קָמָה בַּבֹּקֶר וְהוֹלֶכֶת לָעֲבוֹדָה.
כּוֹתֶבֶת שׁוּרוֹת מְדֻיָּקוֹת
בְּהַקְפָּדָה
עַל כָּל אוֹת וּפְסִיק וּנְקֻדָּה;

אֵיךְ זֶה שֶׁהִיא כֹּל כָּךְ דּוֹמָה לִי

גַּאֲוָה חֲרוּכָה

אֶת רֹעַ הַגְּזַר קְרַע
וְאֶת דֶּלֶת לִבִּי הַסְּגוּרָה

לְזֶה שֶׁיָּדַע אֶת הַשָּׁמַיִם לְהַרְעִישׁ
לַחֲתֹר וְלִבְעֹר בַּמַּיִם, לְהַתְרִיס
וּלְמוּל מִשְּׁבָּרִים נִשְׁבָּרִים
כְּשֶׁאֹדֶם שְׁקִיעָה הִכָּה בְּסַנְוֵרִים -
גַּם לִנְשֹׁך שְׂפָתַיִם וּלְהַחֲרִישׁ.

הטבע משקף

שְׂאִי עֵינַיִיך, אָחוֹת, הַשָּׁמַיִם
נִּפְרָשִׂים סָבִיב לְכַסּוֹת בְּצִלָם

הַפְּסִיכוֹאוֹפְּטִיקָה מְשַׂחֶקֶת

וְשׁוּב נִחְיֶה. תָּמִיד בְּדָמֵינוּ.

מיום כיפורים שעבר עד יום פורים זה

בלילה
התעצמו עיני

ואין כאן נחמה
אף לא שמחת הנקמה

השלם איננו עולה על סך חלקיו.

שמונה דקות מהקרקע

גַּל עֵינַי
וְאַנְבִּיטָה

וַאֲנִי רָצִיתִי לִצְעֹק
אֶת הָאוֹתִיוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת שֶׁנִשְׁאֲרוּ לִי

מה היה לנו השנה

כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר
הַחַיִּים לְמַעַנְךָ

וּבַסוֹף
מוּל יָם בְּלִי חוֹף

זה בית אלקים
ושער השמים ננעל

עיניים תועות בצבע שמים
מלאך שבור כנפיים

שוחקת ליום אחרון.

ורק כשהוצאנו אתכם מן החול
הספוג בדמכם שנשפך
הבנו שגם קבר יכול
כמו הפצע, להיפתח.

עַד שֶתִפְרַח הַגֶפֶן
וְינֵצוּ הָרִמּוֹנִים
עַד שֶתֶּחְפָּץ

"אין פודין את השבוי יתר על כדי דמיו"

יְלָדִים בּוֹכִים בְּעִבְרִית
שוֹטֶפֶת, דְמָעוֹת חַמוֹת

כצרף כסף
צירפתני אליך

זְכָּרוֹן לְאָבִיבִים אַחֵרִים
וְהַשִכְחָה שֶצוֹעֶקֶת מִבֵּין הֶהָרִים

ולבו המאוהב
כאב
על המקצב

לקפוץ למים ראשון

וּמִן הַמֵּצַר
בּוֹקַעַת
שִירָה, נִחַמְתַנוּ.

משתפכות אבני קודש
דמים בדפים נגעו - מקבץ שירים במלאת שלושים לטבח

וּשְבוּרוֹת מִידוֹתַיו
לַחֲצָאֵי אֲמִיתוֹת.

כחרוז אלי שיר
קרבים
להיחרז בשרשרת אורות
בשירת רעים אהובים
עוד חרוז נרשם לדורות.

והרי את
בלובן חיוכך הנרגש
במבוכת דמעותייך

אי שם במדבר

פזורים יהלומים בודדים

ברק אטום ואור נשבר

יהלומים אבודים.


(רשמי שנת שרות..
משירי ילדי המלאכים)

עם שחר נושאת פניה
אל האור הבוקע אליה

שיר ראשון שמתפרסם - בבקשה תחוו את דעתכם

בין עצי חיים ונחשים

מבוסס על מאמר של הרב הס זצ"ל

גל עיני ואנביטה

ופניך נמחקו כמו מים
ואני מביט ועומד
מה משתקף בשמיים
ומי משנינו רועד
מי משנינו, מי משנינו רועד
(יובל דור)

צולם שבועיים לפני הגירוש

כאן הזמן לא עבר,
השען מת מכבר
מה נשאר
אם לא אהבה שכולה שלך.
(חיים חפר)

לאתגר רגש דרך ידיים

עלמת שלג

כבר לא בוכה כשאמא הולכת
או כשאלוקים מתרחק.

אנחנו שומרים אותו במגירה העליונה, בתוך קופסא קטנה, ולפעמים אמא מוציאה אותו, אוחזת בו בעדינות משל היה תכשיט יקר,
ומספרת

הפסוקים מתנגנים בקצב מוזר, מתחברים לפסיפס מטורף...זה היום עשה ד´, אני בוכה בקול רם, נגילה ונשמחה בו.

להיות אולפניסטית

יש לי עתיד מזהיר