נִינְוֵה שֶׁלִּי עוֹמֶדֶת
חוֹטֵאת וּמֵחַכָּה.

עָלֵיהָ לִפְתּוֹחַ דְּלָתוֹת בִּתְנוּפָה
כְּאִילוּ "שְׂרֵפָה אַחִים שְׂרֵפָה!"
גַּם אִם אֵין שָׁם בּכְלָל דֶּלֶת.

וּכְשֶׁנִּוָּתֵר מִכֹּל זֶה רַק אַהֲבָה,
הֲתִּינַשְׁאִי לִי שׁוּב?

אֵיזֶהוּ עָשִׁיר – הַשָּׂמֵחַ בְּחָלְקוֹ
כִּי בֵּאין אָדָם לַחֲלֹק עִמּוֹ
אֵין עֹשֶׁר.

הָלַכְתָּ עָרֹם לְעֵינֵי אֱלֹהֶיךָ
וְהָיִיתָ דָּרוּךְ
לְהַשִּׁיב לְזֶה גַּם לְזֶה- אָמֵן.

בְּבֹקֶר שֶׁאַחֲרֵי יוֹם הַבּוֹחֵר
פְּעִילֵי הקַמְפֵּיְן
אֶצְלֵנוּ בַּפֶּרִיפֶרְיָה

אָרוּר מִי שֶׁהִמְצִיא אֶת הַמִּשְׂחָק
בּוֹ הַמְּנָצֵּחַ נִשְׁאָר לְבַד.

טַיָּס אִירִי צוֹפֵה אֶת מוֹתוֹ/ ויליאם בטלר ייטס (1895-1939)

מִבְּלִי שֶׁשָׂמְנוּ לֵב
הֲפַכְתֶּם מִנִּצּוֹלֵי שׁוֹאָה
לִמְנֻצְּלֵי שׁוֹאָה.

שׁוֹמֵעַ אוֹתָךְ קָצָה בְּקִצַּיִךְ
לוּ יָכֹלְתְּ אַף אַתְּ לִשְׁמֹעַ אוֹתִי,
עָפָר לְרַגְלַיִךְ

הוּא תָּמִיד אֶחָד

לַמְרוֹת שֶׁיֵּשׁ מָקוֹם

לְעוֹד שְׁלוֹשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה בַּחֶדֶר

כֹּל מְשׁוֹרֵר, אִם הוּא מְשׁוֹרֵר,
צָרִיךְ לַעֲמֹד בַּשַּׁעַר וּלְהוֹכִיחַ.

לְאֻמִּים רַבִּים מִתְרוֹצְצִים בְּתוֹכִי
וְכָל אֶחָד מֵהֶם עַם־תּוֹעֵי־לֵבָב

נַפְשִׁי יָצְאָה בְּדַבְּרִי אֵלָיו

וְשֶׁאַף רַבִּיקוֹבִיץ´ עָאלֶק
לֹא תַּגִּיד אַחַר-כָּךְ
שֶׁאֵין מַה לֶאֱכֹל.

חַנָּה תְּלוּיָה

כְּמוֹ פַּעֲמוֹן בְּאַלּוֹנֵי-אַבָּא

לֵב לֹא יָכוֹל לְהִשָּׁבֵר,
אֲנִי מַסְבִּיר לוֹ
מִמֵּיטָב יְדִיעַתִי כִּמְשׁוֹרֵר,

‏אַל תִּתְּנוּ לִמְשׁוֹרֵר, לְבַקֵּר

בְּמַחְלָקָה לְטִפּוּל נִמְרָץ נְשִׁימָתִי.

וּשְׁנֵינוּ כְּבָר נֵדַע: קְרוֹבָה הָעֵת

וּשְׁנֵינוּ זֶה אֶל זֶה בַּלָּאט נִלְחַשׁ:

לֵךְ לְשָׁלוֹם - וְשׁוֹב תָּשׁוּב אֵלַי.

גַּם בַּרְקָן, גַּם דַּרְדַּר אֲרֻכֵּי צִפָּרְנַיִם
נִכְנָעִים לַמַּגָּע הַמֵּפִיס לֵב הַכֹּל
אַךְ מַדוּע כְּשֶׁשֶּׁמֶשׁ נוֹשֶקֶת פְּנֵי מַיִם,
לֹא נִשְטַף מִן הַיָּם הַסָּגֹל אֶל הַחוֹל?

כְּשֶׁהִבְסִיר הַבֹּקֶר
בִּקַּשְׁתִּי לִהְיוֹת לְלֵב.
לֵב.

תרגום לשירה של סילביה פלאת Poopies in October

כָּעֵת עַל הַמָּסָךְ תֵּלְמָה וְלוּאִיז

אצל הגרפולוגית

לְעוֹלָם לֹא אֶהְיֶה
שִׁיר מְחָאָה.

