כותבת בתחילת דרכי...ממש בהתחלה. רוב מה שאני כותבת נראה לי הרבה פחות יפה מהרגע שזה מתפרסם..סתם משהו מוזר.

בין ענני החורף
בין ענני החורף צצה קרן אור.
מאירה ושוב נחבאת אל הכלים.

מצטערת אם זה קצת צולע.. חזרתי אחרי היעדרות רבה של אי-כתיבה.. וכמו תמיד..
כ´ אדר א´ ה´תשס"ח

עוד נחזור
והבית עזוב
מדוכא
מרוקן
מבטיח שהם עוד-
יחזרו.

נכתב על הבית בפאת שדה שבו נמצאה הכתובת "אנחנו עוד נחזור"
ט´ אב ה´תשס"ה

טובעת
הכל נצבע באדום
כשהשמש לפתע שוקעת,
נאחזת במשוטי התקווה
אך לאט לאט טובעת.
י"ז תמוז ה´תשס"ה

ביני לבין בורא העולם
אמרתי לך לא פעם, ב"שיחות" מעין אלה, שקשה לי עם המילים המקובעות. אני לא מתחברת למילים שכתב אדם זר לפני כמה מאות שנים.
י"ז אדר א´ ה´תשס"ה

אהבת בשר ודם
מה ניתן לומר? בסופו של דבר נותר רק הכאב..
כ"ז תשרי ה´תשס"ה

רק שיבוא
רוצה רק שיבוא כבר,
קטן כזה חמוד..
רוצה..
כי אני כ"כ מחכה לו.
י"ג אדר ב´ ה´תשס"ח

הצעת נישואין
"אתה תשטוף כלים, תחליף טיטולים ותוציא את הזבל?"
"אני אשקול זאת בכובד ראש"."
כ"ט חשון ה´תשס"ז

חלום יום קיץ
והוא מסתובב לו, מבט פראי בעיניו, רגליו עייפות כבר מההליכה בחום הכבד שמאט את קצב התקדמותו.
הוא מביט לצדדים, חורק את שיניו ומסנן "אני עוד אמצא אותו!".
ד´ אלול ה´תשס"ו

המוזה שלי
מהמילים שלך חרזתי חרוזים.
על המבטים שלך כתבתי סיפורים.
הייתי מציירת את החיוכים שלך.
ב´ כסליו ה´תשס"ו

ולפעמים אתה חייל
כשאתה פושט את המדים אתה נשאר אתה. לא חייל. לא מספר אישי. רק אתה.
ח´ תשרי ה´תשס"ו

מחסום יוצרים
המוזה הלכה. היצרתיות שלך תפסה תנומה.. ואתה? יושב חסר אונים מול המחשב <או הדף>
ה´ תמוז ה´תשס"ה

בין השלוליות
כשהאהבה מכה בך כרעם ביום בהיר.
י´ אדר א´ ה´תשס"ה

במקום בו נגמרות המילים
המבט, הוא זה שבאמת אומר הכל.המילים? מאבדות משמעות בסופו של דבר.
כ"ז כסליו ה´תשס"ה

העולם נולד מחדש
זריחה אחת בהרי יהודה..
כ"ב תשרי ה´תשס"ה

תלויה
בין שמים וארץ, בין אור וחושך, בין אדמה מוצקה וים טובעני
י"ט סיון ה´תשס"ו

יחד
צולם במצלמה דיגיטלית מעפנה.. אבל אני לא צלמת, היה חשוב לי הרעיון...
י"ט תמוז ה´תשס"ה

טרקטור צהוב וגדר אפורה
ראיתי חומה גדולה גדולה, אפורה כזאת. לא יפה. כמו שהחדר של חני אחותי הגדולה היה נראה כשהוסיפו לה חתיכה לחדר כי לא היה לה מקום לארון.
כ"ה טבת ה´תשס"ו

מחפשת את עצמי
אנשים הביטו בי בתמיהה "איך אפשר לאבד את האני שלך?"
ט"ז טבת ה´תשס"ו

לב שבור
מאחה את השברים. שורדת את החורף לבד.
ט"ו חשון ה´תשס"ו

אבא, למה?
מהרגע שהוא הגיע למנהרה השחורה שנראית כמו חור שחור- הנקודה בה אתה נבלע מהאדמה ונסחף אל עבר האין סוף, הלא נודע- הוא הפסיק לזוז
י"ד תשרי ה´תשס"ו

חייה של מדינה
וככה היא נשארת, עם לב שחציו נשלט ע"י חיידקים, עם מותניים צרות, וריאה אחת שבקושי מתפקדת.
כ"ח אב ה´תשס"ה

שונאים אותי..
שונאים אותי כי הם בורים. כי הם כסילים. כי הם לא מבינים.
כ"ט תמוז ה´תשס"ה

איש בירוק זית, אישה בכתום
כפיר עמד חסר אונים מול כל הכתומים שעומדים כחומה מולו. שום סדנת הכנה לא הכינה אותו לזה.
י´ תמוז ה´תשס"ה

ימי קיץ ועצב
היא הביטה לצדדים, מנסה לשווא להתאושש מהחום ובה בעת לראות לאן היא הולכת.
א´ תמוז ה´תשס"ה

את לא יודעת
אבא בוכה בלילה. כן אבא שלך. הגדול, החזק. המראות רודפים אותו עד היום.
י"ג סיון ה´תשס"ה

בעולם אחר
בוא תיכנס, תעשה סיבוב. תן לעיניים להתרגל לחשכה, נשום מלוא ריאותיך את האוויר הטחוב...
כ"ו ניסן ה´תשס"ה

הצלצול
איך אנשים הצליחו למצוא אחד את השני שהם קבעו להיפגש איפשהו? איך בנות שרדו כשהחברים/ארוסים/בעלים שלהן היו בצבא? מה? הן חיכו עד שעת הת"ש שהם יתקשרו לדקה??? באמת???
ליבי מתמלא רחמים כלפי האנשים שחיו בתקופה החשוכה הזו.
י´ ניסן ה´תשס"ה

געגועים
ואני יודעת שמעבר למחסום הזה, שהוא קשה, ומפחיד, יש עתיד. עתיד ורוד.
עתיד שהוא רק שלי ושלך.
עם בית גדול וגינה מוקפת גדר לבנה. וילדים רצים יחפים על הבלטות ומורחים שוקולד על כל הקירות.
ז´ ניסן ה´תשס"ה

הקיץ האחרון
מי שכתב את השיר הזה כנראה לא ידע עד כמה הקיץ הזה היה האחרון. אחרון מדי.
כ"כ אחרון שאין עוד אחריו.
י"ג אדר א´ ה´תשס"ה

חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד