מַדּוּעַ אֲנַחְנוּ גָּרִים כָּאן
אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אִם הָעֲשָׂבִים
אֵינָם

נְמַצְמֵץ אֶת הָאוֹר בָּעֵינַיִם
מַלְבִּישִׁים אֶת עַדְשׁוֹת הַשֶּׁמֶשׁ
עַל שִׂמְלוֹתֵינוּ הַבָּלוֹת

אִשָּׁה אַחַת בְּבֵית קָפֶה דִּבְּרָה בַּטֶּלֶפוֹן בְּקוֹל מוּזָר:
"אָמַרְתּ שֶׁאת לֹא אוֹהֶבֶת אוֹתוֹ כְּבָר"

כַּמָּה דְּמָמָה אַתָּה דּוֹמֵם
כְּמוֹ נַדְנֵדָה בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה
אוּלַי לֹא יָשְׁבוּ בָּהּ מֵעוֹלָם

עוד נשכח

שהאור קבע את הגבולות

שנפתח

אינסוף כרקיע הים

בָּרָא עֲרָפֶל
לְאַבֵּד בּוֹ גּוּף
לִפֹּל בְּאֵין גָּדֵר
כִּי בְּרוּרִים הַדְּבָרִים

וְאוּלַי זוֹ הָיְתָה כִּמְשַׁכֵּךְ כְּאֵבִים
וְאוּלַי רַק פָּצְעָה אֶת הַלֵּב הַדּוֹאֵב
וְתָמִיד הָיִיתִי נִשְׁאָר וְכּוֹאֵב
וּמָּלֵא גַּעְגּוּעַ

וּמָה יָכֹל לִלְחֹשׁ נֶחָמָה
לַכְּאֵב הַפּוֹצֵעַ לְאַט בַּדְּמָמָה
לְפִכְפּוּכֵי הַלֵּב הַמְּבַעְבֵּעַ

אָדָם נִכְנַס לַמַּיִם
מַשִּׁיל אֶת מַלְבּוּשָׁיו כִּנְחַשׁ
עוֹמֵד לוֹ בּוֹשׁ וְעֵירֹם

בְּחַבְלֵי הָאָרֶץ הַבּוֹעֶרֶת
גְּעִיּוֹתֵינוּ גּוֹוְעוֹת עִם נִגּוּן הַמּוּאַזִּין
יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם

כחישוקי האור
הבער שוב דליקה בעיניי
העייפות מרצוא ושוב

שְׁקִיעָה תַּעַמְדִי
לֹא נוֹתְרָה לָנוּ אֶלָּא שֶׁמֶשׁ
לְהִסְתַּכֵּל בקו הָאֹבֶךְ וְהַבִּנְיָנִים

הָעֲמִידָה הַזֹּאת קָשָׁה עָלַי
מְאַיֶּמֶת שֶׁתַּעֲקֹר רַגְלַיִם
וַאֲנִי מִתְבַּצֵּר בְּתוֹךְ גָּלוּת שֶׁל חֹפֶשׁ
וַאֲנִי מְעַרְבֵּב בְּרַכוּת בַּסָּלוֹן

אני כבר אין בי כעס
עליך רק קצת אכזבה
הפצע הגליד

ולא כאב לי
לדרוך עליך ברגליים קלות
לברוח ממך
כמו יונה