אַהֲבָתוֹ שֶׁל יְהוֹנָתָן

מְכַסָּה עַל הַפְּשַׁעִים

חוֹתֶרֶת תַּחַת אַבָּא

לֹא אֶנְקֹב בִּשְׁמוֹ

שֶׁל הַקָּרָה בִּי

פֶּן יִיבַשׁ הַמַּעְיָן

וְאֶבְגֹּד בְּסוֹד הָאֲדָמָה.

כְּכֹל שֶׁאֲנִי יוֹתֵר קָשׁוּר
אֲנִי יוֹתֵר פָּשׁוּט
וְכָךְ אֲנִי צוֹמֵחַ

תֵּכֶף אֲשׁוֹרֵר אֶת שֶׁהָיָה

קַו לְקַו, תָּג לְתָג,

כָּעֵת אֲנִי צִפּוֹר

מִי יִתְּנֵנִי
דִּמְמַת הַשְּׁבִילִים,
אוֹפַנֵּי הַשּׁוּק הַשְּׁמוּטִים,

גַּם בְּהַעֲרֵב הַשֶּׁמֶשׁ הָזוֹ
יְשַׁלֵּחַ חֵץ כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת
צָפוֹנָה, לָאָב אֲשֶׁר יָשַׁב מִנֶּגֶד

מִמְּרוֹמֵי מִגְדָּל הַבְּדֹלַח
אָנוּ מַשְׁקִיפִים לַצִיוִילִיזַצְיָה
בְּכֹבֶד רֹאשׁ.

אֲנִי שָׁב אֵלַיִךְ,
אֵל אֲשֶׁר הוֹרֵתָנִי תְּפִלָּה
בַּיֹּבֶשׁ, אֱמוּנָה בַּשִׁפְלוּת

לְחוֹף עָזוּב
מִיָּם נָסוֹג
אֲנִי צֶדֶף.

אֲנִי טוֹבֵעַ
בַּכַּר,מְסַדֵּר נְשִׁימוֹתַי בְּקֶצֶב נוּגֶה
תּוֹךְ מִלּוּי הֶחָזֶה רֵיקָנוּת.

סִדְקֵי הַחֹרֶף כְּבָר שָׂרְטוּ
תְּלָמִים תְּלָמִים בִּשְׂפָתַיִךְ.

תּוֹדָעָה מֻכֶּרֶת מְהַדְהֶדֶת
בּטוֹנִים צוֹרְמִים
מְקִיצָה גּוּר פְּחָדִים
[עָטּוּר בּטְפָרַיו הַזְּכוּרִים לְלִבִּי]

בְּעוֹלָם הָאֱמֶת
מְאשְפָּזוֹת מִילְיוֹנֵי נְפָשׁוֹת
עִם כְּוִיוֹת קֹר
מִבְּדִידוּתן.

חַלּוֹנוֹת הָרַאֲוָה שֶׁל הָעוֹלָם

הֵן מִדְבָּר צָחִיחַ

לְפְרִיחָתִי.

בְּרֹאש חֹדֶשׁ אֲדָר
יָרַדְתִּי לְגַנִּי לְעֲרוּגַת הַבֹּשֶֹם--
לִרְאוֹת,
וּפָרַצְתִּי בּבְכִי.

כְּשֶׁשַּׁבְנוּ מֵהַלְוָיָה
אִמָּא אָמְרָה לִי
שֶׁדְּמָעוֹת יְהוּדִי אֵינָן
שָׁבוֹת רֵיקַן.

אִמָּא
מַה יֵשׁ לוֹ, לַצֵּל,
בּעֲלָטָת הַיּוֹם?

כָּחוֹל של רקיע,
שמי שמיים פרוסים בלתי קץ ומאוס.

האנשים הגדולים באים" להמבוקשים היותר קטנים בדרכים של גדלות"
(הראי"ה,אורות הקודש)

ושוב נגיעה
כטל על מים שקטים
צלחה בקרבי

כְּמִלְחָמָה הַמֻכְרַעָת מֵתְחִלָּה
אוֹחֵז נְשָׁמָה יתֵרה
ללֹא הֶרֶף,

נכתב בצער כבד לנוכח מציאות החיים

שהמולת החיים תגדע,

והשלווה תחלחל לעורקיי,

חורבן האדמה אותה אהבו,

נידוף האמונה ממנה נשמו,

בשדה אשר לאיכר,

שופעים וצומחים פרחי בר.

ויש בהם מכל הגוונים,

ומכל הזנים.

הוא אימתני ומרעיד,

הוא רועש וגועש,

ועומדת הילדה,
אותה חייכנית ויפה,
אך עתה חשוכה ושבורה,

"חֲסַל סִדּוּר פֶּסַח כְּהִלְכָתוֹ, כְּכָל מִשְׁפָּטוֹ וְחֻקָתוֹ."
-הִפְטִיר סָבִי בְהֲסָבָה.
הִפְטִיר וְנֶאֱלַם.

ובחיש, חלחולם אל תוך
אדמת חרכים וצמא
מצמיח כרם ענבים ריחני,

בְּאֲדָמָה שְׁזוּרִים שִׁבְרֵי אֵמוּנִי
עַד לְאֵין אָסוֹף

או עמונה בשבילי

ביום הולדתי ישמע

בכי נורא עלילה

נכתב בי´ בטבת

להלך על רסיסי זכוכית

ללא נפץ

יש שלמדהו אהבה,
ויש שנטע בו קדושה,
יש שנתן בו שמחה

אפילו והנני מדמם על האדמה,

וקשה וקר לי נורא,

רק חשוב להקדים,שאיני מרגיש כך תמיד.יש חיובי בחיים :)

ואנוכי החבר הנשאר,
הוצפתי לרגע בכעס ניכר.
חבר אינו נוטש השני,
הטחתי לעצמי.

תמונות מרמת הגולן השנה

וכי רק אתמול
נפש עדינה שכנה בקרבכם
ועיניכם שחו תמימות

וגם אתה תעיף מבטך
לאותם סירטוטים
לעיתים תחייך

בין פרקי הזמן בחיי,

לפני שיזלוג ההווה לאלבום העבר,

משהה הסובב,

ומביט לאחור.