קול בכיו הטהור

של תינוקי

בנעילה

נזרק אור השמש

אדום

לַשֶׁמֶשׁ הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת הַמְאִירָה לָעוֹלָמִים כֻּלָם

בשעת בין ערביים דשדשתי רגליי בחול הכתום

הרחוב היה ריק.
החנויות היו סגורות.

בעקבות הסרט "משחק ביתי"

לאמא שאני

לסבתא שושנה שלי

נדם.

נזרק מלמעלה והאיר

היום הזה את עוטה לבן

בבוקר פתחתי חלוני

הלכתי לחפשו.

את עמק יצירתי הנעלם

ואני לא בוכה

לא בוכה.

כשחוט הצמר שלי התחיל

להתבלבל

יצאתי לשדה.

מרחפים אל-על

תרגום שירו של מייקל ג´קסון

נעל בודדה

אי שם

על הים

מפליגה אוניה

שלהי העידן השישי.

כנֵר

העומד זקוף על משמרתו

משמרת השלהבת שלא תיכבה

כך בשעון חיי
הממהר

מִקְסָם

רְאִיתִּיו וְלֹא

רְאִיתִּיו

תודה לה´!

פנים כל-כך טובות

שוקקת אני לקול

נגינתם

ושוב נדד בן-בלי-שם.

(בעקבות סדנת שירי ערש)

בעזרתו האדיבה של חיים צבי שופר השיר שהיה מדי ולא ממצה.

אַתָּה לִי כְּמוֹ רוּח
הַמְּנַשֶּׁבֶת אֶת עַנְפֵי הַעֵץ
(תודה לרחל על הניקוד!)

מונה מטבעותי

כמונה מעשים,

מדוע עוד החליט להשאירני

אלוקים.

תראו איזו ממשלה יעילה, באיזו מהירות וזריזות היא פעלה

כשיבוא המשיח אני עוד אהיה...

השמים רעשו

צריכה

נשמה לרדת

לא סתם

נשמה

נשמה מיוחדת

אני עולה דרומה

מאחוריי ומלפניי משתרכים אנשים רבים.

התיק הענק על הגב

הבטחתי לעצמי משהו- די נורא, וכמעט שכחתי להוסיף בלי נדר

ואני בלילות הארוכים המתמשכים עד אין קץ

במוצאי תשעה באב, כשאת החורבן כבר לא נכאב...

ה´ אלוקי, תן לי הכוח לומר

חשבתי שאקטוף לי עננה לבנה מהשמים,

זהו קטע מחורז, שלא ממש ראוי להיכנס לקטוגריה שירה.
"פרווה לה מלכותית

באצילות על הגדר היא יושבת
"

מכירים את הגברת תקווה ישראלי? כן, זו שיש לה בית קטן ויפה באמצע השכונה...

קמצא ישב בביתו ולמד גמרא

תמונה ישנה, שעכשיו סוף סוף על המחשב.

בתוך ים הצהוב הזה...

האמונה

אחי, כשהיה קטן

עיניים צופיות

אחותי הקטנה- כשעוד היו לה תלתלים...

חדות מבדילה

בית קסום

למבינים במושגי צילום...

סבתא צועדת לאט לאט, מהדקת לגופה את הסוודר התכול, אל הארון העתיק שבפינת הסלון, הארון החום בעל דלתות הזכוכית והידיות העגולות.

מרי פופינס מופיעה בישראל!

לירושלים יש שמים של מעלה ושמים של מטה.

היום הדלקתי נר.

הרפתקאות סבתא שושבבתא שושנה

האוטובוס עצר בתחנה בחריקה, פולט עשן מאחור.

אתמול, שיחקתי לי עם הבובות.

הן- כל דבר יכולות להיות.

סיפור שלא קרה באמת, אבל התרחש בדמיונו של כל אחד מאיתנו...

היא גילתה אותו לראשונה כשהייתה בת שלוש ומחצה.

מה רבתה השמחה בביתנו כשהיא נולדה!

המשך הסיפור שהתחיל לפני זמן מה.

סיפור-אגדה, יובא בהמשכים.

המטוס נטה קדימה. עוד רגע קט, וגלגליו נשקו באדמת האספלט השחוקה מרוב נחיתות כאלו.

אותו הבוקר הוקדש כולו להכנות לקראת משפחתו של דוד.

וכאן החלה הצפייה.

כך המשיך דוד במרוץ בין בית-החולים אל בית אדלר, ואל הישיבה ומשם אל החנות.

דוד מילא את בקשתו של יצחק בכל המסירות שיכול היה.

משנשארו לבד, הרגיש דוד כיצד המתח שבלִבו הולך וגואה.

דוד עמד רגע, המום, ללא יכולת לזוז.

התרגשותו של דוד לגבי הזכייה לא נפסקה עם הזמן שעבר מיום העצמאות.

יום אחד, כאשר עבר ליד דוכן העיתונים שבמכולת ליד חנותו של חיים, צדה את עינו מודעה בעיתון העליון, שנכתבה בגדול ובצבעים עליזים:

עברה השבת, נשארו החוויות. דוד שם לב שהוא התרגל.

יום שישי, ערב שבת.

בחדרו של דוד רבה ההתארגנות.

דוד קם בבוקר א´ בחשוון בהרגשה שזהו יום מיוחד.

רובי ודוד חזרו מהטיול שלהם מלאי חוויות והרפתקאות, כשהם משתוקקים לספר אותן לחבריהם לחדר, שהשתוקקו לשמוע לא פחות.

מיד בצאת החג התחיל דוד לארגן את תיקו לטיול.

דוד שלח מכתב למשפחתו במוצאי אותה שבת.

"הנה, הפילם הראשון." יצא חיים מחדר החושך.

"הי, שְׁמִירָה," אחד הבחורים עצר אותו בערב, כשחזר מעבודתו בחנות הפוטו.

הדבר האהוב ביותר על דוד בעבודה בחנות הצילום- היו התמונות שמתפתחות שם.

בהתחלה נתן לו חיים עבודות פשוטות ביותר- וגם לא כל-כך קשורות בצילום, כמו סידור המדפים ואיבוקם.

"אפשר לעזור לך במשהו?" קול, רם למדי בשבילו, הקפיץ את דוד.

הרב שלמה שפירא היה זה" שהציע את העבודה הבאה בשביל דוד."

כמו לכל אחד שמתחיל התחלות חדשות, גם לדוד היה קשה.

חנות הספרים לא הייתה מלאה כל-כך, כיאה לשעת צהרים חמה זו של היום.

סיפור שנכתב יחד עם סבתי ולכבודה- היא נתנה את הרעיונות ואני כתבתי. פרק א´:

באותו היום, כשחזר רוני מבית-הספר

הוא לא דִמיין לעצמו כלל מה יקרה.

שוב הייתה זו שעת ערב. לאחר שרחצה היטב את שירי הבובה

"רוצה לשמוע סיפור?" שאלה אמא

הפרק האחרון של הארי פוטר השביעי, ניחוש פרטי שלי...

"מכל ילדי הקבוצה, מתן היא המטופחת ביותר..."

"זהו. ניתנה הפקודה, ואין אפשרות לסרב לה." (סיפור המתרחש לפני ימי ההתנתקות...) מצטערת אם הפרטים על הצבא לא מדוייקים, אני לא בקיאה במיוחד...