הַלַּיִל לַיְּלָלָה הוּא
וּלִנְשִׁיפַת הַכּוֹס
בֶּחֳרָבוֹת.

בְּכָל בֹּקֶר
שִׂמְחָה צִבְעוֹנִית
כִּכְנָפָיו שֶׁל פַּרְפַּר,
מֵתָה.

אַחַר-כָּךְ שָׁמַעְתִּי סִירֶנוֹת וְצוֹפָרִים
הָיָה מְאֻחָר מִכְּדֵי לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ
חָשַׁבְתִּי שֶׁלֹּא נִשְׁאֲרוּ לִי רַגְלַיִם
אֲבָל לֹא בָּדַקְתִּי אִתָּךְ אִם זֶה נָכוֹן

וְהַיַּעַר קוֹלוֹסֶאוּם רוֹחֵשׁ
הֲמֻלַּת קוֹלוֹת וּמַבָּטִים
אַגוּדְלֵי עֲנָפָיו בָּרוּחַ,
מַעְלָה מַטָּה מִתְלַבְּטִים:
הֲיָחוּס אֵל הַיַּעַר
עַל בָּנָיו הַנֶּאֱבָקִים?

אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ עַכְשָׁו
כְּמו מַצִּיל הַמַּנְשִׁים טוֹבֵעַ
לַמְרוֹת הַמִּשְׁקוֹלוֹת שֶׁעַל רַגְלָיו.

לֹא נוֹצַר הָעוֹלָם אֶלָּא בִּשְׁבִילָהּ
לְהִתְנָאוֹת בּוֹ.

הַחַמָּנִיּוֹת
מִצְטַמְצְמוֹת אֶל צִלָּן.

אֲנִי לֹא אוֹהֵב נָשִׁים.
לֹא אוֹהֵב שִׁירִים.
לֹא אוֹהֵב חַיִּים.

מְשׁוֹרְרִים כָּמוֹךָ
מוֹצִיאִים שֵׁם רַע לָאַהֲבָה

עִם הַטַּבּוּר קַל לִי

לְהִתְפַּיֵּס

הָלַכְתִּי לְשׁוּק הַצִּפּוֹרִים

וְקָנִיתִי צִפּוֹרִים

עֲבוּרֵךְ

מַה טַעַם לִי לָשִׁיר זִמְרֵי אוֹהֵב

אּם בְּלִבִּי אֵין אֹשֶׁר, רַק אֵימָה,

וְנִשְׁמָתִי הִיא הוֹכָחָה לִכְאֵב

צֵל קָרוֹן רוֹדֵף קָרוֹן, זְנַב תּוּגָה נוֹשֶׁךְ יָגוֹן,

בַּתְּמוּנָה אַתָּה יוֹשֵׁב

תרגום לשירו של פיליפ לרקין: THE DANCER.

הַבַּת שֶׁלִי כּוֹתֶבֶת הִמְנוֹן לַשְּׁנִיצֶל!

I had no time to hate, because
The grave would hinder me

אֱלֹהִים נָתַן

צוּרָה וְכִתְמֵי צֶבַע

לְכַנְפֵי הַפַּרְפָּרִים

הָאָחוֹת עָזְבָה אוֹתָךְ בְּשֶׁקֶט
וְהִשְׁאִירָה אַחֲרֶיהָ מִלִּים:
"הַלֵּב"
"שֶׁלוֹ"
"הִתְעַיֵּף".

אַלְפַּיִם וְשִׁבְעִים מֶטְרִים
בּוֹאֲךָ מִתַּרְשִׁיחָא מַעֲרָבָה
בְּרוּם חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים
מֵעַל פְּנֵי הַיָּם

אַתָּה מַזְמִין אוֹתִי
לִגְלֹשׁ כְּחֶרֶק
אֶל תּוֹכְכֵי הַכּוֹתֶרֶת

אַרְבַּע לִפְנוֹת בֹּקֶר בַּמִּרְפֶּסֶת

מַמְטֵרוֹת אוֹגוּסְט מְנַגְּנוֹת שִׁיר גֶּשֶׁם

וְאֵין לְךָ שָׁעָה בּוֹדֵדָה מִזֹּאת

אַל נָא תָּבוֹאִי אֵלַי בַּקַּיִץ;

בְּאוֹר הַצָּהֳרַיִם הַגּוֹנֵחַ

מִתּוֹךְ שֶׁאֲנִי מַרְבֶּה לִקְרֹא

שִׁירָה, אֲנִי נִמְלָא בִּכְאֵב

הָעֲנָוָה

אָשִׁירָה לַאֲדֹנָי

כִּי גָאֹה גָּאָה

הָאוֹר הַבָּא עַל חַלּוֹנוֹתַי

עֲרָפֶל הוּא עָנָן

שֶׁהָלַךְ לְאִבּוּד מִדַּעַת

אֲנִי מְסַמֵּן לָהּ בְּיָדִי שָׁלוֹם,

אֲבָל אֵין לָהּ זְמַן לְדִיבּוּרִים

הִיא תֵּאָנַח מֵעִמְקֵּי זִקְנָתָהּ
כְּשֶׁיֵּצֵא, הוֹלֵךְ
וּמוֹעֵד.

זָעְתִּי עַל מוֹשָבִי כְּעָקוּד
וְדִמְעוֹתַי נִסְפְּגוּ
בַּסְּבַךְ הַשָּׁחֹר
הַצּוֹמֵחַ עַל הָרִצְפָּה
וְאַיִל בּוֹ אַיִן.

קוֹל שַׁמָּשׁ קוֹרֵא וְעֵינֵי עִיר נִפְקָחוֹת:
"סְלִיחוֹת!
סְלִיחוֹת!".

הָיִיתִי עַרְסָל שָׁחוּחַ.
פַּסַּי הַצִּבְעוֹנִיִּים קָלְטוּ רוּחַ,
עַלְוָה מֻשְׁלֶכֶת וְטַל חֲלוֹמוֹת.

מַה טַעַם תִּמְצָא בִּפְרִי

הַחֹפֶשׁ, וּלְשׁוֹנְךָ

כֹּה מֻרְגֶּלֶת בְּיָבְשָׁהּ.

אַתָּה בֶּטַח לֹא תַּאֲמִין,

אֲבָל אֶפְשָׁר

אֲאַלֵּף לִי שׁוֹשַׁנָּה
שֶׁתִּתֵּן עֶרֶב - עֶרֶב
נִיחוֹחוֹת נֶחָמָה בְּאַפִּי.

הָעַצְלוּת פָּשְׂתָה
בִּכְפָרֵי אַהֲבָתִי

כְּמוֹ פִּהוּק הַנּוֹדֵד

מִפֶּה אֶל פֶּה.

הַמְּשׁוֹרֵר הַגָּדוֹל הַבָּא
נָח עַכְשָׁיו
בְּטַבּוּרָהּ שֶׁל גִּבְעַת עֵשֶׂב

קוֹל מִצְהֲלוֹת סוּסִים מִן הַדֶּרֶךְ
מְבַשֵּׂר אֶת שׁוּבוֹ שֶׁל אָבִי.

לְכָל כֶּלֶב יֵשׁ אֵם

צַלְמוֹ שֶׁל אָדָם

רָצִיתִי שֶׁתִּהְיֶה לִי חֹרֶף

וְכָרִיתִי גֵּבֵי שְׁלוּלִיּוֹת

לֶאֱצֹר בָּם

טַעַמְךָ הַלַּח

אָנוּ צְרִיכִים שׁוֹמֵר עֲדָרִים

זוֹ רַק הַצִּפִּיָּה

שֶׁמַּדִּירָה נַחַת מֵעֵינַי

כְּמוֹ עִנּוּי סִינִי לַלֵּב.

תּוֹדָה לִמְפַתֶּה,
תּוֹדָה לַפּוֹתָה,
תּוֹדָה לִמְטֻמְטָם

תְּהֵא יְצִירָתִי חָפְשִׁית כַּעֲנָנָה

וַיֵּצֵא שְׁמָהּ עַד-לְמֵרָחוֹק.

תרגום לשירו של אלפרד לורד " The Poet´s Song "

לַיּוֹם הַזֶּה תֻּלְחַן
חַלִיפַת צוֹפָרִים
בִּגְּוָנִים שֶׁל אֲדָמָה
מִתְהַפֶּכֶת

בְּקַפְּדָנוּת "יֵקִית" צֵרֵף
מְסִלּוֹת, צַלְמֵי נוֹסְעִים וּקְרוֹנוֹת
לְמֵיְצָג מַרְהִיב,
חַי וְנוֹשֵׁם.

זְרוֹעוֹ הֵנִיעָה קֶשֶׁת

בִּתְנוּעָה אֲרֻכָּה כְּמַהֲלָכָה שֶׁל שֶׁמֶשׁ

וּבְחַלּוֹנוֹת עֵינָיו רָאִיתִי

מֶרְחַב-יָהּ.

הִנֵּה אֶהֱיֶה לָךְ עַרְסַל־בֵּין־עַרְבַּיִם
אֶמָּתַח לִכְדֵי חִיּוּךְ

אֹזְנָי הֵן כֹּתֶל,

אַךְ רִיסָי מְאֻלָּפִים לִקְלֹט

אֶת הָרַעַד.

