אבי אבי
מחולל איילות
ומצמיח יערות
ז´ סיון ה´תשס"ד

אביו של בני, אבי שלי
גם את בני הרמתי על ידים
ונקיתיו מהרפש והבוץ
הרמתיו על כפיים
הושטתי אותו לך
לשמיים
י´ כסליו ה´תשס"ה

אבנים
מתמרות אל עבר להבות האש
שחשנו כשנשרפנו לבד, בבדידות
כ"ה אדר ה´תשס"ז

אבק געגועים
לו יכולתי כעת
הייתי עף אלייך כציפור
אשר מכלובה היא שוחררה


כ"ד טבת ה´תשס"ח

אהובת התכלת
הַזְּמַן חוֹלֵף וְהַשְּׁקִיעָה
מְדַמֶּמֶת עַל גַּלִּים
עַכְשָׁו הוּא בִּכְרִיעָה
מְאַמֵּץ עֵינָיו - יָד עַל הַפָּנִים
י"א תשרי ה´תשע"ג

אולי את עוד זוכרת
אוּלַי אַתְּ עוֹד זוֹכֶרֶת
הַסֶּלַע שְׁצּוּף הַגַּלִּים
עָלָיו עָמַדְתְּ וְאַתְּ כֻּלֵּךְ מוּאֶרֶת
וְכָל לִבֵּךְ אָגוּר תַּחֲנוּנִים
ד´ תשרי ה´תשע"ג

אופק
וממרחק, האופק השליו
נוגע לא נוגע, ברפרוף
לימים של אהבה
קורא לנו לשוב
כ"ה אדר ה´תשס"ז

אור הירח
ליטופו של אור הירח
על לחייך, הענוגה
ועינייך הבורקות
כאילו נטולות הן דאגה
כ´ תמוז ה´תשס"ח

איה המסתיר פניו?
אוסף כוכבים
משמיים נופלים
לחיקי בחטף
ו´ תשרי ה´תשס"ו

איני יודע
נטיפי דמעות
יבשו כבר
ואיני יודע
אם מצחוק הם
או מכאב

ט"ז אלול ה´תשס"ג

איש פשוט
איש פשוט היה קרוב לאלהיו
ג´ אלול ה´תשס"ו

איש צועד
איש צועד בדרכו אליך
מה יביא בחיקו?
אולי תמונת ילדות
אולי ממתק ששכחת
על שולחן הרופא
אחרי זריקה כאובה
י"ט אב ה´תשע"ה

אלייך שב
את, הפשוטה, הטובה
המשפיעה חסדים
בנפילות, בחושך התהום
מושיטה ידך לקראתי
כ´ אדר א´ ה´תשס"ח

אני שז"ל
חלמתי שכבר נגמר לי הכוח
להצביע על שמים תכולים
לקוות שיום אחד
אעוף באושר מתוק
י"ד סיון ה´תשע"ב

באין מבט אחור
באין מבט אחור
גם אדם כמו זכוכית
שקיפותו לרסיסים נשברת
נאספת אל אשפת חלום
ט"ו שבט ה´תשס"ט

בואי
בואי
ואת האהבה
נאריך
כ"א אב ה´תשס"ג

בועה
ראיתי דרכן
ראיתי את המציאות
הזויה, מיוסרת
חסרת רחמים
כ"ז אדר א´ ה´תשס"ח

בזכותך
וְאַתָּה תֻּפְתַּע
וְתַגִּיד: "בֶּאֱמֶת?!"
כִּי יִהְיֶה קָשֶׁה לְךָ
לְהַאֲמִין שֶׁאַתָּה
מַמָּשׁ אַתָּה
כ"ז אדר ה´תש"פ

