אֲנִי וְהוּא מְתָאֲרִים אֶת הָאֹשֶׁר:

יֵשׁ לוֹ שְׁמוֹנָה כְּנָפַיִם וְכוֹבַע

פּוֹנְפּוֹן אָדֹם עַל הָרֹאשׁ.

אַל תִּתְכַּוֵץ, אוֹ תְּמַהֵר, כְּמוֹ מַרְבִּית הָאֲנָשִׁים.
אַתָּה, הַמְשֵׁךְ לַעֲמֹד.
תּוּכַל לַעֲצֹם עֵינַיִם וְלָחוּשׁ בעוֹלָם הַזֶּה שָׁר לִכְבוֹדְךָ
מְכַבֵּס אֶת לִבְּךָ דֶּרֶךְ צְבָעָיו הַכֵּהִים
וּמַנְגִּינָתוֹ הַמִּתְגַּלְגֶּלֶת.

כֹּל מִי שֶׁיָּבוֹא לְבַקֵּר אוֹתִי

יֹאמַר: אֵיךְ ה´ עוֹשֶׂה דָּבָר נוֹרָא כָּזֶה

לְאָדָם טוֹב כָּל-כָּךְ וַאֲנִי אֲחַיֵּךְ בַּעֲנָוָה.

הַיֶּלֶד בָּכָה.

כָּל-כָּךְ בָּכָה וְהַנְּשָׁמָה שֶׁבּוֹ הִתְפָּרְצָה: אֲנִי רוֹצֶה אוֹר בּוֹהֵק עַל הַפָּנִים שֶׁלִּי, אֲנִי רוֹצֶה לְהַרְגִּישׁ נְשִׁיקָה בַּלְּחָיַיִם שֶׁלִּי.

וְכֹל אָדָם צָרִיךְ לֵב לְהַנִּיחַ עָלָיו יָדַיִם שֶׁל אֱמוּנָה וְשֶׁל בְּרָכָה וְכֹל אָדָם צָרִיךְ זוּלַת

אֲנִי חָשַׁבְתִּי: מָה הָיִיתִי עוֹשֶׂה בְּלִי אוֹתִיּוֹת.

מִי שֶׁאֵין לוֹ חֲבֵרִים

מֵעוֹלָם לֹא יָבוֹא

לְשׁוּם מָקוֹם.

אוּלַי אַחֲלִיט

בְּפַעַם אַחֶרֶת.

נַפְשֵׁנוּ מְחֻבֶּרֶת בְּאֵין-סוֹף לְמַעְלָה מֵחָלָל

בְּאֵין צִמְצוּם, בְּאֵין דְּאָגָה כְּלָל וּכְלָל

וְאֵיךְ זֶה שֶׁאֲנִי אֵינֶנִּי מַצְלִיחָה
לְשַׁנֵּן וּלְשַׁנֵּן אוֹתִיּוֹת וּמִבְּלִי לְהִתְחַשֵּׁב בַּשִּׁעֲמוּם
לוֹמַר: הָעִקָּר שֶׁזֶּה מְטַהֵר אֶת הָאֲוִיר
וּמְזַכֵּךְ אֶת הַנֶּפֶשׁ.

אֶפְשָׁר לִישֹׁן וְלִישֹׁן וְלִמְתֹחַ קְצָווֹת שֶׁל קֶסֶם

בְּתוֹךְ חֲלוֹם כּוֹכָבִים מְסַנְוֵר, שָׁט לְמַרְגְּלוֹת הַיָּרֵחַ.

הַיּוֹם, בִּסְעָרָה גַלְמוֹנִית בִּרְחוֹב צְדָדִי

חָבַשְׁתִּי לְעֵינַי דְּמָעוֹת,

צִחְצַחְתִּי לְמוֹתְּנַיי כֵּלִים שֶׁאֵין לִי

אֲנִי תְּפִלַּת מִנְחָה.
חַיַּי הֵם
לְהַנִּיחַ הַכֹּל בַּצַּד
וּלְהִתְחַבֵּר.

וּכְשֶׁתַּרוּם דַּעְתּוֹ שֶׁל אִישׁ-שֶׁל-שַׁבָּת
יִתְבּוֹנֵן בְּעַצְמוֹ, יַשִּׁיל קְלִיפּוֹתָּיו
יסַלֵּק דַּעְתּוֹ מִן הַיֵּשׁ וּמִן הַבּוּז

תְגַלְגֵּל הַטַּעַם בִּקְצֵה הַלָּשׁוֹן
רָצוּי לַעֲצֹם עֵינַיִם וְאָז --
לִפְקֹח אוֹתָן חֲזָרָה בְּמִצְמוּץ שֶׁל פַּעַם רִאשׁוֹנָה
הוֹ, זֶה טוֹב, טוֹב כָּל כָּךְ

עַל פָּנֶיהָ נוֹשֶׁבֶת רוּחַ חֲמִימָה,

שְׂעָרָהּ סָתוּר, יָדֶיהָ פְּתוּחוֹת, עֵינֶיהָ

תְּמִימוֹת וְקוֹלָהּ רָווּי בְּאֶלֶף וְאַחַת מַנְגִּינוֹת;

וְלִנְּסּוֹק וְלִנְּסּוֹק לַדַּרְגּוֹת הַמַבְהִיקוֹת
יְדוּעוֹת-לֹא-יְדוּעוֹת שֶׁל עַצְמֵךְ

הֶעְדֵּר מַבָּט בָּעֵינַיִים
שָׁפוּף עַל מַצָּע נָמוּךְ, עַל רִצְּפָּה קָרָה;

הֶעָבָר קָם עַל רִבְצוֹ

כְּמַתֶּכֶת פְּרוּצָה כְּקְלָפִים

כְּשׁוֹפָרוֹת צוֹרְחִים הַמַבְקִיעִים

כָּאן הַבַּלוֹנִים שֶמַפְרִיחָה הַאֶנֶרְגְיָה שֶלָהֶם
אֲדוּמִים וּצְהֻבִים מְאֹד כְמוֹ הַשִמְחָה שֶבִי
מְעוֹפְפִים וּקָלִים וְמְנַתְרִים

"שָׂמַחְתִּי בְּאוֹמְרִים לִּי בֵּית ה´ נֵּלֵך,
אָז הָלַכְתִּי"

בִּיפּ-בִּיפּ

אוֹיסֶערְגֶעוֵויינְלִיכֶער שְׁטַארְקַייט

הוֹ!
כַּמָה נוֹגְּעוֹת לַלֵּב
דִּמְעוֹתַּיִיך הַמִסְתַּחְרֵרוֹת בַּמּוֹרָדִים

צִיפּוֹר קְטַנָה-לְבָנָה
מִגָדֵר לְגָדֵר
פּוֹרֶצֶת שִׂרְטוּטִים לְבָנִים-יְרוּקִים
מְזַנֶקֶת מִכַּף לְמִשְׁנָה

(ובסוף אני אקבל שישים.)

א. וְשׁוּב בְּלִיל רְגָשׁוֹת שׁוֹצְפִים

וְגוֹאִים בְּתוֹכִי

סֶכֶר נִפְרָץ

גְבוּלוֹת מִשְׁתַּבְּרִים

וְמֶלַח מַמְשִׁיך לְהַעֲפִּיל עַל גַלִים.

לִכְבוֹדְךָ אֶכְתּוֹר קְשָׁרִים שֶׁל פְּנִימִיּוּת לִכְבוֹדְךָ אֲנַצְנֵץ בְּשֶׁמֶשׁ הֲוָיָה לִכְדֵי סִנְווּר לִכְדֵי נְהִירָה, לִכְבוֹד הַיּוֹם הַזֶּה

נָסַעְתָּ;
רָאִיתִי אוֹתְּךָ בְּמַסָע הָרְכָבִים
יוֹשֵׁב מוּל הֶגֶה
מְחֻיָּךְ, זָהִיר
וּמִתְבּוֹנֵן.

תדיר בִּשעות דמדומים מלאות צללים ורוח, היו פסיעות מהוססות מדלגות בכבדות את מקוואות המים הזעירים, יְלִדֵי הגשם והחורף הנצחיים.

כמו רוח קרירה המתרפסת על עלי שלכת צפים בנהר