אולי
אם הייתי
ציפור

קִיר נַחְלָאוֹתִי

כותבים שירים על חוף הים

לך לך, נסיכי, בין הכוֹכבים,

"וָואוּ", "מַדְלִיק", "זֶה מַמָּשׁ מַמָּשׁ יָפֶה"
לֹא תִּשְׁמַע בֵּין הַתַּרְשִׁישׁ, הַשֹּׁהַם וְהַיָּשְׁפֵה.

כמו שאני
אותי תיקח
(הבנתי מזמן, הדמעות שלי לא)
כל התפילות תקועות בברזים השבורים במקלחת

הייקו

השלכת נאספת עכשיו, בעט חפירה;

אִם תָּבוֹא אֶל גַּן הַיֶּרֶק
אֶל גַּנִּי אִם בּוֹא תָּבוֹא;

כּוֹכָבִים בָּחוּץ נִקְטֹפָה

וְיוֹם יַגִּיעַ אֶל סוֹפוֹ.

כמו ענבל אני מכור. כמו ענבל אני על סף ייאוש. כמו ענבל אלו רגעי האחרונים. כמו ענבל אני ממשיך לנסות. כמו ענבל אני נופל שוב ושוב.

אתה חייב לפרוט
אותן לרגעים ולשיר על שדות ועננים ולגלות שהכל תחפושת קטנה
וזוג כנפיך הוא בכלל מליצה.

הכוכב הזה נוצץ הלילה

אִמָּא אַף פַּעַם לֹא מְבִינָה,
שֶׁגַּם אִם אֶשְׁתֶּה אֶת כָּל הַיָּם פַּעֲמַיִם -

בְּדֶרֶךְ כְּלָל אֲנִי חָבֵר שֶׁל נְמָלוֹת;

כְּשֶׁאֵיזוֹ אִשָּׁה מְבֻגֶּרֶת שֶׁבָּאָה מֵרָחוֹק
אָמְרָה: "אֵיזֶה חָמוּד הַיֶּלֶד הַמְּנֻמָּשׁ!"

אֶתְמוֹל בָּרְחוֹב, לְאוֹר הַצָּהֳרַיִם הֶעָמוּם,

הַחִידָּלוֹן נֶאֱבַק בַּנִּצְחִי וּמַבְטִיחַ לוֹ הַבְטָחוֹת שְׁחֹרוֹת

נִצְנוּצֵי חַמָּה
מִלְחֶמֶת אוֹר וְחֹשֶׁךְ

לוּ יָכֹלְתְּ אַף אַתְּ לִשְׁמֹעַ אוֹתִי,
עָפָר לְרַגְלַיִךְ
מְהַסֶּה אֶנְקַת הִפָּעֲמוּת מִמַּרְאַיִךְ
וְאוֹמֵר לָךְ בִּדְמִי:
יָמַיִךְ חֲיִי!
בִּדְמִי יָמַיִךְ חֲיִי!

איש ברעהו, רק
כלפי פורשים, כתר לי זעיר.

לְהַאֲפִיר
לִפְרֹס פְּרוּסוֹת דַּקּוֹת שֶׁל יוֹם יוֹם
...
לוֹטֵף בְּשֶׁפַע טִיפוֹתַיו
דִמְעוֹתָיו
וּמַצְמִיחַ יְבוּל.

אַמְתִּין עַד בֹּא אַשְׁמֹרֶת

עַד אֲשֶׁר תִּלְחַשׁ לִי גַּחֶלֶת הַחַמָּה

ענף פורח

לאהובה, היחידה שיודעת שאין בלדות ביפנית

לַיַּלְדוּת שֶׁהִשְׁאַרְתִּי רָחוֹק יֵשׁ מִרְקָם שֶׁל סַפְסָל צֶמֶר.

לְעִתִּים, כְּשֶׁהָעֳרְבַּיים יוֹרְדִים וּמִתְמַזְגִים לָעֶרֶב כֵּהֶה,

בין סיר וקלחת על כיריים אפופי אדים
מפוזרים תבליני נשמה
קמצוץ תשומת לב

ספור את השבועות, ספור. ראה איך הכל הבל.

משחקים בחול

לא לבעלי לב חלש!

אזהרה!!!
לא לבעלי עור תוף רגיש!

פרגמנט

שובר שגרה, כמוך

בנדנדה הרחוקה ילדה צחקה

אין כאן המקום להרחיב על השיחה ואיך שהתפתחה להּ, אך רק נאמר שהייתה זו פתיחתה של דרך חדשה. פתיחתה של דרך חדשה ליותר מהארבעה הללו.

שלוש שנים את והוא, כולם כבר פיתחו ציפיות. איך בעצם מפתחים ציפיות? מאיפה לוקחים גוזלי ציפיות קטנטנים ומפתחים אותם ומטפחים אותם לכלל אכזבה?

הנמכתי את המבט למחשב כדי להסתכל על משהו אחר - כל משהו אחר - ומהציור שלי ניבטו אלי, כמובן, בדיוק אותן פנים.
עם הסווישירט הנצחי, התליון, העיניים התכולות והשיער הבהיר, בחיוך ובעמידה בוטחת, עמד בלייז באמצע החדר שלי.

השעה שעת ערב מוקדמת: ברחוב צועדים, מהוססים, זוגות בדייט. חתולים מתנודדים שיכורים ברחוב, מזמרים ´הבה נגילה´. קשישים משרכים את דרכם הביתה, להתייחד עם העיתון ומודעות האבל.

אפילו גואטה היה בועט בו על חפירות כאלה, אבל מה אכפת לו. במפגש המתאים בין זמן למקום במרחב מותר גם לאכול סרטים.

מבעד לעננים של האופק משתרעים אורות לבנים. הם מתקרבים רכס אחר רכס.