ברירת מחדל
הוא יגיע עם הברק, והרעם ייקח אותו שוב. והברד ישתיק את קולי כשאקרא לו לחזור.
ו´ ניסן ה´תשע"ג

לפעמים חושבים ולפעמים קיימים
האם בכלל אדם חושב הוא אדם שמקיים מחשבות, או אדם קיים הוא אדם שחושב קיומים?

ז´ חשון ה´תשע"ג

חשיבה חיובית
קל לתאר את מבנה המוח שלהם, הוא מורכב באופן ציורי ומובן מאד:


כ"ד ניסן ה´תשע"ב

לילדים טובים
י"ז אדר ה´תשע"ב

חדר אבדות
אני לא הכרתי אנשים שמסוגלים לזה. אבל למען האמת, מעולם לא הכרתי אנשים שפגשו בחור הזה. חוץ ממני.

ואני. מהאש הזוהרת שבערה בליבי וריקדה בעיני- נותרו רק אודים עשנים.

ולעולם לא אספר יותר דבר. שום דבר.

כ"א אדר ב´ ה´תשע"א

סוף הסיפור
ועל זה, בדיוק על זה, אני מבקשת סליחה.
סליחה שבראתי אתכם, בשביל להיקבר בשקט.
בלי מילים.
בלי שאף אחד יידע שתלולית החול הזו שייכת לכם.
כ"ח אלול ה´תש"ע

כל מיני חלומות
רוב החלומות, רקומים מחוטים אווריריים וחלומיים.

רשת שקופה של קורים זוהרים, שלוחשת סוד לקרניים כסופות של ירח.
בדולח עם קריסטל, בועות קסומות ומנצנצות.

מכל אלו בדרך כלל, ארוגים החלומות הרגילים.

ט´ אלול ה´תש"ע

לישון בשמונה
הספסל היה קריר עדיין, סימן שאף אחד לא הספיק לתפוס אותו היום.
אחר כך הוא ראה אותה.
ט"ו טבת ה´תשע"ה

מעומק הלב
כ"ח חשון ה´תשע"ג

שלושה, אולי ארבעה
אולי בגלל הבדיקות. אולי בגלל הפלג. זו הייתה הפעם השלישית שהרופא קרא לו. תמיד באגדות, הפעם השלישית היא הגרועה ביותר.
י"ט תשרי ה´תשע"ג

בית מלא חיים
הלילה היה שקט, ובחדר המוגן - חמים אפילו.

"אולי אין כאן כלום," היא לחשה בתקווה. פניו של לארי היו מופנות אל תקרת האבן, ובאפלה החלקית, מאי לא הצליחה לקלוט את הבעתן.
כ"ז סיון ה´תשע"ב

מסע בזמן
הם דיברו המון על ילדים, היא ומני. על ילדה, בעצם. איילה חלמה אותה כמוהו: חיוך ענק ועיניים ירוקות מרצדות בעליזות. מני רצה לקרוא לה שני. הוא אהב את הצבע הזה ואת הצליל של השם.
ט"ז תמוז ה´תשע"א

מסע בזמן פרק ה´
יאיר ההוא... רצה אותה ככה. כמו שהיא. עצובה ומפורקת, פיסת נייר חבוטה. האם פשוט נמאס לו לחכות לה?
ח´ תמוז ה´תשע"א

סוף סוף חלק ה
ולפחות המגדל היה אפור. אפור ממש, עם ארובה עשנה ופסלים כרותי ראש.

ל´ ניסן ה´תשע"א

אוהל הגבישים (אגדה)
אחר כך, התקרר הנוזל המלוח. ויום אחד, השירו עיניה גלידי קרח קפואים.

הם נטפו בחינניות על רצפת האוהל, שקופים ויפהפיים. גבישים מקסימים, נוצצים בכסף גמיש ומנצנץ. הם ציירו את עצמם בפינות האוהל, דמעות יפות וקפואות.
ו´ שבט ה´תשע"א

חלומי
חיפשתי אותו, את החלום הישן שלי. רציתי לחזור אליו, לפגוש בו שוב לכמה שניות של חלום בהקיץ. ולהקיץ.
כ"ד טבת ה´תשע"א

צוק העיתים
הגשר ניצח את הגלים. הוא תמיד היה גבוה ונחוש יותר מהם.
"הם לא רגועים הלילה,מה?" קולו הצרוד, העמוק של אביה התקרב אליה מהמטבח, והיא הסתובבה בחיוך קל.
"אני אוהבת שהם נלחמים אבא, זה הופך את הים לאנושי כמעט!"
ו´ תשרי ה´תשע"א

קשה להם
יש משהו מטהר במגע הדמעות, משהו שדי בו כדי להשקיט חלק מהסערה הפנימית. אולי זו התחושה שעוד יצור דומם ושקוף בעולם כולו, מזדהה איתה, ואולי זו סגולה קסומה
א´ אב ה´תש"ע

צריך להבין בזה
החום הכבד כבר נסוג בעלבון, כשרוחות ערב קרירות סתוויות הרחיקו אותו בקלילות.
את האתרוגים למשל, איציק אחיו בן השלש עשרה, הלך לבחור.
מוטי לא מבין את ההלכות מרובות הסעיפים, לא מבין ולא זוכר.
א´ אב ה´תש"ע

חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד