ופתע,
אחר שנות שביעה משדות זרים,

גֶּבֶר הוֹלֵךְ לְאִבּוּד

דֶּרֶךְ מִרְפֶּסֶת אוֹ חַלּוֹן

אוֹ רְאִי שֶׁקָּפָא עַל תְּמוּנָתו

אַף שֶׁהָאָדָם כְּבָר שִׁנָּה עַצְמוֹ

בִּכְדֵי שֶׁיוּכַל לְהִתְגַּעְגֵּעַ לְמַה שֶׁהָיָה.

בְּמַייְדַּנְק הָיָה חַם.
נָכוֹן, שׁוֹמְעִים "מַייְדַּנְק" וְיָשָׁר חוֹשְׁבִים
עַל כְּפוֹר וְעַל שֶׁלֶג וְכָל זֶה אֲבָל
בְּמַייְדַּנְק הָיָה חַם

חֲצָאִיתָהּ הָאָרֻכָּה שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם
מְכָסָּה סוֹדוֹתֶיהָ.

רַק סַפְסָל מְיֻתָּם בְּלִבָּהּ
שֶׁל בַּת-הָאֵזוֹר הַמְּחֻפֶּשֶׂת לְיֶקִית,

טוֹב שֶׁיֵּשּׁ פְּסַנְתֵּר.
בְּעֹמְקֵי אֹבֶךְ הַפוֹרְטִיסִימוֹ שֶׁל הַטֶּבַע
יִשָּׁמַע זֹךְ פְּיָאנוֹ מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם.

טִיוּל שֶׁל שֶׁשׁ בָּעֶרֶב
בְּעִיר סוֹ-אֵנֶת.

פֶּתַע - בָּרָק מִמַּעַל יִשְׁכּוֹל
וּבִזְעָקָת כְּאֵב אֶקָּרָע
וָאֶפּוֹל.

דִּמְעָה אַחַת קְטַנָּה לֹא תְּשַׁנֶּה אֶת הַזֶּרֶם.

ועל שיש לבן ייחרט ברישול:
כאן נקבר
גוש חסר שם

ריח גופרית שנודף מבגדיי

מציף זכרונות שטבעו זה מכבר:

וְלֹא יִהְיֶה לִי אִכְפַּת.
בִּתְּנוּעָה חַדָּה אֱעֵרוֹפְךָ בַּשֵּׁנִית

לֹא, אַל תְּנַסֶּה
לַעֲזוֹר לִי.

מֶרְחַץ דָּמִים
לְלֹא סָבּוֹן

נִרְאֶה שֶׁפָּגַעְנוּ
בּוּל.

תלבושתו הדורה, לבו מתוסכל

ראשו - כתם פז וגבו - לקהל

אִמָּא אוֹמֶרֶת
שֶמְּלַאוַח עִם בֵּיצָה זֶה הֲכִי טָעִים
וְהִיא צוֹדֵקֶת,
מִנִּסָּיוֹן.

הָעֹל הַמּוּטָל עַל צַוָּארִי מִבְּרֵאשִׁית
לִהְיוֹת שֶׁלֹּא כִּשְׁאָר מְשָׁרְתִים:

בוא, האמורי,
וקח את ששייך לך
מימי קדם,

תחילה מועדים על אבן
קטנה.

בְּפֶּתַח הַשָּׁנָה הַחָדָשׁה
אַבִּיט בְּעֵינֵי הַלֶּב
עַל שֶכִּמְעַט וְנֶעֱלַם
בְּצֵל הַשְּׁמָשׁוֹת.

כשאלהים ייצר את האדם
הוא עטף את מלוא עולמו
בהומור אטום

הַחֲלוֹם הַבָּלוּם לְמוּלִי נִצַּב
עָיֵף וּלְמוּד-סֵבֶל הִגַעְתִּי הֲלוֹם

מיתר ועוד מיתר
רוטטים ממכת הפטיש
שפגעה במלוא עוצמתה

אני מניח כל יום
קופסא שחורה ואטומה
עם זרועות ארוכות

לתשוקה המוזרה הזאת
למלוכלך, למכוער,
לכל מה שלא אורגן מראש

כשסבא מת
הרגשתי נורא.
שום דבר כבר לא היה בטוח,
כל העולם התערער.

הצריבה בבשר החי
כאין וכאפס נדמתה
אל מול העלבון הגדול ממני.

כבר מבראשית הודעתנו
שברית כרותה לך
על האדמה האדומה
ועל הקורבנות הטהורים

כמה אכזר הוא לב האבן
שהגה: "הכל הולך אחר
החיתום".

תקפצו לי
כולכם
אתם לא מעניינים אותי

לתפוס
את היד עם השוט

החלחלה
מעוותת את כל גופי
והרעד זע בי הלוך ושוב

פתאום,
הוא בא ומכה
ללא רחמים

טִרְטוּר

קִרְקוּר

בהתמזגות הצליל,

ובהזדככות הטבע,

מתאחדים הכוחות

לכליל השלמות.

דיו שחורה

על ניר חלק.

טבילת האש,

הקפיצה למים.

שנאת עולם שנאתיך,

ארץ מכורתי,

נתעבת לי מכל-

מסדנה י"ג. על השימוש בשואה למטרות אישיות.

39 הם היו, צעירים וסקרנים

הם שחו בברכה גדולה, נהנים מהחיים

עד שסקרנותם הפילתם בפח עד שהומתו

בידי אויב חסר לב חייהם נכרתו.

אביב פורח

ציפור מצייצת לה

לא ממש אהבתי, אבל זה מה יש...

הרגשתו של אדם ההולך בפריז וחולם על א"י

על היופי והשקט של הבוקר

הכעס,
שמתפשט עד בכלל,

היום- צריך להתעצב!

לא כאב כללי, חולף,
אלא כאב נקודתי.

פתגם יפה

הרהורים על המוות

פוגה בפה מזו´ר, לכינור ויולה וצ´לו. מחווה לי.ס. באך.

את שומעת, הרוח זרה וסתוית
אורח צועד אל ביתך שהחויר

אלגיה ככל האלגיות- קודרת ואפורה. תיהנו!

רחמנינובי להחריד.

אז נכון שבפעם הראשונה ששומעים מוזיקה אמפרסיוניסטית לא מצליחים להתחבר אליה. אז נכון שהאמפרסיון מתחיל להיקלט רק אחרי ששומעים אותו זמן מה, ורק אז אפשר ליהנות ממנו. אז מה?

ולס לפסנתר בסגנון רומנטי(הפעם בלי רעשי רקע ובאיכות יותר טובה)

נוקטורן לפסנתר בסגנון רומנטי

שיר שהמצאתי. אתם מוזמנים להמציא מילים

שמונה בבוקר.
בית הכנסת.
חזרת הש"ץ.

סבא היקר!

רציתי לכתוב לך כי כבר הרבה זמן לא ראיתי אותך ואני נורא מתגעגע.

אני רוצה לדבר, לספר, שתדע, שאני חושב עליך ומתגעגע אליך.