אַל תֹאמַר שָׁקֵט – אֶמוֹר מַקְשִׁיב.
אַל תֹאמַר עַצוּר – אֶמוֹר אַדִיב.

וְלא לְהִתְיאֵשׁ, שֶׁמָּא

אֲחֵר יִקְנֶנָה.

עוֹלֶה עַל הַבָּמָה
בְּמַסְוֶה תַרְבּוּתִי.

כִּיתֵת רַגְלָיו
בֵּין מוֹשָׁבִים, קִיבּוּצִים וּכְפְרִים.
כָּל יָמָיו
לֹא בָחַל בְּשׁוּם אֶמְצָעִי
לַעֲזוֹר לַבְּרִיוֹת,
לַקְרוּאִים.

רֶגָע
אַחֲרֵי שֶׁעָקַפְתָ אוֺתִי

פתחתי את תריסי חלונותיי

לִפְנֵי שֶׁהַנָּהָר יַעֲלֶה עַל גְּדוֹתָיו,
צָרִיךְ לִפְתוֹחַ לוֹ פֶּתַח נִקּוּז

כִּי תַגִּיעַ לְגֵאוּת בְּחַיֶיךָ

אֵיךְ אַת עוֹשָׂה אֶת זֶה?

מוּצָקָה וּבוֹטַחַת, אַך גַם נִתֶּנֶת לְעִיצוּב-מְחוּדָשׁ.

ראיתי ילדה קטנה, חמודה
נפצעת בנפילה,
וקמה ורצה
וממררת בבכי.

מַאֲבָקֵי כּוֹחוֹת פְּנִימִיִים
לֹא הוֹתִירוּ בִּי אֶנֶרְגִיה מַסְפֶּקֶת
לַ´עֲשֵה טוֹב´.

ויש ראשית אחרת.
ראשית אחַר אחרית.

ברגעאחד נכנסתי למעלית-הנפש,
ירדתי מהמפלס העליון, הבטוח,
לקומת הקרקע.

וְנַחֲזוֹר לַרִאשׁוֹנוֹת :
הַדִיבּוּר,
הַסֵפֶר,
הַמִשְׂחָק.

עוֹד לִפְנֵי הַדְּרָשׁוֹת
עַל חֵירוּת מִיצה"ר,
וּמִשִׁעְבּוּד לַנָיָיד, לַנוֹצֵץ, לְתַּכְלִיוֹת חִיצוֹנִיוֹת –
אֲנִי חוֹזֵר לַפָּשׁוּט.

ואני
חי לי את חיי
בתוך עולם חדש.

הִתְכַּנְּסוּת בַּכּוּך,
בַּקוּנְכִיָּה,
הִשְׁכִּיחָה מִמֶּנִּי אֶת
תַּאֲוַת הַחַיִּים.
הִשְׁכִּיחָה מִמֶּנִּי אֶת
יֵצֶר הַחַיִּים.

לִפְעָמִים
גַם אֲנִי רוֹצֶה
אִיתוּתִים

כיצד זה ניתן
לקרוע את הים,
את המחיצות המבדילות?

אַז –
אַחֲרֵי שֶׁלָמַדְתִי אֶת
תוֹרַת הַכִימִיָה
עַל רֶגֶל אַחַת

לפני כל דבר שיעשה (בין שהוא בן ברית, ובייחוד
אם אינו בן ברית), יאמר:

מרוב תחפושות
כבר התבלבלתי.

גם לו מגיע מדי פעם איזה יחס

אַת אוֹמֶרֶת שֶׁאֵין לִי פִּלְפֵּל.