(רַק אֲנִי גִּלִּיתִי אוֹתָהּ בֵּינְתַיִם,
וְגַם אֲנִי לֹא מְאַבְחֶנֶת מִי
יוֹדֵעַ מָה)

מִתְאַבְּלִים מָרָה

בָּרְחוֹב הַמְּגֻשָּׁם מִדַּי אֵין מָקוֹם לְשֶׁקֶט

אֵין מָקוֹם גַּם לְעוֹבְרֵי דְּרָכִים.

נתגלגל מצחוק כל הדשא

כַּמָּה תִּצְעַק אֵלֵינוּ לְהִתְפַּלֵּל אֵלֶיךָ
וְלֹא תַּעֲנֶה.

אַשְׁלָיַת גֶּשֶׁם.

הַגֶּשֶׁם רוֹעֵם וּמַפְרִיךְ אֶת הַכֹּל,
כְּמוֹ בָּצֵק.

[אַף פַּעַם לֹא הִקְדִּישׁוּ לָךְ שִׁיר? בּוֹאִי, אֲנִי אַקְדִּישׁ לָךְ.
לְאֲחִינֹעַם קֶנֶר].

הִנֵּה, אַתְּ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת
קוֹלַעַת חָרוּזֵי אוֹר בַּצַּמּוֹת, רוֹקֶמֶת
שִׂמְלָה מִסְתּוֹבֶבֶת

מִי שֶׁמַדְלִיק נֵרוֹת נְשָׁמָה לְעַצְמוֹ לֹא מְבַקֵּשׁ יְמֵי זִכָּרוֹן,
הַצַּלָּקוֹת מְרַצְדוֹת בֵּין הַצְּלָלִים, לֹא שָׁכַחְנוּ, לֹא דִּמִּינוּ לִשְׁכֹּחַ

הַיַּלְדָּה שֶׁתִּהְיֶה לָךְ מְחַכָּה שֶׁתִּקְשְׁרִי לָהּ סֶרֶט גָּדוֹל וּנְשִׁיקָה עַל כָּל לֶחִי

יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל זָהָב נוֹשֵׁב בּרְחוֹבוֹתֶיהָ,
רוֹמַנְטִיקָה בּעוֹרָקֶיהָ,
אֲהָבוֹת צְעִירוֹת נוֹלָדוֹת.

שֵׁשׁ בַּבֹּקֶר
מוּל הַר הַצּוֹפִים הַמְּסֻנְוֶרֶת

האיש המצחיק סומך עליו שהוא לא ישקר, אז הוא לא משקר.


סיפור ראשון מתוך סדרת סיפורים על ילדים