|
![]() |
|
||||||||||||||
|
עשבים מדברים בלילות
מַדּוּעַ אֲנַחְנוּ גָּרִים כָּאן אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אִם הָעֲשָׂבִים אֵינָם כ"ד תמוז ה´תשע"ז היום נשיל רקבובית העפר נְמַצְמֵץ אֶת הָאוֹר בָּעֵינַיִם מַלְבִּישִׁים אֶת עַדְשׁוֹת הַשֶּׁמֶשׁ עַל שִׂמְלוֹתֵינוּ הַבָּלוֹת י"ט תמוז ה´תשע"ו אהבה של רחוב אִשָּׁה אַחַת בְּבֵית קָפֶה דִּבְּרָה בַּטֶּלֶפוֹן בְּקוֹל מוּזָר: "אָמַרְתּ שֶׁאת לֹא אוֹהֶבֶת אוֹתוֹ כְּבָר" ט"ו סיון ה´תשע"ו כמה דממה אתה דומם כַּמָּה דְּמָמָה אַתָּה דּוֹמֵם כְּמוֹ נַדְנֵדָה בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה אוּלַי לֹא יָשְׁבוּ בָּהּ מֵעוֹלָם כ"ז ניסן ה´תשע"ו אולי נקרא לזה שפיות עוד נשכח שהאור קבע את הגבולות שנפתח אינסוף כרקיע הים כ´ אדר ב´ ה´תשע"ו האל המסתתר בָּרָא עֲרָפֶל לְאַבֵּד בּוֹ גּוּף לִפֹּל בְּאֵין גָּדֵר כִּי בְּרוּרִים הַדְּבָרִים י"ז שבט ה´תשע"ו חורבת שבת וְאוּלַי זוֹ הָיְתָה כִּמְשַׁכֵּךְ כְּאֵבִים וְאוּלַי רַק פָּצְעָה אֶת הַלֵּב הַדּוֹאֵב וְתָמִיד הָיִיתִי נִשְׁאָר וְכּוֹאֵב וּמָּלֵא גַּעְגּוּעַ ב´ שבט ה´תשע"ו כיצד הופכים עצבות לשגעון וּמָה יָכֹל לִלְחֹשׁ נֶחָמָה לַכְּאֵב הַפּוֹצֵעַ לְאַט בַּדְּמָמָה לְפִכְפּוּכֵי הַלֵּב הַמְּבַעְבֵּעַ ה´ כסליו ה´תשע"ו פוסטעדן אָדָם נִכְנַס לַמַּיִם מַשִּׁיל אֶת מַלְבּוּשָׁיו כִּנְחַשׁ עוֹמֵד לוֹ בּוֹשׁ וְעֵירֹם ה´ חשון ה´תשע"ו הארץ הבוערת בְּחַבְלֵי הָאָרֶץ הַבּוֹעֶרֶת גְּעִיּוֹתֵינוּ גּוֹוְעוֹת עִם נִגּוּן הַמּוּאַזִּין יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם ב´ חשון ה´תשע"ו חוזה ההשתנות כחישוקי האור הבער שוב דליקה בעיניי העייפות מרצוא ושוב כ"ה אלול ה´תשע"ה ילדים צועקים שבת שְׁקִיעָה תַּעַמְדִי לֹא נוֹתְרָה לָנוּ אֶלָּא שֶׁמֶשׁ לְהִסְתַּכֵּל בקו הָאֹבֶךְ וְהַבִּנְיָנִים ט"ו אלול ה´תשע"ה חרות אחרת הָעֲמִידָה הַזֹּאת קָשָׁה עָלַי מְאַיֶּמֶת שֶׁתַּעֲקֹר רַגְלַיִם וַאֲנִי מִתְבַּצֵּר בְּתוֹךְ גָּלוּת שֶׁל חֹפֶשׁ וַאֲנִי מְעַרְבֵּב בְּרַכוּת בַּסָּלוֹן ה´ אלול ה´תשע"ה שכינה נשכחת אני כבר אין בי כעס עליך רק קצת אכזבה הפצע הגליד י"א אב ה´תשע"ה החברות שלנו ולא כאב לי לדרוך עליך ברגליים קלות לברוח ממך כמו יונה ח´ אב ה´תשע"ה |