סבי היה לוחש חכמתו
ברגעים שהיה צלול

לא ידענו.
אנחנו עקודים
במזבח האמונה שלנו.
במזבח הגורל והדין.

יש לי קוצר נשימה
מרוב תשוקה
להותיר חותם.

את אומרת
שהוא נרדם עכשיו
ולא נעים מאנחת הרווחה שפורצת

אני עייף מאד מהסיבות
הנכונות. מתלונן שלא ישנתי
כי הילד בכה כל הלילה.

למה בראת אותם שלמים כל כך
הוא חושב
רק אני רואה בהם אותיות
רק אני והוא

גם את הטיפה האחרונה של הכנות נושרת
בכל החללים הנותרים

בית המקדש נבנה כל בוקר

להישבר אליך

שובר
את הצלמים שבנה אבי עבורי
בידי מקל
שטוף זעה ופחד

מי שואל "מה נאכל?"
בספינות השעשועים ואולפני ערוץ 2
יגישו גם בשנה השביעית
ביצי דגים, ופטריות כמהין

בלילות הייתי שואל את השמש
לבוא לשחק בחלומות
ולא ידעתי שאני משאיר חצי עולם חשוך

רגע לפני שאמר הבורא
"פרו ורבו"
היו אדם וחווה מהלכים יד ביד.

אנחנו מפחדים מהאדמה
שכדי לפורר רגביה
יש לגעת בה בידיים.

מה ביני לביני
מי מאיתנו משקר
ולמה הכוס תמיד חצי ריקה

אמא הביטה בי בגאווה
וכל הכנות שגייסתי כנגד
לא מחקה את חיוכה האוהב

אני שומע אתכם צוחקים,
מישהו לוחש לי מילים רעות מאד
(זה השטן, רק הוא מכיר מילים כאלה.
אושוויץ, נפתלי, דמגוגיה)

בחסידות גור
המיטות מרוחקות
96 ס"מ
כל השנה.

חדר לבן גדול. חלון קטן,סמוך לפינה. מיטה אחת, לבנה. ארון בגדים לבן. פיג´מה לבנה, בתוכה יושב שלמה. ´קר כאן´ חושב שלמה, ´קר ולבד´. המזגן קבוע בתוך הקיר, אי אפשר למשש אותו, רק להרגיש את הרוח הקרה שמנשבות בו הקירות.