איה המים,
הנה בור

רַק לָחַשְׁתִּי לָאֵשׁ הַבּוֹעֶרֶת
וַאֲנִי עֲטוּפָה בְּמַגֶּבֶת, מְסִירָה
שְׁאֵרִיּוֹת אִיפּוּר מִשַּׁבָּת

מִי שֶׁהִטִּיל אוֹתִי מִן הַקּוֹמָה הָעֲשִׂירִית
הוּא יוֹשִׁיט יָדוֹ לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה

גַּם בִּנְפִילָה אֶל הָאֶרֶץ יֵשׁ מַשֶּׁהוּ אֲצִילִי
פּוֹשֵׁט עַצְמוֹ בְּרִפְיוֹן
מְקַבֵּל עָלָיו אֶת הַדִּין.

עֶלְבּוֹן יָד מוּשֶׁטֶת
שֶׁלֹּא פָּגְשָׁה נֶחָמָה

וְגוּפִי יָדַע זֶה מִכְּבָר
זָהֳרֵי רְגָעִים כְּגוֹן אֵלֶּה
וּשְׁמָשׁוֹת מִתְנַפְּצוֹת
זֶה מִכְּבָר פָּעֲרוּ בִּי עֵינַיִם

הֵם נִרְקָמִים בִּי וַאֲנִי בָּם נִפְרֶמֶת
חוּט אַחַר חוּט, אוֹבֶדֶת לְאוֹרָם.

עֵת בִּקַּשְׁתִּי לָלֶדֶת עַצְמִי מֶחַדָשׁ
אַתָּה בָּא אֵלַי וְעוֹלֶה

לִפֹּל בְּאֵימָה כְּמֵי גֶּשֶׁם
לִפֹּל

לא הקצתי אל תוך מצעים מוּכָּרים
לא חשׂפתי כף רגל יחפה בקרירות מרצפת

אחריהן דמעה
כה קרובה לקצה העין
ורק אמרתי בית

וְלֹא הָיִינוּ אֶלָּא
אַחַת מֵחוּרְבוֹתֶיך

עם הקיץ יישרף
המרחק הזה בינינו
אני קוראת לזה
פרי בשל. אתה שומע?

סַרְגֵּלִים סַרְגֵּלִים שֶׁל אוֹר
מְבַקְּעִים תְּרִיסַי עִם שַׁחַר

מְכסהו בשמיכת כוכבים
לפני השינה מספר לו סיפור
יציאת מצרים

מבט, עפעוף, גומה על לחי
הרווח שבין הגבות
לצלול בעיניים פקוחות
גם חושך מוליד בכי
מסוגל למסגר נקודת די-נור

שׁרים העצים
מְנַגֵּן העשב
מְיַלֵּל הרוח
וְאַתְּ
דּוֹמֶמֶת

אני המהלכת על כנפי חלומות

מלקטת את הבלתי שפוי

סופרת ירַחים בלילות

סדרה בהשראת איטליה

שמן על בד, 10*15 ס״מ

זרים מקבצים אינטימיות מחופנם של זרים אחרים

צולם תוך כדי אפייה לפני שבת