז אותו לא הכרתי
שלחת אותי כשלוח נביאך למעי הדגה.

ב´ אייר ה´תשס"ה

שקיעת אינסוף
וזה מכה בי ומסנוור את עיניי בעזרת קרניים כה חזקות..
י´ ניסן ה´תשס"ה

גזר דיני
בו באופק, נגשים עוד חלום
ד´ אדר ב´ ה´תשס"ה

כלו כוחותי
אמרו לי שיש אופק, ושהאופק שוחק והאופק מרהיב

כ"ד אדר א´ ה´תשס"ה

מעולם לא בשמלה אדומה
ועומדת עודני ושתי צמותיי בידיי

אתמהה "למה" ואשאל עד מתי

ח´ אדר א´ ה´תשס"ה

הפרח והמלאך- צמד מוצלח כל כך
המלאך נעלם ואיתו הכחול, נמוג הצהוב, הירוק והכתום

נשאר הוא קמל

דועך מיום ליום-

היכן המלאך, היכן האהוב מכל?

ט"ז שבט ה´תשס"ה

היודע אתה מה אנו צריכים,ידידי?
-"ידידי, אני מדבר על היום בו ישאלני בני מדוע נאמר "במקום שיש אנשים היה איש". על היום, בו כולנו ניוולד אל הכלל ותצא נשמתנו מן הכלל, מדבר אני.

ביום ההוא- כולנו נהיה אנשים, אתה מבין ידידי?"

י"א שבט ה´תשס"ה

אם תרצה לנצח ותאמר לא אוכל..
האם כולנו בוחרים בקל מן הקל?

ויכולנו.
ו´ טבת ה´תשס"ה

בינות לדרדסים ביער החיים
בארץ רחוקה, מרחק אלפי שנות דור /בסמוך ליער עבות, שחור משחור

חיים להם דרדסים /קצת נאיביים, קצת תמימים.

בעיקר, לא רק, לילדים.

כ"ז חשון ה´תשס"ה

יום הולדת
לא לבכות, לא לשתוק

שש עשרה..
כ"ה תשרי ה´תשס"ה

כנפי נשרים
הוא הדבר היפה ביותר שראיתי בכל ימי חיי.

הדבר החזק ביותר לו יכולתי לייחל.

הצורה שבה הוא זז.. נעתקת נשמתי.

הצורה בה הוא מביט בי- ריסי על עיניי סוגרים..

הוא מניע כנפיו.

ד´ תשרי ה´תשס"ה

אי שם בכרמים
האם אצליח להשיב ליבי? האם אעזור למחוללות בכרמים? כל זאת ועוד בפרק הבא, אשר לעולם לא יבוא, של כרמי הנפש
ו´ אלול ה´תשס"ד

נאמנה
הערפל הפך סמיך וגילתה היא כי בוערת היא בשקיפותה
כ"ט אב ה´תשס"ד

יומן חופש
לא התחיל ולא נגמר
כ"ב אב ה´תשס"ד

יום הזיכרון נגמר
ירד הטל, ערב בא
יבשו דמעותי...
ט´ אב ה´תשס"ד

יום הזיכרון הגיע..
ושוב, כמו כל שנה, התאספנו כולנו..
ח´ אב ה´תשס"ד

נפשי אינה ציפור דרור
נכתב לפני כל כך הרבה זמן..
כ"ט תמוז ה´תשס"ד

ושערי גזוז..
השבילים נמחקו והמגדל התארך. את דרכייך אלי לא תמצא.
אני לדודי!
י"ז תמוז ה´תשס"ד

(?) משיח בשנקין
שנת 5764 לספירה.

אף אחד לא שיער שבשנות ה2000 זה ייקרה. טעות מרה- זה כבר הווה.
ט"ז תמוז ה´תשס"ד

חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד