ונתנה תוקף קדושת היום,
יום בו נישאות עיניים עייפות,
עיניים דואבות...

קוֹצֵר שִׁבֳּלִים שֶׁל עֶצֶב
מְאַלֶם אֲלוּמִים שֶׁל כְּאֵב
אֲלוּמִים שֶׁל בְּדִידוּת

דְּמָעוֹת חָלִיל מַעֲלוֹת שִׁיר יָשָׁן עָצוּב
מְנַסּוֹת לִרְעוֹת מַחְשָׁבוֹת מְפֻזָּרוֹת

גרגירים סוררים, רודפים כפית בוחשת לאט,
עוגיה שעבר זמנה, משאירה פרורי זיכרון

לטיפות קטנות של געגוע
משאירות סימנים אדומים עד כאב

לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל,
לְבָנָה מְעֻטֶּרֶת כּוֹכָבִים, חַגָהּ לָהּ סָבִיב,
סְבִיב כּוֹכָבָהּ הַמְּיֻחָד רַק לָהּ,
מִתְחַדֶּשֶׁת, זוֹרַחַת, מִתְבָּרֶכֶת.

גרגירים סוררים, רודפים כפית בוחשת לאט

הים התכול נשקף מבעד לחלון, דומה עלי הים כדבר היחיד שיכול להבין אותי, להכיל. מספיק עמוק להטביע רגשות, מספיק רחב הוא לכסות על אותן דמעות שקופות.