בחירה
חיבקתיה, נשקתיה

ופני עטו כלימה

ד´ אב ה´תשס"ג

ביכורי קציר חיטים
ביכורי קציר חיטים
וביכורי הכרמים
ט"ז אב ה´תשס"ג

בראשית
האדם בשיאו נותר בודד בפסגה. כל אחד מאיתנו היה אדיר בתבונתו אבל נעול מאחורי חומות הנפש כלפי האחר. השקענו את כל היכולות של בהבנת הסביבה עד ששכחנו בכלל להסתכל בתוכינו. שכחנו את מושג האהבה כמושג של הרגשה. ליבנו נדם ודמינו יותר מכל דבר לרובוטים כבירי תבונה ותו לא.
כ"ד אייר ה´תשע"ה

בריחה
סובבתי את פני
הוא נמצא שם
ד´ סיון ה´תשס"ד

בשורה
רוחות שנשבו מעלי
הביאו הבשורה
י"ח אב ה´תשס"ג

גבולות נפרצים
היכן תמצאנה המילים
להרוות צמאון מחפשים
אשר כילו ביגון כוחם
ואנחתם כילתה נפשי
י"ח שבט ה´תשס"ט

גבורות
כך חולפים הימים
באיטיות, במחשבות, בבדידות
ואני ממתינה לבוא אליך
לשכב איתך
מתחת אבן השיש הקרה
כ"ט סיון ה´תשע"ה

גלים שקטים
חיפשנו את עצמינו
ברגעי שבירת מחסומים
חיפשנו בתוכינו
שבירת דקויות המילים

כ"ט טבת ה´תשס"ט

געגועים
איה אהבתי לבתי
והיכן נושבת נשמתי
י"ד אב ה´תשס"ג

געגועים לאבא
כמה זמן עבר? אני תוהה לעצמי. קשה לדעת. אני חושב שכמה שנים. ניסיתי פעם למדוד את עצמי ולסמן את גובהי על הקיר.
י"א אדר א´ ה´תשס"ח

דימום התפילה
והראש הזקוף
יורכן בכניעה
מחטאי יתומים
ועקת אלמנה
ו´ תמוז ה´תשס"ח

הדרך אל האור
ויש אשר החיים
בפרץ פתאומי
י"ח אב ה´תשס"ג

היום ההוא
ביום שנגלה הוא
נסתר מעיני אחרים
י"ט אלול ה´תשס"ג

היום מחר ואתמול
ואיך בשדות החול, בהם פסענו, עודנו מתאבך לו האבק
א´ אב ה´תשס"ג

המעבר
כך עובר לו יום ועוד אחד
והסוף המתקרב לתחילת עתיד חדש
עטוף בהבנות של מקומות חדשים
ח´ חשון ה´תש"ע

הספר
נולדתי
והכריכה נפתחה

י"ח אלול ה´תשס"ג

העץ האחרון
הם הגיעו בהמוניהם. כמו נחילי ארבה, מכסים את עין השמש, מביאים את הלילה בצהרי היום. הם באו עם המעבורות המכוערות שלהם, חסרי כל חן, נראים כל כך שונה ממה שהאנושות תיארה לעצמה שיראה גזע חייזרי, נוכרי, מאיך שדמיינה שיהיה מגע ראשון. הם לא היו ידידותיים, והם לא חיכו רגע.
ט´ שבט ה´תשע"ה

הצגת פרידה
צָעוֹד אֶצְעַד בְּדַרְכִּי כּנוֹדֶד הַיָּגֵעַ
מְחָפֵּשׂ אֶת הַשְּׁבִיל וְהַדֶרֶךְ אֶלַיִיךְ
אוֹי כִּי רַבּוּ מִכְשׁוֹלִים לְמַכְבִּיר בְּהַצְנֶע
מָסֵיכוֹת מַסְתִירוֹת אֶת פָּנַיִיךְ
י"ב אב ה´תשע"ה

השתקפות
עצמי זה טוב?
עצמי את עינייך
אני כאן לידך. לוחש.
א´ כסליו ה´תש"ע

התאדות
הַתָּסְפֶּקְנָה הַטִּפּוֹת
לְנַחֵם עִצְּבוֹנָן שֶׁל הַדְּמָעוֹת?
כ"ד תשרי ה´תשע"ו

התחברות
לוקחת אותי החוצה ופנימה בתנועות מעגליות.
אני רואה את עצמי מלמעלה. אני רואה את עצמי מבפנים.
כ"ח תשרי ה´תשס"ח

זיוף פנסים
זיוף פנסים
חיוך מעושה
כ"ט כסליו ה´תש"ע

זכרונות
זכרונות
של ריחו
במיטתו הריקה
כ"ד אלול ה´תשס"ו

זכרונות מטושטשים
׳פרי אהבתינו׳ קראת להם
היינו אז יושבים על שפת הכנרת
ורוח קרירה מהרי אדום
התבדרה בשערך
כ"ז סיון ה´תשע"ה

זרים
שנינו יושבים
ואחד בפני השניה
מביטים
כ´ אלול ה´תשס"ג

חדר השכחה
בשתיקה הובלת אותי
דרך מסדרונות הזכרון
אל חדר השכחה
כדי שנשכח הכל
אפילו את עצמינו
ורק נדע אחד את השניה
ו´ תמוז ה´תשע"ה

חולות
לנצח, לעד
אשאיר מאחורי חולות חרוכי אצבעות
אשר טבלו ביגונם
כ"ח סיון ה´תשס"ד

חופה
כיוצאת מתוך ענן
של אור של שלווה
י"ח אב ה´תשס"ג

חורבן
הלא המה אחיי
הלא דם אחד לנו
איה היא ברית חיי
ומי עוד יעמוד לנו
י"ח אדר ב´ ה´תשס"ה

חושך - על פני תהום
הפחד, מפני הלא נודע
עוטף את גופך הקטן
והלמות תופי ליבך
מחרישות, גם הן, את אוזני
כ"ד תמוז ה´תש"ע

חיזור
גם אני רציתי לפסוע בשבילי ליבך
רציתי אותך לחבק
י´ חשון ה´תשס"ד

חלומות נשברים
לפעמים בחלומות
אני רודף אחרי פרפרים
רק כדי להרגיש אותם שוב
מפרפרים בתוך בטני
כמו אז... זוכרת?
ט"ז סיון ה´תשע"ה

חריצים
טפטוף עכור
של כאבים הלומים
צורבים במליחותם
את פצעי ילדותי
כ"ז אייר ה´תשס"ז

טהורה
עוֹד יוֹם, חוֹלֵף
לוֹמֵד כִּי סוֹף הוּא הַתְחָלָה
שְׁקִיעָה, שְׁתִיקָה
מַרְגִּישׁ חָתָן אֶל מוּל כַּלָּה
כ"א כסליו ה´תשע"ג

טובעת
ונדמה ששמעתי
את מראך ניבט
מתוך עורות שקופים
טובעת בדממה
כ´ כסליו ה´תשס"ט

טיפות
אומרים שטיפות יכולות
להעיר חלומות
י"א חשון ה´תש"ע

טפטוף
גרגר של חול
שנידף ברוח
ללא משקל
מחפש מקום לנוח

ו´ אלול ה´תשס"ג

טרור
עשן נשיקות
וחיבוק להבות
ט´ חשון ה´תשס"ד

יום השו(ו)אה
ושוב הצפירה קורעת את התוף
ותופי מלחמה מהדהדים בחלל
חלל אטום של תאים מלאי זוהמה
זוהמת היהודי, בגדיו והמנעל
כ"ו ניסן ה´תשס"ח

ילדי עד
ילדי עד
בלשונם יקראו
כי עד אבוא אלייך
נשמותיהם כבר בתוכך
כ"ח אייר ה´תשס"ז

יצר
מלחמת הטוב ברע
גרסת העצמי
ז´ סיון ה´תשס"ז

יריד הדמעות
באופק הנושק לשמיים
כבר רואים, ומסביב אלפים בדרכם להיות בלתי נראים
י"ג אב ה´תשס"ה

כבול
מִי יָכוֹל לִסְפֹּר
צְעָדַי אֶל תּוֹךְ לִבֵּךְ
מִי אֲשֶׁר יֵדַע
עַד מָתַי הַדֶּרֶךְ תִּתְאָרֵךְ
כ"ז שבט ה´תשע"ג

כוכב נופל
כוכב שנפל ובהק נשרף והיה לאבק
ב´ אב ה´תשס"ג

כורסא
זה לא יקרה...
כי את חיי ונשמתי
החצי השני השלי
שרץ עכשיו בוכה במדרגות
י´ סיון ה´תשע"ה

כחול
ד´ אלול ה´תשס"ג

לאן
לִפְעָמִים
הָאֲדָמָה מְחַלֶּלֶת
אוֹסֶפֶת אוֹתָנוּ
לְקִרְבָּהּ

ז´ חשון ה´תשס"ט

לחיות
אחרי שיקולפו הקליפות
ונשאר מתוכרכים
בבדים לבנים
כ"א אלול ה´תש"ע

לחרוט
הָאֱנוֹשׁוּת כֶּאֱנוֹשׁוּת
תִּתְגַּבֵּר וּתְנַצַּח
כְּמוֹ שֶׁעָשְׁתָה זֹאת
אֵין סְפֹר פְּעָמִים
בֶּעָבָר הָרָחוֹק וְהַקָּרוֹב
ז´ ניסן ה´תש"פ

לילה
רק עוד לילה
ונשבע זה לזו
אמונים

כ"א אב ה´תשס"ג

לָכֶפוׁר
וכל מה שרציתי
זה לכפור
מבית ומבחוץ
את נשמתי
באור חופף
ה´ תשרי ה´תשע"ב

לפני ואחרי
אולי גם לנו ישנו עתיד
מכוסה באדמת שגרה עייפה
מחכה שנחפור בתוכינו
ננביט, נביט בפרחי אהבה נושנה
כ"ו טבת ה´תשס"ט

לראות את הקולות
בְּשָׂדֶה נָטוּשׁ, עָזוּב מִּלְהַזְכִּיר
נְטוּעִים שְׁתִילֵי גַּעְגּוּעַ
מְנַסִּים לְהַגְבִּיהַּ אֶל
שָׁמַיִם מְכֻסִּים שִׁכְחָה
ז´ תשרי ה´תשע"ד

מבטים
להביט עלייך מתלבשת
מסתגרת בתוך בועת סבון
בתוך סיבוב אחר סיבוב
של משמעות נוטפת
ד´ תמוז ה´תשע"א

מהי
ומאשה לפגישה
מרוח נכאים
לשטפון של סנוורים
חוזרת ונשאלה שוב השאלה
כ"ז אדר א´ ה´תשס"ח

מחוזות
וידענו, הו, כמה שידענו
שאת האופק אי אפשר להכיל
כ"ז אייר ה´תשס"ז

מחילה
ואני , אנא אני בא
ולמי ארים ראשי
וממי עוד אבקש
טרפה כפי נפשי
כ"ח אייר ה´תשס"ט

מידה כנגד מידה
ומאן דכיר עובדתייהו
ומי מביט אל העתיד
ועל מה יצא קצפך
דהכל לטב עביד
ה´ ניסן ה´תשס"ט

מלוכלך
טיפות טיפות
של דמעות,
אשר לא נסחטו ממני דיים
נחשפות לגגון שזוף
י"ד כסליו ה´תש"ע

ממני אלי
נאספו ובאו כולם
לעמוד מעלי
לראות אותי נקבר
בהבטחות שוא
שהבטחתי לעצמי
ואינם
ד´ אדר ה´תשע"ב

מסתתרת
הֲכִי אֲנִי אוֹהֵב
ד´ אב ה´תשע"ה

מעגל הצמיחה
שכבה אחר שכבה
קליפה אחר קליפה
ז´ אדר ב´ ה´תשס"ח

מעפר תקום
ה´ אב ה´תשס"ג

משאלה
אל מול תקוות האהבה
האכזבה, כמו חומה ניצבת
י"ח אב ה´תשס"ג

משטרת המחשבות
תאטמו את האזור
סכנת טפילים מאיימות
את זכויותיהן לשמור
ח´ אדר א´ ה´תשס"ה