חַיָּב לְהַפְסִיק
לְהִזָּכֵר בִּבְנִי אַבְשָׁלוֹם
שֶׁשֹּרַשׁ מֵרַחְמֵּךְ

הַמִּלִּים -
כְּמוֹ חוֹלְלוּ בִּי נֵס בְּרִיאָה

עַל הָאָרֶץ סוֹגֵר אֹפֶק
כְּכֶלֶא אֵין־סוֹפִי,
וְהָאָדָם, גַּם הוּא אָסִיר
בְּאֹפֶק מַחְשְׁבוֹתָיו

כַּמָּה תִּתֵּן

כְּדֵי לֹא לָדַעַת.

אֲרוּחַת עֶרֶב

תֵּן לַשֶּׁמֶשׁ לִנְעֹל
אֶת הַלַּיְלָה שֶׁלְּךָ

מְשֹׁרְרִים, שֶׁצּוּרַת גֶּבֶר לָהֶם,

אַךְ בְּבִטְנָם רֶחֶם אִשָּׁה

עֲקָרָה וְחַסְרַת תּוֹחֶלֶת,

כְּמוֹ הַשִּׁירָה עַצְמָה.

אַךְ כֹּל זֶה הָיָה
לְהֶרֶף דַּעַת נָדִיר
וּבְמִשְׁנֵהוּ
נֵעֹרוּ שָׁנִים מִשְּׁנָתָן

הוּא נוֹתֵן לָנוּ רֹאשׁ
וּבוֹ דַּעַת לִסְפֹּק,
אַךְ מְצַלֵּק בּוֹ עֵינַיִם
לִרְאוֹת וּלְהַאֲמִין.

פָּנַי אֶל הַלּוּחַ, בּוֹ אֲנִי
כּוֹתֵב בְּגִיר אֶת כֹּל הַמִּשְׁפָּטִים
שֶׁמַּתְחִילִים בַּמִּלָּה ´אֲנִי´.

בָּחַלּוֹנִי הַגֶּשֶׁם
פּוֹרֵט בְּאֶלֶף אֶצְבַּעוֹת
עַל כּוֹתָרוֹת הַפְּרָחִים
כְּמוֹ הָיוּ מֵיתָרֵי נֵבֶל.

וְחַיִּים גּוּרִי נִגַּשׁ,
רוֹקֵן אֶת קֻבַּעַת מִקְטַרְתּוֹ
לַמַּאֲפֵרָה הַצִּבּוּרִית

מְפַחֵד לִהְיוֹת אֶחָד
כְּשֶׁאַתְּ אִתִּי.

כַּפְּךָ עַל שְׁמוּרַת יְמִינוֹ -
"עֵין הָאַיִל"
כַּפִּי עַל שְׂמֹאלוֹ -
"עֵין הַבְּאֵר".

בָּאַחֲרִית
הָיְתָה אֶצְבַּע יְחִידָה
עַל הַהֶדֶק

הָאַהֲבָה שֶׁלְּךָ מַבְלִיחָה
כְּמוֹ אוֹר מְקֻלְקָל
בַּחֲדַר הַמַדְרֵגוֹת.

אֲנִי תָּמֵהַּ עָלֶיךָ,
אֲבִי יַעֲקֹב:

הַשִּׁיר הַבָּא
יִתָּפֵס כְּאַבְשָׁלוֹם בַּשְּׂעָרוֹת
שֶׁעַל חָזִי.

אֲנִי כַּף אֶת הַמִּלִּים לִרְצוֹנִי
וְהֵן בְּלֹא-אֹמֶר, מְצַיְּתוֹת

אִמִּי בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה

בְּאַחַת מִשִּׂיחוֹתֵינוּ הָעֲקָרוֹת,
סִפַּרְתִּי לְסַבָּא שֶׁהַמִּלָּה רַכֶּבֶת

אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי

יְלָדִים נוֹלָדִים לָעוֹלָם הַזֶּה

אֲנִי לְלִבִּי

וְלִבִּי לִי

יֵשׁ אֶצְלִי בַּמִּרְפֶּסֶת צִיקָדָה

וְהִיא צוֹקֶדֶת צקּוּדֶיהָ

הוּא חַיָּב לִרְאוֹת
אֶת הַשְּׂפָתַיִם הַסְּדוּקוֹת,
אֶת הַמֵּצַח הַקָּמוּט,
אֶת הַיָּדַיִם הַכְּבֵדוֹת
וְלוֹמַר תּוֹךְ הִתְכַּוְּנוּת:
אוֹתִי.

שׁוֹכְבִים בַּבֹּץ.
רַק לַחְמִיּוֹת הָעֵינַיִם
עוֹד שׁוֹמְרוֹת
עַל שְׁפִיּוּת צִבְעָן

הַמָּוֶת שׁוֹכֵב לְצִדִּי בַּשּׁוּחָה

זֶה רַק הַתְּרִיס הַמְּשֻׁחְרָר,
שֶׁמַּשְׁמִיעַ צִיּוּצֵי עַכְבָּר

גָּלוֹש וּדְהַר

מֵהַר אֶל הַר
מִכְּפָר אֶל כְּפָר
אֶל כַּר

סִינֶקְדּוֹכָה שֶׁל מִלְחָמָה

הַמִּלְחָמָה פָּרְצָה

כְּמוֹ נִבְחֶרֶת פוּטְבּוֹל

לָאִצְטַדְיוֹן

שוכתב על פי המלצות והערות הגושלים :-)

בְּמִגְרַשׁ הַמִּשְׂחָקִים

זְקֵנָה עַל נַדְנֵדָה;

שֵׂיבָתָהּ נִזְרֶקֶת לְאָחוֹר

תרגום לשיר של צ´ארלס בוקובסקי: " The Aliens"

בּוֹאִי נַחְזֹר אֶל הַיָּם
אוֹמְרִים שֶׁשָּׁם הַכֹּל הִתְחִיל
הַרְבֵּה לִפְנֵי שֶׁאִבַּדְנוּ שְׁלִיטָה
עַל אֲנַחְנוּ, אַתָּה, אַתְּ.

דָּיַאנָה רוֹס

יוֹצֶקֶת צְלִילֵי דְּבַשׁ

עַל הַמִּלִּים הַמָּרוֹת

הַמָּקוֹם הַנָּמוּךְ בָּעוֹלָם
אֵינוֹ נִמְדַּד בְּיַחַס לִפְנֵי הַיָּם

יוֹתֵר מִשֶׁעָבָד אָבִי אֶת הָאֲדָמָה,
עָבְדָה הָאֲדָמָה אוֹתוֹ.

מִכָּל הַגְּוָנִים שֶׁבָּהּ,
צוֹהֶבֶת הַחַרְצִית אֶת הַצָּהֹב.

אַל תִּכָּנֵס פְּנִימָה

אֶל מִטְבַּח מְשׁוֹרְרִים.

אַךְ הַיָּם
שֶׁנִּדְמֶה כִּי נִקְרַע כְּבָר מֵעָלֵינוּ,
מוֹטֵט נֵדָיו

עֲדַת צְרָעוֹת
מְבֻשָּׂמוֹת מִקְּטֹרֶת הַבַּר
סוֹבֶבֶת בִּמְחוֹל עֲגָבִים.

הַלַּיְלָה הַזֶּה,
מִלּוּא הַלְּבָנָה
לוֹקֶה בֶּחָסֵר

עַל הָרִצְפָּה בַּחֶדֶר
יֶלֶד מְשַׂחֵק בְּקֻבִּיּוֹת

כְּקַבִּין שֶׁל יֹפִי

יָרְדוּ אֶל דְּבִיר מְשׁוֹרְרֵךְ

בַּשָּׁמַיִם שֶׁלִּי,
שֶׁלֹּא כְּמוֹ בְּאֵלּוּ מֵעָלַי
הָאֵין-סוֹף בְּמֶרְחַק נְגִיעָה

תָּאֵר לְךָ
אוֹתָנוּ מְטַיְּלִים בַּכַּרְמֶל,
פּוֹסְעִים בֵּין אַלּוֹן מָצוּי
וְאֵלָה אֶרֶץ יִשְׂרְאֵלִית
וּפִתְאוֹם –
עֵץ דֻּבְדְּבָן.

מֵאֹפֶק עַד אֹפֶק

נוֹף שָׁמַיִם מַשְׁמִים

בַּחַלּוֹן הָרַאֲוָה מִתְנַשֵּׂא יָפְיְךָ -
עֵין כֹּל תְּמַשֵּׁשׁ וְתַחְמֹד,

אַתָּה תָּשׁוּב אֵלַי
וְאַשְׁמָה בּוֹעֶרֶת עַל מִצְחֲךָ,

עִם אוֹר רִאשׁוֹן

כַּאֲדָווֹת רַכּוֹת
אֶסַּע עַל מֵימַיִךְ

אַךְ כְּמֹשֶׁה בַּקְּרָב,
שְׁמוּרוֹתַי כְּיָדָיו,
כֹּה לֵאוֹת
כֹּה כְּבֵדוֹת.

בדומה לשיני הבינה

אני מצטרפת אחרונה,

נעים מאד, אני הרגל השלישית,

לוּ נִתָּן,

הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ לְהִוָּלֵד

אֶל לָשׁוֹן, הַנּוֹתֶנֶת שֵׁם

לְקוֹלוֹת צִפּוֹרִים

השיר עוסק במהות היצירה ובתכליתה.

הומאז´ ללאה גולדברג.
אֵינִי יוֹדֵעַ בְּשֶׁל מַה

נִקְשְׁרוּ בּוֹ, בָּעֵץ הַזֶּה

פרעתי צמתי
ואני מתענגת על ארך שערותיי

סונטה לסדנת הכתיבה

אָנָּא, תֵּן רַק עוֹד שִׁיר אֶחָד

וְאָז אוּכַל שָׁלֵו לָמוּת.

כָּל הַבֵּן – וְכָל הַבַּת

אֶמֶשׁ, לִפְנֵי הַקִּדּוּשׁ

אַבָּא עִסָּה אֶת גַּבִּי.

אֲנִי לֹא בִּקַּשְׁתִּי דָּבָר,

הַזְּמַן הִצְהִיב וְסָדַק

אֶת תְּמוּנַת אִמִּי

וְקָרַע פְּצַלות בְּשׁוּלֵיהַּ,
עֲרָפֶל אָבָק כִסָּה דְּמוּתָהּ,
כְּמוֹ בִּקֵּשׁ לְעַצְמוֹ מַחְמָדֵיהַּ.

צִפּוֹרִים

השיר שוכתב באופן מהותי מהגרסא הקודמת ולכן מועלה מחדש.

אָמוֹרְטִיזַצְיָה

אֶרֶץ צַעֲצוּעַ חֲבוּטָה,
חֵבֶל עָבִים לוֹפֵת צַוָּארָהּ
וַעֲדַיִן,
סוֹבֶבֶת עַל צִירָהּ.

צְפוּפִים וּנְטוּיִים,
נִשְׁעָנִים סְפָרַי זֶה עַל זֶה,
כְּמוֹ הָיוּ חֲבֵרִים מִשֶּׁכְּבָר.

הוקרא במפגש חנוכה.

קְחִי מִנְּדִיבוּתִי,
דַּי וְהוֹתֵר לִי מִמֶּנָּה
וְאַתְּ, הֲלֹא, נִזְקֶקֶת כָּל כָּךְ.

אָנוּ נָעִים בִּרְחוֹבוֹת מַקְבִּילִים

לְאֹרֶךְ עִיר הַתְּקוּפָה

וּוַדַּאי, לֹא נִפָּגֵשׁ אֵי פַּעַם.

אוּלַי, בַּחֲטָף נַבְחִין זֶה בָּזֶה

מִבַּעַד לַזְּגוּגִית הַשְּׁקוּפָה.

בַּקַּיִץ – יַתּוּשִׁים
וּבַחֹרֶף – זְבוּבִים

מְאַזֶּנֶת בֵּין יָדֶיהָ מוֹט שִׁגְרָה
כְּצוֹעֶדֶת עַל חֶבֶל דַּק
מֵעַל תְּהוֹם הַמְּאוּם.

הוּא שֶׁתָּחַם גְּבוּל חֵרוּתֵךְ
בְּאִי-אֶפְשָׁר, לֹא וְאָסוּר,
מַפְצִיר כָּעֵת, קוֹרֵא לָךְ דְּרוֹר.

יַהֲלוֹם

נִסַּחְנוּ מֵחָדָשׁ

אֶת חֻקֵּי הַמָּתֶמָטִיקָה

כַּנָּר

דּוֹרוֹת שֶׁל דְּאָגָה

אִמְרִי אַתְּ,

הֲיֵשׁ טַעַם שֶׁל מַמָּשׁ בָּאֲהָבוֹת?

יְלָדִים נְטוּשִׁים

מפת עלה התלתן צויירה ע"י בונטינג בשנת 1580 לסה"נ.

צַלָּקוֹת

יָדִי מְעוֹלֶלֶת
אֶת שְׁאֵרִית הָרַחַשׁ -

יַלְדֵּךְ שֶׁהוֹתַרְתְּ
צוֹרֵחַ וְנִכְאָב.

גִּנָּתִי

הַצָּרָה עִם שִׁירִים הִיא
שֶׁהֵם תּוֹבְעִים לְעַצְמָם אֶת כֻּלְּךָ.

גּוּפִי יוֹדֵעַ אֶת שֶׁאֲנִי בּוֹחֵר
לִשְׁכֹּחַ עַכְשָׁו:
זִכְרוֹנוֹתַי הֵם גֶּלֶד נֻקְשֶׁה
אַךְ אֵין פָּגִיעַ
מֵהַבָּשָׂר תַּחְתָּיו.

לֹא סָכַכְתְּ עַל רֹאשִׁי
מִפְּנֵי אָוֵן
וּמֵעוֹדָךְ לֹא אָבִית
לְבָרְכֵנִי בְּשָׁלוֹם.

