כל ההרים תקעו כף

בואי ותמצאי יושב כיסא בישיבה

פתח את כל החלונות לרווחה ולראו

ואספר לך שבאמצע התמוז (ביום הילולת האור החיים הקדוש)
עז חפצי לשריפת החמץ

כך טעות מתוקשרת: ´בטיהרה
שרגא מאי אהני´?
האורות על הגשר הם כדי הגחכה!

התיידדתי עם הים של אותיות

כתף-אבן דוממת סוכה על רקפת
מאיימת עננים וברק,
בקשב אכזר, באוזן נוטה
זכרון כלימת-חיילים בחרך.

בקצב המואץ של דפיקות
ליבי בהתאהבותו בך,
אפשר לשמוע את קריאותייך

כאייל הזה שעורג אפיקים
בלי לשאול על שום
מה חשקה נפשו במים -
לכו למים.

בצומת ג´ית מאחורי
סורג צהוב (עגול ואסטטי)

פלא כמה החשך יכול לנצוץ

הרי את מקודשת פי ישמיע
כמו קורא
לשכינה

´וכשתשוב ותהלך עלי עשב
ותחכה לצלצול הפלא, אמר במתק -
תהא תזוזתו כמנגנת במיתרי לבבך,
וצלצולו כמבשר: "והיו לבשר אחד"´.

הוא שואל:
האם יש שמים?
האמנם קיים מעיין געגוע?

כפי שכבר אמרתי
תחת עננה של מפלצת בטון

אל תאמרו לא תחיינה, תנו לי גבורה ואשאל -
התחיינה?