מתדפקת
הֲנָאָה רְצוּפַת אַכְזָבוֹת
מִתְדַּפֶּקֶת עַל דַּלְתִּי בַּעֲדִינוּת
א´ אדר ה´תשס"ט

ניחוחות
ניחוחות של עשב
שזה עתה נקצר
וטל דמעות שנטפו
מנצנצים אל המחר
י"ז אדר ב´ ה´תשס"ח

נמוגה
דוחק בעצמי
לקום
להביט בראי נפשי
מבלי לראות אותך
כ"ג אדר ה´תש"ע

נפילה
בנפילה אנוכי, בנפילה
ואין את אשר את ידי יקח
ט"ו אב ה´תשס"ג

נשמה
תיאוריי, הירהוריי
נוטפים לעת ערביים
ט´ סיון ה´תשס"ד

סוד הצלת האנושות
אליוס זינק מהמיטה, ורץ לכיוון החלון. הצעקה נשמעה כמתגברת, לא נחלשת.
כ"ה אדר א´ ה´תשס"ח

ספסל חרוט סדקים
שָׁם יְשׁוּבִים אָנוּ
תַּחַת צִלּוֹ שֶׁל הָעֵץ הַזָּקֵן
כֹּה זֶה לְזוֹ אָז קָרַבְנוּ
אֲנִי וְאַתְּ וְגֶזַע מִזְדַּקֵּן
י"א תשרי ה´תשע"ג

עוד יום
לחייך, להצחיק
לתת את הלב

להפנים, להדחיק

י"ח אב ה´תשס"ג

עוד מחכה
יש לה את המספר שלי
תמיד היה לה
ט"ו אלול ה´תשס"ג

עולם וירטואלי
וכולנו כל לילה מתכנסים
משחקים בחיים אמיתיים
ז´ אדר ה´תשס"ז

עיוורי הפגמים
ובקומנו לשוב חזרה
ופסיעותינו חותם בחולות
נשבענו לאור לבנה
כי לעד נראה מעלות
י"ב תמוז ה´תשע"ה

עיצמי
הַבִּיטִי בִּי, הִסְתַכְּלִי עָלַי, רְאִי אוֹתָנוּ
הַבִּיטִי בִּכְאֵב, בְּדוֹם הַלֵּב, בּתִקְווֹת בָּנֵינוּ
כ"ז תמוז ה´תשע"ה

עירום
כתף שנשאה
אותי היא שמטה
יד שתמכה
עכשיו היא מכה
מכות אהבה
גילו אפלה בקרבי
ז´ אדר ב´ ה´תשס"ח

עם עולם (בדרך חזרה)
ושוב צועדים יחדיו
בחזרה לדרך שנטשנו
י"ד אב ה´תשס"ג

עצמי
והרוע והשחור נמוגו

צעדו לאחור

כאילו תמיד היה שם אור

ט´ אב ה´תשס"ג

פרידה
במותם, בחייהם

זהו כל גמולם

ג´ אב ה´תשס"ג

פתק לבן
אני פה במילואים לבד, קר - אבל המחשבה עלייך מחממת לי את הלב
כ"ח סיון ה´תשס"ד

ציפיה
ביודעי שאת שם בתוכי
ליבי יצא והקדימך
י"ח אב ה´תשס"ג

קבורה עצמית
היום רציתי לספר
על אדם שאת עצמו בעצמו קובר
ג´ סיון ה´תשס"ד

קיר לבן, לב אדום
קיר לבן
לב אדום
נשמה נוטפת
דמעת חלום
י"ב שבט ה´תשס"ט

קראתי
ברעד
בניד עפעף
אליך עף

י"ח אב ה´תשס"ג

ריקוד הנשמות
עָמַדְנוּ שְׁנֵינוּ אַז, מוּל יָם גּוֹעֵשׁ
קְרוֹבִים כְּחוּט הַשְׁעָרָה, עַד הַמֻּתָּר
י"ד סיון ה´תשע"ג

שאלות
איך לאהוב, תהיתי
שאלה של אכזבה
ו´ טבת ה´תשע"א

שבוי
שנים שכבר חלפו
ועוד ימים וקצת
אבל בפנים לוהט עדיין
רק בגלל אותו מבט
ג´ סיון ה´תשע"ה

שבירת שגרה
"אני אוהבת אותך" לחשה
הוא הביט בה במבט עמוק של אהבה ועיניו נצצו
"גם אני, אביגיל, רעייתי האהובה, גם אני"...
ט´ חשון ה´תש"ע

שבירת שגרה - פרק ב´
אביגיל, הסתובבה לראות מי נכנס. צחוקה גוע להשתנקות כשראתה את דוד.
א´ כסליו ה´תש"ע

שבירת שגרה - פרק ג
בלילה השלישי היא לא יכלה יותר להתאפק. היא חיכתה שיצא מהחדר ועקבה אחריו, רק כדי להיות המומה ממה שראתה.
ו´ כסליו ה´תש"ע

שבירת שגרה - פרק ד´
ואז היא קלטה.
"דוד!!" צעקה חנוקה נפלטה מפיה.
יובל כ"כ נבהל, עד שהוא סטה עם הרכב. הוא התיישר מיד.
"מה קרה?" שאל בבהלה.
"אני חייבת לדבר עם דוד!"
י´ כסליו ה´תש"ע

שבירת שגרה - פרק ה´
"אז למה אתה עושה את זה ?"
"אני חייב, זה בשבילנו"
"איך זה בשבילנו? איך?!"
ט"ז כסליו ה´תש"ע

שבירת שגרה - פרק ו´ ואחרון
כשהגיע לצד השני, הוא התכופף להסתכל דרך החלון. מה שהוא ראה זעזע אותו עד עמקי נשמתו. "אוי לא, אוי לא!" קולו בקושי בקע מגרונו.
ל´ כסליו ה´תש"ע

שוב היא כאן
והיא מרוממת, מקודשת
והיא עוטפת
ואותי שורפת
ובאישה אני נשרף
כ"ה אדר ה´תשס"ז

שיגרה
שיכרון חושים של אורות וצללים
אותי מכסים , אלי נכנסים
י´ כסליו ה´תשס"ה

שיכחה
על הרים
עוד רגע קט
יורדת חשיכה
ט"ז אב ה´תשס"ג

שיר אהבה פשוט
לו הקשבת בדממת הכאב
לקול תהיותיי, לנקישת געגועי בם אני בוחר
כ"ו אייר ה´תשס"ז

שיר השירים לאנושות (או מאחד עד חמש)
תרגש, תביע
היה יצירתי
אל תשתפך יותר מידי
י"א סיון ה´תשס"ד

שמירת האַיִן
איך להשכיל ולדעת
כי בי יתעלל המתעלל
איך להכשיל ולטעת
תקוות נכזבות
שכולאות את הדרור
ט"ו סיון ה´תשע"ב

שנינו
זוכר איך שהלכנו יד ביד
והתחרינו בריצה?
זוכר את החיבוק
והחיוך עם הקריצה?
א´ תמוז ה´תשע"ה

שפיות נפרמת
שלווה שלה חיכיתי
עזבה אותי לאנחות
מרופדת בדמים של לב
נוטף מכאב ההבנה
כ"ה אדר ה´תשס"ז

שפתי הדממה
אם שפתי האימה
שוצפות המידות
אדם כי ימלוך
הוא שליט התקופות
ז´ תמוז ה´תשס"ח

תחיה
וקומה תסגוד לה אפיים
כי שבה מבין אשפתיים
ט"ו אב ה´תשס"ג

תלישות כובשת
תלישות כובשת
רודה, פורצת מחסומים
רק כדי לחזור
אל נקודת הפתיחה
כ"ב ניסן ה´תשס"ז

תענוג הכאב
גבר רע לב
מנסה להדחיק
היכולת לתת
מבלי להעניק
כ"ח סיון ה´תשע"א

חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד