אִם כֵּן, לָמָּה רַק יוֹ"ד נִתְלוּ,
וְקוֹ"ף-צַדִ"י-חֵי"ת בָּנִים נִצְּלוּ
מִדִּין נִדְנוּד עַל יֶתֶר?

גְּדִי אֶחָד קָטָן, סַרְבָן, קְשֵׁה-עֹרֶף -
וְלִבּוֹ, לִבּוֹ הוֹמֶה;
פּוֹסֵעַ בַּיְּשִׁימוֹן, בַּחֹרֶב -
וּבוֹדֵד, עָיֵף, צָמֵא...

נָשִׁים צִדְקָנִיּוֹת שֶׁבְּכָל דּוֹר
הֵן נִלְחָמוֹת בְּשֶׁצֶף-קֶצֶף
וּבְשִׁכְרוֹן נִגּוּב

תָּלֵי תָּנֵי בִּדְלֹא תָּנֵי?!

סַבָּא, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, טִפֵּס וְעָלָה וְנָסַע
וּכְתֵפָיו שַׁחוּ

זֹאת נֹאמַר: וַדַּאי דּוֹגֶרֶת
הִיא עַכְשָׁו יוֹתֵר בּוֹגֶרֶת.

עַל צוּרַת הַהַקְטָנָה הַזּוֹ אֲפִלּוּ אֶבֶן שׁוֹשָׁן לֹא שָׁמַע.

לוּ נִתְּנָה הָרְשׁוּת,
לוּ יְכָלְתֶּם לִרְאוֹת

עוֹד אֲנִי מֻקְסָם
לְקוֹל שְׂחוֹקָהּ שֶׁל רוּחַ חֲרִישִׁית
הוֹלֵךְ, וּמְבַקֵּשׁ שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי

וְאָמַר לִי סָבִי אָז, דָּמְעוּ שְׁתֵּי עֵינָיו:
אַךְ עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתָם שֶׁל אָבוֹת

הַקּוֹנֶה, קוֹנֶה בִּדְמִי
אַךְ צַעַר הַדְּמָמוֹת:
´פָּחוֹת´ בְּעַד ´יוֹתֵר´.

הַקַּיִץ הַזֶּה, עֲרִירִי

שׁוּב יִכְהֶה מִשָּׁחֹר

על חטא שחטאנו לפניך

אמא, כבר שבת?

גָּדוֹל תַּלְמוּד שֶׁמֵּבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה

עכשיו עובדים לשתוק

בָּאֹפֶק, כְּבָר תִּמֵּר עַמּוּד עָשָׁן שָׁחֹר.

סִימָן לְבֹקֶר.

עולם ילדות מועשר באינסטרומנטים עתיקים. זה מה שעושה אותנו מבוגרים. אולי.

אני אוהב את אבא שלי

אין לך אדם שאין לו שעה

שַׁל מַנְעוּלֶיךָ
מֵעַל הֶרְגֵּלִים שֶׁלְּךָ

וַהֲרֵי הֵם עוֹמְדִים לְפָנֶיךָ כְּצַדִּיקִים
גְּמוּרִים
הַיּוֹם הֵם בָּאִים אֶל בֵּיתְךָ בְּיִרְאָה
טְהוֹרִים

כְּבָר אֲנִי מְחַלֵּק לִילָדַי
תַּפּוּחַ עָטוּף פָּז-אַדֶּרֶת

פִּתְחִי יָד, וְקַבְּלִי כָּל בָּנַיִךְ שָׁבִים מֵאַהֲבָה.

חִצִּים אֲרֻכִּים, עִם גַּחֲלֵי רְתָמִים שְׁנוּנוֹת
מַחֲצִיפִים פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי צְפַת-שֶׁל-מַעְלָה

כנגד ארבעה בנים

הַלַּיְלָה הַזֶּה, מַה שּׁוֹנֶה הוּא

מִכָּל הַלֵּילוֹת.

בְּבֵית הַמֶּלֶךְ, שָׁם נוֹתְרָה לָנוּ אָחוֹת.
וְאָנוּ, אִם שְׁכַחְנוּהָ לָאֲנָחוֹת?..

קְצָווֹת הַלַּיְלָה הַשְּׂמֵחִים כָּעֵת

מְהַסְּסִים בְּתוֹךְ חוֹרֵי הָרֶשֶׁת

הַגּוּף מֵזִין לָאֵשׁ תָּמִיד

וְנֶפֶשׁ – מִתְיַסֶּרֶת.

הַתַּחֲנוֹת הַקְּטַנּוֹת, כַּחֲרוּזִים בְּשַׁרְשֶׁרֶת.

רְגָעִים, בָּם רַגְלַי הַקַּלּוֹת נְשָׂאוּנִי

וַאֲנִי –

אֵינֶנִּי מַמְתִּין לְרַגְלַי שֶׁיִּשָּׂאוּנִי;

אֲנִי נוֹשֵׂא אֶת רַגְלַי.

לֹא נִבְהַל מֵאִחוּר

אִישׁ טוֹב וְרַב פָּנִים, שַׂחְקַן הָאֶשְׁכּוֹלוֹת

אֵינֶנּוּ עוֹד. נָדַם קוֹלוֹ.

רוצה לשוב לחיות, ולו לרגע.

גבורת אנשים קטנים.

ואיני מתרגל.

במלאת ´שלושים´ לחבר טוב

לא הכל לשוא

"כשזה קם - זה נופל:

צחקתי? אני?? מה פתאום!

ברינה נישא אלומותינו הכבדות, בתקווה שיימשך מהן הזרע.

זה שמו של החתן של אפרת

כי לא יזכו בעיניך בדין?!

לְיָמִים זֶה נִגְמַר וְיָצָא מִן הַלֵּב וְכָלָה, וְנָמוֹג בֶּעָשָׁן

האם השערים פתוחים גם למי שאינו יודע להיכנס בם?

בְּסוֹף הַקַּיִץ שׁוּב יָשׁוּבוּ לְחֵיקִי הַצִּפּוֹרִים

עם הנצח לא מפחד. אני - כן.

מי יידע לפתור?

תשעה באב של שנות האלפיים