סַמְמַן עוֹקֵף יַבְלִיחַ בְּתוֹכוֹ

וְאַךְ מִּתְעַגְּלוֹת כְּרֵיסוֹ וְעֵינָיו

וְאוֹ אָז תִּהְיֶה הַלַּעֲנָה

יֶלֶד

שׁוּב הָיִיתִי בְּאוֹתָהּ שָׁעָה

מִלְחָמָה מוֹלִידָה
יְלָדִים

מַדּוּעַ דָּם
הָאֵל

זִקְנָה קָפְצָה עָלָיו?

וּבְלִבֵּנוּ יָדַעְנוּ

מְנֻתָּק שֶׁכָּמוֹנִי

עוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ, טוֹב שֶׁכֻּלּוֹ

אֶת הַנַּעַר אֲבַקְּשֶׁנּוּ

גּוֹמֵל חֲסָדַי

וְאָמַרְנוּ: בִּתְנַאי

וְכַמָּה קְצָרִים הֵם
וְחַיִּים

וְלַגּוּשׁ, מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע

וְלַדֶּגֶל נִקְרֵאת סְלִיחָה

וְשׁוּב פָּרְחוּ חַיִּים

שָׁבִים בִּצְדָקָה וּפוֹדִים אֶת צִיּוֹן

בִּקַּשְׁתִּיהָ לְנַפְשִׁי וּמְצָאתִיהָ שֶׁאָהֲבָה

וְלֹא יִשְׁתַּכַּח מִן הַלֵּב

הִיא שׁוֹאֶלֶת. שׁוֹאֶלֶת וּמַשְׁאִילָה

וּכְשֶׁהַעֶרֶב אוֹמֵר יֵשׁ בּוֹ מָה לָדַעַת

אֲנִי מְטֻפָּל בְּעַצְמִי

אִי אֶפְשָׁר אִתּוֹ, וּבִלְעָדָיו.

גַּלֵּי חִטִּים וּשְׂעוֹרִים

וְרָצִיתִי פִּתְאֹם לֶאֱהֹב בְּעַצְמִי

מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הֵבֵאתָ עָלַי חַטָּאָה?

וְהַחַיִּים
הֲלֹא הֵם חַיָּבִים לְהִמָּשֵׁךְ

אֱמֶת אֲנִי מְבַקֵּשׁ

לְהֶמְיַת רַחֲמִים אֲנִי רָאוּי

וְהַנְּשָׁמָה

מידת הכסף הצרוף שנתגלגלה בי

אֵין אֵימָה בַּחִנּוּךְ

הַנְּשָׁמָה קִבְּלָה זְרִיקַת עִדּוּד

אוּלַי אִבָּנֶה

וְאֶתְרוֹגִי – הוּא אֵינוֹ יוֹצֵא

אֶלָּא יְדֵי פְּשׁוּטו

וְהַדֹּם, שֶׁפֶל הַדֹּם, גֹּדֶל הַדֹּם נִקְבַּר בָּהָר זֶה מִכְּבָר

מְחַפֵּשׂ מְסִלּוֹת לִלְבָבוֹ

דִּין דּוּן שֶׁל פַּעֲמוֹן

טִפְּשָׁה מִמֶּנִּי

מִי יָשִׁיב לִי אֶת בְּנִי

הֲלֹא אַתָּה הַיּוֹדֵעַ

אַךְ בְּנֵי מֵעָיו כְּבָר מָלְאוּ
מֵאוֹתָם שְׁרָצִים אֲרוּרִים

רַב הַפִּתּוּי לְנַתֵּץ אוֹתָהּ מְחִיצָה שְׁקוּפָה

וְגַם לֹא יֵשְׁבוּ שִׁבְעָה
זֶה עַל זֶה

וַאֲנִי מְמָרֵס, מְמָרֵס

קְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל וְנִיקַץ

לֵילוֹ שֶׁל לִקּוּי הַמָּאוֹר הַקָּטֹן

לִלְגּוֹם דָּמָם
בְּצָמָא, בְּעֵרוֹם, בְּחֹסֶר
בְּחֹסֶר כֹּל

רְבָב, רְבָב, רְבָב

וָאֲנַחְנוּ, לֹא הֵבַנּוּ.

מְדַדֶּה עַל לֹא עָוֶל בְּרַגְלָיו

טָהֳרָה אֲמִתִּית מַבִּיטָה מְכֻרְכֶּמֶת בְּדַף חָדָשׁ שֶׁנִּפְתַּח לְלֹא פֵּרוּר

בעקבות רצח יעקב זאגא הי"ד

חַיֵּי הַבּוּעָה הַמְצַמְּחִים שֶׁלִּי

הַפַּחַד הִתְרַעֲנֵן

לֹא,רַק בַּעַל תְּפִלָּה אֲנִי

מְשַׁכֵּר בְּדַרְכּוֹ רֵיחַ חָרִיף שֶׁל אָבִיב

לא כואב, לא דואב

נָשַׁמְתִּי אֵת רֵיחֵך נִשְׁמָתִי

וְנוֹתַרְתִּי שׁוֹתֵק וְהִתְמַלֵּאתִי תּוֹדָה

(תלמוד בבלי בבא מציעא פרק שניים אוחזין)

שיר מילואים

"ויאמר, שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך ושרה שומעת פתח האהל והוא אחריו"

... משאירה אחריה סימן, בקע, כאב של חוסר אונים

רוצה להיות זה שמרחיק בשלוש מקלות

חוֹשֶׁקֶת סוֹדָהּ כָּל תֵּבָה
מַסְתִּירָה אֲמִתָּהּ מִפָּנַי

רוּחַ גַּבִּית

דּוֹחֶפֶת נוֹשֶׁפֶת

מַגְבִּיהָה רוּם

ויתפשו בגדי ויטבילוהו

ואשאף מהבל הבור

וְהִיא שׁוּב תֵּשֵׁב וְתַבִּיט

רַק תֵּשֵׁב רַק תַּבִּיט

וְיִשְׁרָאֵל מַעֲלָה גֵּרָא

הרהור בעשרה בטבת

ארבעת שירי המעלות לדוד, בעקבות מפגש ביכורים

בֵּית עָלְמִין לְעַצְמוֹת הָרֶגֶשׁ

כשעשו מאתנו סבון

וכל, כל הפרֵידות הן כפויות.

מתוך אנציקלופדיה HUMANICA, ערך "אנוכי".

לֵב? ומה עם ראש? גם ראשי רוצה לִטָּהֵר!

ובְרָא לִי? האם לא נברא לבי טָהוֹר?

וַיֵּרָא אֵלָיו ה´, וַיֹּאמֶר אַל-תֵּרֵד מִצְרָיְמָה: שְׁכֹן בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת...

הֲפֹךְ בְּבַקָּשָׁה אֵין לְיֵשׁ, לְכֵן, לְהֵן.

שחיקה. כמו מים שחקו אבנים.

הכל טהור ואצור ושמור.

אבא הורה לי: תעבוד. תשקיע. תתקדם. ולא - לא תגיע לצד הלבן.