מֵאַיִן יָבוֹא שִׁירִי

הָיִיתִי נִשְׁכֶּבֶת עַל הַסַּף
לַחְסֹם צֵאתְךָ
וּמוֹנָה בְּלִבִּי עֲשָׂרָה רְגָעִים

הַבֹּקֶר
בַּדֵּי הָאוֹרָנִים
נוֹטְפִים מִנְסָרוֹת
וְהָאוֹר נִשְׁבַּר בָּהֶן

לְאֶלֶף גְּוָנָיו

וְנִגָּר כְּצִבְעֵי מַיִם

עַל הַמִּדְרֶכֶת.

אֲהָהּ בֵּן אוֹנִי,
מַלְאָך,
צֹבֶר תָּאִים שֶׁגֹּרַד אֶל הַפַּח.

תְּנִי לְרֶגַע מַבָּטֵךְ

אֶל הַשְּׂמִיכָה,

רְאִי כֵּיצַד הִיא נָעָה

עִם נְשִׁימַת שְׁלָשְׁתֵּנוּ

כְּמוֹ גַּל אוֹהֲדִים בָּאִצְטַדְיוֹן.

אֵינְךָ יָכֹל לוֹמַר: "בָּנָאלִי"
וּלְהַמְשִׁיךְ.
הַמַּרְאֶה נִצְמַד
אֶל רִשְׁתִּית עֵינֶיךָ

אַתָּה לֹא בֶּאֱמֶת
אוֹהֵב שִׁירָה

אֲנִי נוֹעֵץ בָּךְ מַבָּטִים
כִּמְשֻׁתָּק הַתָּר בִּמְחָטִים
אַחַר הַכְּאֵב בְּרַגְלָיו.

הִנֵּה דַּרְכֵּךְ לְפָנַיִךְ פְּתוּחָה,
אַךְ עֵינַיִךְ עוֹדָן

טַחוֹת בַּזַּעַם

וּמַה בְּשׁוֹרָה

אָבִיא לַאֲהוּבָתִי

וְהַכֹּל כְּבַר הוּשַׁר.

הָאֹשֶׁר לָכוּד כְּפַרְפַּר
בֵּין דֶּלֶת הַכְּנִיסָה
לְדֶלֶת הָרֶשֶׁת

אָסִיר

זוֹ תַּרְבּוּת אִינְסְטֶנְט, חַבִּיבִּי,
חַמֵּם וְהַגֵּשׁ
וְאִם אֶפְשָׁר, לְעַס.

לֹא הָיָה לוֹ עוֹד זְמַן,
מִלְּבַד עַכְשָׁו.

רִבּוֹא רִבּוֹאוֹת

שֶׁל נֵרוֹת נְשָׁמָה

דּוֹמְעִים חֵלֶב מֵעֵינֶיהָ

יוֹם-יוֹם.

האפלה הגדולה כבר אינה מאימת...

הוֹרָשָׁה

הַחֲזָזִית לָרֹתֶם

מִשְׁאָלוֹת
בעקבות השיר "אחותי כלה" - למיני טל

זֶה שֶׁנּוֹלַד בַּסְּתָו

לְעִתִּים אֲנִי יוֹרֶה קְלִיעֵי מִלִּים בְּעָצְמָה גּוֹבֶרֶת,
וְהָרֶטֶט הָאוֹחֵז בִּי מָהִיר מִכְּדֵי שֶׁאוּכַל לְכַוֵּן הֵיטֵב, אוֹ
לְהַפְסִיק.

יֵשׁ וְאָדָם צָר עַל לִבּוֹ חוֹמָה
לְשָׁמְרוֹ מִפְּנֵי אוֹיְבִים,
אַךְ הַדָּם מִפִּצְעוֹ עוֹדֶנּוּ נוֹטֵף
כְּמוֹ הָרַעַל מֵרֹאשׁ הָחֵץ,
שֶׁנּוֹתָר כָּלוּא
בִּפְנִים.

שְׁתִיקָתְךָ

כְּנַגֵּן הַגֶּשֶׁם מְטַרָיו
אֲנִי לוֹחֵשׁ עַל אָזְנֵךְ
אֶת שִׁירֵי אַהֲבָתִי.

דִּימִינוּאֶנְדּוֹ

חֹם

הַשִּׁיר הַבָּא

בְּגִנַּת אִמִּי

כִּבּוּד אָב

כִּבּוּד אָב

שׁוֹשַׁנַּת הַנָּסִיךְ שֶׁלִּי

בְּרֵרָה טִבְעִית

אִשָּׁה מְשֻׁחְרֶרֶת

קוֹל הֶעָלִים הַכְּמוּשִים,
הַנִּדָּפִים בַּגַּן לְרוּחַ הַיּוֹם
קוֹרֵא לִי:"אַיֶּכָּה"

יֵשׁ וְאָדָם שׁוֹלֵחַ יָד
לִלְטֹף אֶת נַפְשְׁךָ
וּכְמוֹ נָגַע שָׂרָף בִּשְׂפָתֶיךָ
אַתָּה נִפְעָם וְכוֹאֵב
בָּהּ בָּעֵת.

חִבְשׁוּ נַפְשִׁי בְּשִׁירִים
שֶׁכּוּלַם תְּנוּעוֹת,
הָחַפִּים מְעִצּוּרִים
כִּיבְבַת פָּעוֹט.

לְפָנִים
נָשַׁם צְחוֹק יְלָדִים,
רִצְפָּתוֹ הִתְעַנְּגָה עַל מַשָׁק טְפִיפָתָם -

אָנוּ תַּצְרֵף
מְרֻבֶּה חֲלָקִים,
בֵּין שְׁקָעֵינוּ וְקִמּוּרֵינוּ -
הַתְאָמָה מְלֵאָה

בְּשָׁעוֹת גְּנוּבוֹת
שֶׁל אַשְׁמֹרֶת תִּיכוֹנָה
אֲנִי צַיָּד מִלִּים.

עֵץ בָּאוֹבַּבּ סַסְגּוֹנִי
מִתְעַקֵּשׁ לְלַבְלֵב בִּי

בְּדִמְיוֹנִי אֲנִי רוֹאֶה
כֵּיצַד קַו הַחַיִּים
מִתְעַגֵּל לִכְדֵי חִיּוּךְ

אַתָּה תִּשְׁאַף בְּכֹל הָכֹּחַ,
אַךְ הָרִיק בֵחָזְךָ יִוָּתֵר

מָבוֹא לְמוּזִיקָה

לוּ יָכֹלְתִּי כְּמוֹתוֹ
לֹא לַחֲשֹׁשׁ מִן הַקֵּץ,
לוּ הֵעַזְתִּי כְּמוֹתָהּ
בִּמְחוֹל חֵרוּת לָצֵאת

"סְפָרִים רַבּוֹתַי סְפָרִים!",
כַּרְזוּ הָרַמְקוֹלִים,
"בְּחָמֵשׁ שֶׁקֶל הַיְּחִידָה!",
נִתַּן הָאוֹת

וְאִם יֵשְׁנוֹ עוֹד חֶסֶד כָּאן בַּחֶלֶד
אַל נָא, אַל נָא אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיֶּלֶד.

וּבַלַּיְלָה הַהוּא
נִפְטְרָה לֵאָה
מֵהֶבֶל יְפִי הָעוֹלָם הַזֶּה.

חָרַתִּי עַל לוּחַ לִבִּי
עֶשֶׂר פְּעָמִים
חֲזֹר וְהַדְגֵּשׁ
דִּבֵּר אֶחָד

לְמִלְחֶמֶת פִּיּוּס וְנוֹחָם
מוּצָאִים שׁוֹפָרוֹת מִנְּדָנָם

כָּל לֵוִיְּי הָהֵיכָל
מְנַגְּנִים בְּאָזְנֵיךָ
בְּנֶבֶל וְצִלְצְלֵי שָׁמַע
מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים.

עָמֹק בַּנְּשָׁמָה, לְבַד, מֻכָּר רַק לְעַצְמוֹ, שָׁקוּף

ניתוח שירו של גבריאל פרייל - מחוץ למעגל זמן.

אִמִּי הִדְלִיקָה נְרוֹת שַׁבָּת

כְּדֵי לְרַצּוֹת אֶת אֲבִי.

נַאִיפָה ישבה בחצר האחורית, הגדורה בבתי הכפר

השפע הירוק הזה יכל להיות נוף ילדותי אבל הפרדסים הסתירו אותו

אהבה ישנה עדיף לשמור בארון, לא לגעת

בכל שנה, משפסק הגשם היינו יוצאים לגבעות לראות את הפריחה.

היא שקטה מאד בין זרועותיי,

נדמה כי אין לה טענות לגבי הביצוע ואני חושב לעצמי:

איזו הזדמנות נפלאה להשמיע באזניה מעט עברית תיקנית.

היו אלה ימי הקיץ בבגדד. הלחות הכבדה הוציאה את כל תושבי העיר מחדריהם והעלתה אותם אל הגג החשוף

אני לא שמעתי כלום אך כדי לא להיות שונה אמרתי:"ענפים זזים ברוח".

כל מוצלחותי בין כתלי הכתה לא עמדה לי בצאתי אל המגרש. פעמיים בשבוע חשתי על בשרי את תחושת המשקפופר, האימבציל וזה שישאר כתה.